האם סדאם חוסיין, יצליח לחולל אמברגו נפט?

הודעתו של סדאם חוסיין, מיום ב` 8.4 לפיה עיראק מפסיקה את יצוא הנפט שלה לחודש ימים, או עד לנסיגת ישראל מהשטחים הפלסטינים, נועדה לגלגל את כדור האמברגו לעבר מדינות אופ"ק הערביות והמוסלמיות. האם יצליח סדאם למשוך מדינות אלה לצדו ולהביא להפסקת יצוא הנפט? בשלב זה נראה שלא. העמדה הקרובה ביותר לעמדת עיראק נשמעה בשבת האחרונה מפי המנהיג האירני, האייטולה עלי חמאני, שקרא להפסיק למשך שלושים יום את יצוא הנפט למדינות התומכות בישראל. מקריאתו של חמאני, שזכתה מיד לתמיכת לוב, עולה כי אין בכוונת אירן להפסיק כליל את יצוא הנפט, אלא רק למדינות התומכות בישראל. נוסח הצעת חמאני, ככל שנשמע קרוב לנוסח ההחלטה העיראקית, למעשה, שונה ממנה לחלוטין.
עפ"י ההצעה האיראנית, יימשך ייצוא הנפט למדינות רבות, כמו מדינות אירופה ויפן, אך לא לארה"ב ולמדינות מערביות אחרות. להצעה זו אין כל משקל אם הכוונה לחולל אמברגו נפט, וגם אם תתקבל ע"י מספר מדינות, יימשך יצוא הנפט מהן ברמה הנוכחית, אלא שיעדיו ישתנו. הצעת עיראק, כמו גם הצעת אירן, לא יזכו לתמיכת חברות אופ"ק הערביות המתונות.
סעודיה, שבנובמבר 2000, הוליכה מהלך באופ"ק לפיו מתחייב הארגון לא לעשות שימוש בנפט כנשק פוליטי, הביעה התנגדות להצעת עיראק לאחר שזו הועלתה לראשונה בשבוע שעבר. גם כווית התנגדה להפסקת יצוא הנפט. וסביר כי יצואניות נפט ערביות אחרות, כמו מצרים או עומאן, שאינן חברות באופ"ק יתייצבו מאחורי העמדה הסעודית-כוויתית. אולם להפסקת יצוא הנפט העיראקי, המוציאה מהשוק קצת למעלה מ-2 מליון חביות ליום, תהיה השפעה מסוימת על מחירי הנפט שעלו מייד לאחר ההודעה העיראקית לרמה של 27 דולר לחבית. עם זאת, יש לצפות להגברת יצוא הנפט, הן מצד סעודיה והן מצד מפיקות אחרות, כדי למלא את המחסור שיווצר.
לאור זאת, מרבית המשקיפים אינם צופים עלייה של מעבר ל-30 דולר לחבית נפט. בהנחה שעמדות הצדדים והעובדה שכמעט אין כל סיכוי לאמברגו נפט כללי, היו ידועים לסדאם טרם נשא את נאומו, נראה כי את המניעים להצעתו יש לחפש במישורים אחרים. המישור הראשון בו מקווה סדאם להישגים, היא הזירה הפלסטינית. מזה חודשים מגיש סדאם סיוע, בעיקר סיוע כספי, לאינתיפאדה ובכך הוא מנסה לחזק את מעמדו גם כמי שעומד בראש התמיכה בנושא הפלסטיני, וגם לעודד את המשכה. אך מאחורי מניע "אלטרואיסטי" זה עומדת תפיסתו כי ככל שיגברו הקשיים ויתעצם המאבק הישראלי-פלסטיני, כך ירחק איום המתקפה האמריקאית על עיראק. בעניין זה קיים שתוף פעולה מלא בין סדאם לבין ערפאת – בדומה לשיתוף הפעולה שהתקיים ביניהם בעת מלחמת המפרץ ב-1991.

מישור נוסף, בו מקווה סדאם להשפיע, היא הזירה הפנימית הסוערת, כיום, במדינות ערב המתונות. סדאם, רואה את ההפגנות ושומע את קולות התמיכה במאבק הפלסטיני שנשמעים במצרים, ירדן, מרוקו, ולאחרונה אף בסעודיה. הוא מקווה כי הצעתו בעניין הפסקת יצוא הנפט תתורגם ע"י ההמונים במדינות ערב, ללחץ על ממשלותיהם. גם אם לא יניב לחץ זה הסכמה לאמברגו, הוא יגביר את תסכול ההמונים ויחליש את הממשלות באותן מדינות.
אין ספק כי סדאם חוסיין כיוון את הכרזתו גם לקראת בואו של שר החוץ האמריקני קולין פאוול לאזור. ככל הלחץ ברחוב הערבי יגבר כך הסיכויים להכשלת שליחותו של פאוול גדולים יותר. כדאי לזכור כי זהו סדאם, שרק לפני פחות משבועיים, בוועידת הפסגה בביירות, הסכים להעניק לכווית התחייבות שלא יפלוש פעם נוספת לשטחה, ויצא בדברי שבח על ההתפתחויות הצפויות ביחסי עיראק עם מדינות המפרץ בעקבות החלטת פסגת ביירות.