האם לאחר הפסקת האש ברצועה יחדש חיל האוויר את טיסותיו מעל סוריה ויתקוף את מפעלי הטילים של איראן וחיזבאללה?
בין מה שפורסם ביום ג' בצהרים 13.11 כעמדת ישראל, לפיה הדרגים המדיניים והצבאיים הישראלים מתעלמים ושמים את עצמם כחרשים מול מאמצי התיווך של גורמים מצריים, ערבים והאו"ם, ובין מה שפורסם כמה שעות לאחר מכן כהחלטת הקבינט המדיני-ביטחוני, לפיה הדרגים המדיניים 'מורים לצה"ל להמשיך בפעולות בעזה ככל שיידרש', פעורה תהום גדולה.
איזה מין הוראה זו? האם לא ברור כי צה"ל צריך להמשיך בפעולותיו ברצועה 'ככל שיידרש'.
כנראה שלדעת ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן, התשובה היא 'לא!', אחרת מדוע צריך להדגיש זאת.
גרוע מזה.
כתבים מדיניים וצבאיים זרזירם מיהרו להכריז, כי הקבינט-המדיני ביטחוני מורה לצה"ל שבשלב זה לא להיגרר לפעולה גדולה בעזה, אלא להיות מוכן לבאות. כלומר, בסיבוב הבא של ירי הטילים מהרצועה שיבוא בעוד יום יומיים, או שבוע שבועיים, צה"ל צריך להיות מוכן!
מאחר וכל אזרח במדינת ישראל, ביניהם גם אלה שאינם חברים בקבינט המדיני-ביטחוני, ובייחוד מדובר במאות אלפי תושבי הדרום, יודעים כי בעוד כמה ימים יתחדש ירי הטילים בגלל סיבה זו אחרת, השאלה היא למה צריך צה"ל להיות מוכן? לפעול נגד החמאס? או אולי הצבא צריך להיות מוכן לעוד סיבוב של ישיבות קבינט.
במילים אחרות, כל התרגילים הלשוניים האלה, הם דרך לכסות על העובדה, כי ישראל מסכימה לתיווך של מצרים והאו"ם להביא להפסקת אש ברצועה, כדי לאפשר לחזור מה שיותר מהר לשגרה, עד כמה שאפשר לקרוא לזה 'שגרה'. כלומר, חוזרים להעברות הכספים במזוודות לרצועה, העברת הסולר במכליות, אבל גם להפגנות, ההתפרעויות וההתקפות על חיילי צה"ל לאורך גדר המערכת.
מדובר עכשיו בגרסה מתקדמת/משוכללת יותר של 'שקט ייענה בשקט'. מדובר 'בשקט ייענה בשקט שייקנה בדולרים וסולר קטארים'.
מעבר לכרסום המתמשך ביכולת ההרתעה של צה"ל, הנמשך בעוטף עזה כבר שמונה חודשים, ישנן שתי סיבות עיקריות שאינן מועלות בדיון הציבורי בישראל על המתרחש ברצועה.
שתי הסיבות האלה קשורות/תלויות בשני גורמים בסוריה ובלבנון.
1. טילי ה-S-300 הרוסיים המוצבים בסוריה.
השיחה הקצרה ביום א' 11.11, מיד לאחר ארוחת הצהרים בארמון האליזה בין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש הממשלה בנימין נתניהו, הסתיימה בהמשך חוסר ההסכמה בין מוסקבה וירושלים על המתרחש בסוריה. הניסיון של נתניהו לקבל מפוטין אישור לחידוש פעולות חיל האוויר הישראלי במרחבים האוויריים בסוריה-נכשל.
עכשיו ישראל צריכה להחליט מה עליה לעשות? להסכים לאמברגו הרוסי על פעולותיה בסוריה, או לחדש את תקיפות חיל האוויר שם. התמודדות עם טילי ה-S-300 בסוריה היא פעולה מסובכת.
במקרה של חידוש הטיסות הישראליות בסוריה חיל האוויר לא יכול למצוא את עצמו במצב בו עליו לפעול גם בעזה וגם בסוריה.
2. האולטימטום שישראל העבירה בשבוע שעבר ( יום שלישי 6.11) לנשיא לבנון מישאל עוואן לפעול לסגור מיד את המפעלים שהוקמו על ידי האיראניים ברחבי לבנון שם משדרגים את מערך טילי הקרקע-קרקע של חיזבאללה לטילים מדויקים.
האולטימטום לא נקב בתאריך ובשעה מסוימת, אולם כאשר מגישים אולטימטום צריך לבצע אותו.
לשם השגת מטרה זו צריך את כל הכושר התפעולי והמבצעי של חיל האוויר.
השאלה החשובה היא, מדוע ואיך הדרגים המדיניים והצבאיים הישראלים הגיעו למצב הזה בו ירי טילים מהרצועה, מקשה על הפעולות הישראליות בסוריה ולבנון?