האלמנט האמריקני-איראני החסר בדוח וועדת וינוגרד.

בלעדי ומיוחד למקורות הצבאיים ובוושינגטון של תיקדבקה: הגורם העיקרי החסר בדו"ח וועדת וינוגרד ובמסקנותיה, היא הימנעותה מלעסוק בכלל, או לפחות לנתח, את שני הגורמים הראשיים האמיתיים אשר עמדו מאחורי המלחמה בלבנון. ארצות הברית שעמדה מאחורי ישראל, ודחפה אותה לצאת למלחמה, ואיראן אשר ניסתה לרסן את נסראללה ולהפסיק את ירי הטילים, כדי שהמלחמה תארך 3 עד 4 חודשים ולא 33 יום כפי שקרה במציאות. לא ראש הממשלה אהוד אולמרט, ולא הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ, התכוונו וידעו ב-12.7, כאשר חטיפת אהוד גולדווסר ואלדד רגב התבצעה והקרבות החלו, כי הם נכנסים למלחמה. מי שידע זאת היו סגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני, ושרת החוץ האמריקנית שהחלו כבר באותו יום אחה"צ ללחוץ על ראש הממשלה אהוד אולמרט, לפתוח במלחמה כללית נגד חיזבאללה כדי להנחית מכה צבאית על איראן. צ'ייני, רייס, ואולמרט היו משוכנעים כי צה"ל ינחל בלבנון ניצחון בזק על חיזבאללה שיהיה דומה לניצחון הישראלי ב-1967. כך הפך אולמרט לא רק לחותמת גומי לתוכניותיו של דן חלוץ לנצח את המלחמה באופנסיבה אווירית, דבר בו האמריקנים הטילו ספק, אלא שהוא שימש חותמת גומי להחלטות האמריקניות שהתקבלו בחדר מלחמה מיוחד שהוקם בבית הלבן. ציות עיוור זה שלו לקו האמריקני, הוא שהכניס את צה"ל למלחמה אליה לא היה מוכן, וזו היא אחריותו האישית והבלעדית ראש הממשלה ממנה הוא איננו יכול להתנער. בצד השני אצל חיזבאללה התקיים מצב הפוך. נסראללה, בניגוד לאולמרט, התעלם מההוראות המפורשות של טהרן לא להשתמש במאגר הטילים שלו כדי להפגיז את ישראל ולשמור אותו למלחמה אחרת. בדיעבד, בגלל הליקויים והכשלים בצה"ל, הפסידה ארצות הברית ביחד עם ישראל את המלחמה בלבנון, ואילו איראן וחיזבאללה נצחו אותה. בהתמודדות הישירה בין אולמרט לנסראללה, מנהיג חיזבאללה הוא שניצח. זו היא המשמעות והתוצאה האסטרטגית של מלחמת לבנון, וזה הוא הכישלון האסטרטגי הגדול אליו הוביל אהוד אולמרט את צה"ל ומדינת ישראל.
במכתב הגלוי של מפקדי וחיילי חטיבת 'חוד החנית' שהתפרסם ביום שני 21.8, ישנו קטע המעורר את השאלה/החידה הגדולה המטרידה את מנוחתו של כל עם ישראל. מדוע ראש הממשלה אהוד אולמרט והרמטכ"ל דן חלוץ התנהגו כפי שהתנהגו במלחמה? חיילי צה"ל כותבים: (התחלת ציטוט.) 'חוסר ההחלטיות התבטא בחוסר מעש, באי ביצוע של תוכניות אופרטיביות ובביטול כל המשימות שקיבלנו במהלך הלחימה. הדבר הוביל לשהייה ממושכת בשטח עוין, ללא תכלית מבצעית ומתוך שיקולים שאינם מקצועיים, ללא חתירה למגע. בכל מקום ניכרות טביעות 'הרגליים הקרות' בתהליכי קבלת ההחלטות'. סוף ציטוט.
