הביום היה מוצלח, הביצוע גרוע. אירועי הימים האחרונים הביאו לכך כי שחרורו של גלעד שליט הולך ומתרחק.
תיקדבקה: עכשיו, כאשר המו"מ עם החמס על שחרורו של גלעד שליט התמוטט סופית, מותר לומר את המילים האסורות שהיו עד עכשיו בבחינת טאבו: למו"מ בקהיר לא היה אף פעם סיכוי להצליח. מלבד הוריו ומשפחתו של החייל החטוף גלעד שליט, כמעט כל אלה שלקחו חלק בקרקס הנודד, ובמסחטה הרגשית בהן העבירו את העם הישראלי בימים האחרונים, ובראשם ראש הממשלה אהוד אולמרט, והשרים שביקרו באוהל שהקימה המשפחה, כאילו המדובר בחובה לאומית, התנהגו בציניות מוחלטת, כאשר הם מנצלים את הפרשה כל אחד לצרכיו האישיים והפוליטיים.
שוב פעם נפלה ישראל בפח של המצרים, אשר הבטיחו כי המדובר בהתמתנות של החמס שלא תחזור על עצמה. גם המצרים אמרו זאת משום שידעו כי ראש הממשלה אולמרט רצה ליפול בפח הזה. החשבון שלו היה פשוט. אולמרט רצה לסיים את תפקידו מבלי שמשפחת שליט או כל אחד אחר יוכלו לומר שהוא לא עשה מספיק כדי לשחרר את גלעד שליט.
הביום של המהלך היה מוצלח, אולם הביצוע היה כושל וגרוע.
למעשה אולמרט ירה לעצמו ברגל. מרוב פרסומים, אירועים, וספינים, ראש הממשלה היה צריך לדעת, אולי יותר טוב מכל אחד אחר, כי גם אם החמס רוצה להגיע לעסקה בנושא שליט, הוא לא יגיע לכך עם ראש ממשלה העומד לעזוב את משרדו בעוד כמה ימים ולהיות מוחלף בראש ממשלה אחר.
כפוליטיקאי היה על אולמרט להבין, כי החמס ימשיך לשמור על גלעד שליט כקלף מיקוח מול ממשלת נתניהו, בייחוד לאחר שנוכח השבוע כי בכל יום שעובר קלף המיקוח שלו רק מתחזק.
זו הסיבה מדוע, לא היה צריך לשלוח את ראש השב"כ יובל דיסקין לקהיר, ולא היה צריך להכניס את ישראל, שעצביה מתוחים ממילא, לתוך מערבולות של כותרות ורמיזות, כי שחרורו של גלעד שליט הולך וקרב. המציאות היא אחרת: אירועי הימים האחרונים רק הביאו לכך כי שחרורו של גלעד שליט הולך ומתרחק.