השאלה שנשאלת היא מדוע אולמרט וחלוץ, וגם פרץ שנגרר אחריהם, ולא היה רלוונטי בכלל בניהול המלחמה, 'קיבלו רגליים קרות', ומדוע 'כל המשימות', שניתנו לחיילם בוטלו ושונו?
לזה ישנה רק תשובה אחת. הקשר שבין ראש הממשלה אהוד אולמרט והרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ עם וושינגטון, וכיצד המלחמה הזו החלה, ומי ניהל אותה באמת? זו היא החוליה החסרה בהבנתם של המפקדים, החיילים, ודעת הקהל בישראל, והחוליה המוסתרת על ידי הדרג המדיני הישראלי, פרטים אליהם וועדת ווינוגרד לא התייחסה.
להן הפרטים המלאים כפי שפורסמו על ידי תיקדבקה ב-22 באוגוסט כמה ימים לאחר סיום המלחמה.
בשבוע שעבר אמר סגן הרמטכ"ל האלוף משה קפלינסקי, כי ב-12.7, היום בו החלה המלחמה, בשעה 12:00 בצהרים, 4 שעות לאחר חטיפת החיילים, והריגתם של 8 חיילי צה"ל, עדיין לא היא איש במטכ"ל הישראלי שידע כי עומדת לפרוץ מלחמה. קפלינסקי נזהר מאוד לומר, באיזה שעה באותו יום התברר למטכ"ל הישראלי כי כן יוצאים למלחמה בחיזבאללה, ומי היה זה שהחליט על כך?
בוושינגטון, ישנה תשובה ברורה לשאלה זו. שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס.
מדיווחים של מקורות המכירים היטב את עבודת ופעולת הבית הלבן במשך המחצית השנייה של חודש יולי והמחצית הראשונה של חודש אוגוסט, תקופת המלחמה, קונדוליסה רייס הייתה זו שתמכה בהתלהבות במהלך המלחמתי של הישראלי. סגן הנשיא דיק צ'ייני, תמך בהתלהבות באופנסיבה האווירית הישראלית, אבל הביע הסתייגות מכך, שלישראל אין תוכנית לאופנסיבה קרקעית מקבילה. אחד מעוזריו הבכירים אמר בימים האחרונים לכמה חוגים בעלי השפעה בוושינגטון. כי כי למרות שנאמר לראש הממשלה אהוד אולמרט, ולרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ כמה פעמים, כי אופנסיבות אוויריות לא הצליחו ב-90 השנים האחרונות להשיג שום מטרה אסטרטגית, הישראלים התעקשו על כך כי המהלומה האווירית הישראלית על חיזבאללה תהייה בבחינת 'ניצחון מהיר וזול'. נחזור עוד פעם בצורה מודגשת על ההגדרה של אולמרט וחלוץ: 'ניצחון מהיר וזול'.
שר ההגנה האמריקני דונלד רמספלד, פקפק בכלל בתבונת המהלך הצבאי של ישראל נגד חיזבאללה. הנימוק שלו היה כי המהלך, גם אם יצליח או לא, יסבך את הצבא האמריקני הנלחם בעיראק, וזה לא בדיוק מה שהצבא האמריקני זקוק לו ברגעים אלה של התגברות מלחמת האזרחים העיראקית.
לבסוף, הצליח אולמרט, לדברי מקורות יודעי דבר בוושינגטון, לשכנע את קונדוליסה רייס להשיג את אישורו של הנשיא ג'ורג בוש לתחילת האופנסיבה האווירית, וכך מצאה את עצמה ישראל ביום רביעי ה-12.7, בשעות הערב כשהיא נתונה במלחמה.
אולם המקורות של תיקדבקה מוסרים כי בוש התנה שני תנאים בסיסים, אותם רייס מסרה לאולמרט והוא התחייב למלא אותם.
1. על ישראל לבצע רק אופנסיבה אווירית. לגבי פתיחת אופנסיבה יבשתית ישראל תצטרף לקבל אישור נוסף.
2. אסור לפגוע בתשתיות אזרחיות בלבנון אלא אם המדובר בעמדות ובמתקני חיזבאללה.
התחייבות זו הייתה הסיבה העיקרית מדוע רוב הכוחות הקרקעיים שגויסו, נשארו כמעט שלושה שבועות בבסיסים שלהם בישראל, ולא הגיעו ללבנון, אלא רק לימי הלחימה האחרונים, שעה שהתברר כי האופנסיבה האווירית, לא רק שלא הייתה קצרה וזולה, אלא גם שנכשלה.
ההתחייבות השנייה שלא לפגוע בבניינים אזרחיים, הייתה הסיבה מדוע לוחמים לא הבינו מדוע חיל האוויר או הם עצמם אינם הורסים את הבתים בהם נמצאו חוליות טילי הנ"ט של חיזבאללה. פשוט לא ניתנה להם רשות לבצע זאת, בגלל ההתחייבות של אולמרט לרייס.
זו הייתה גם הסיבה בגללה כוחות צה"ל שחקו את כוחותיהם וספגו את אבידותיהם, בהתקפות חוזרות ונשנות על עיירות וכפרים הקרובים לגבול ישראל, כמו מראון-א-ראס, בנת ג'בייל, עטייא-א-שעב, ועוד.
באמצע השבוע השלישי למלחמה כאשר בוושינגטון היה ברור כבר אופנסיבת האוויר איננה משיגה את מטרתה וחיזבאללה איננו מתמוטט, הסכימה קונדולסיה רייס, שעכשיו נראתה בוושינגטון כמי שמהלכי המלחמה שלה נכשלו, כי ישראל תבצע מהלך קרקעי מוגבל, בניסיון סופי למוטט את חיזבאללה.
אולם גם אז התנתה רייס תנאי מרכזי אחד. אסור לכוחות צה"ל להגיע עד הליטני. וכך קרה כי בעוד שלציבור בישראל הוצגה תמונה כאילו צה"ל דוהר לא רק לעבר הליטני אלא הוא גם מתכונן לחצות אותו צפונה ולכבוש את רמות נבטיה וארנון, כל יחידה ישראלית שרק החלה לנוע לכיוון הזה נבלמה מיד, לאחר שלוויינים אמריקנים שעקבו אחר המתרחש בשטח התריעו על כך. מאחר ולא כל דרגי הפיקוד במטכ"ל, דרגי הפיקוד בפיקוד צפון, ובוודאי אף אחד מדרגי הפיקוד בשדה ידעו על הסדר/הסבר זה, הפקודות המבצעיות שהם נתנו ליחידות לפי המצב הטקטי בשטח שונו תוך זמן קצר מאוד לפי פקודה סותרת שהגיעה מלמעלה. כך קרה שהחיילים בשטח קבלו במשך יום אחד 4 עד 6 פקודות סותרות, מבלי שבעל דרגה גבוהה ככל שתהייה בשטח, כולל מפקדי חטיבות ידעו להסביר מדוע הפקודה המקורית שלהם שונתה. מאחר ולפי מקורות בוושינגטון ובישראל ראש הממשלה אהוד אולמרט היה הישראלי היחיד שהחזיק את הקשר הישיר עם קונדוליסה רייס, כשהוא אוסר על יתר השרים וראשי הצבא לקיים אתה כל קשר מבלי שהדבר יקבל את אישורו, היו פעמים כי גם הרמטכ"ל רב אלוף דן חלוץ עצמו, לא הבין בדיוק את פשר הפקודות הניתנות לו, על ידי ראש הממשלה. ההסתמכות המוחלטת של ראש הממשלה אהוד אולמרט, על שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס, היא שהביא לבלבול ולפקודות הסותרות שניתנו בשדה הקרב.