הגורם המכריע בפוליטיקה הישראלית כיום היא הברית החשאית האישית-הפוליטית שכרתו ביניהם בנימין נתניהו ואהוד ברק, עוד בסתיו 2008.

תיקדבקה: במהלך 'בליץ' פוליטי, מבקשים המיועד לראשות הממשלה בנימין נתניהו, ומנהיג מפלגת 'העבודה' ושר הביטחון הנוכחי אהוד ברק, להביא השבוע, או בשבוע הבא, להקמתה של ממשלה חדשה שתישען על לפחות 70 חברי כנסת. זו הסיבה בגללה צוותי המו"מ שהקימו נתניהו וברק, (ולא מפלגת 'העבודה'), ייפגשו ביום שני 23.3, וינסו בזמן שיא בפוליטיקה הישראלית, לסיים תוך 24 שעות את המו"מ ביניהם ולחתום על הסכם קואליציוני ביניהם.
לכאורה מדובר בצעד יוצא דופן. אולם למעשה מדובר בביצוע הצעד האחרון בברית האישית-פוליטית שנתניהו וברק הקימו ביניהם עוד בתחילת הסתיו 2008, ואשר הפכה במשך הזמן להיות הגורם הראשי בפוליטיקה הישראלית. הבעיה היחידה עם ברית זו היא שכל המערכת הפוליטית והתקשורתית התעלמו ממנה, כאילו איננה קיימת. ראש הממשלה אהוד אולמרט, מפלגת 'קדימה' ומנהיגתה ציפי ליבני, ואפילו מפלגת 'העבודה' עצמה, העמידו פנים כאילו ברית פוליטית כזו אף פעם לא הייתה, וגם אף פעם לא תהייה.
המקורות של תיקדבקה: מדווחים כבר בלעדית ב- 6 חודשים האחרונים, החל מ-28 בספטמבר 2008, כי הגורם המכריע בפוליטיקה הישראלית כיום היא הברית החשאית שכרתו ביניהם בנימין נתניהו ומנהיג מפלגת 'העבודה' ושר הביטחון הישראלי אהוד ברק, לפעול במתואם כראשי גוש פוליטי אחד, שיטפל בשתי הבעיות העיקריות בפניהן עומדת ישראל המשבר הכלכלי העולמי והגרעין האיראני. בהסכם ביניהם נקבע, שברק יקבל את עמדותיו של נתניהו בנושאי הכלכלה, ונתניהו יקבל את עמדותיו של ברק בנושאי הביטחון.
הברית האישית-הפוליטית הזו, עמדה במבחן מהלך הדחתו של אהוד אולמרט מראשות 'קדימה', הבחירות הכלליות שנערכו בחודש פברואר, ומבצע 'עופרת יצוקה' בעזה, ועתה היא בשלה להגשמה.
לכן לא קשה שלא להבין את זעמו של אהוד אולמרט, אשר ביום א' 22.3, כינה את אהוד ברק 'נוכל', ואיים באש ובגפרית בשם 'ההיסטוריה', כי כל מי שיצטרף לברית הפוליטית הזו מסכן את עצם קיומה של מדינת ישראל.
האיש אשר חושב ורואה את עצמו כרב אמן בשח הפוליטי, מצא את עצמו לפתע לא רק בפני מט סופי ומוחלט, אלא בפני מצב פוליטי חדש שמאיים גם על תוכניותיו הפוליטיות ארוכות הטווח לחזור ללשכת ראש הממשלה.
גם חשבונה הפוליטי של מנהיגת 'קדימה' ציפי ליבני, השתבש לחלוטין.
בהתעלמה מההסכם בין נתניהו וברק, בעיקר בעזרת יועציה, החליטה ליבני כי הדרך היחידה הפתוחה בפני נתניהו היא להקים ממשלת ימין צרה, שהאיש הקובע בה יהיה שר החוץ המיועד וראש מפלגת 'ישראל ביתנו' הימנית אביגדור ליברמן. בגלל האופוזיציה החזקה שתהייה לממשלה זו ואשר הייתה צריכה להיות מורכבת מ'קדימה' ומ'העבודה', קבעה ליבני כי תקופת כהונתה של ממשלת נתניהו תהייה קצרה מאוד והיא תיפול תוך 6 חודשים.
עתה נוכחת ליבני לדעת, כי במקום שהיא תסנדל את נתניהו בתוך ממשלת ימין צרה, היא סנדלה את 'קדימה' בתוך אופוזיציה צרה. זו המפלה השלישית הגדולה של ליבני ב-3 החודשים האחרונים, לאחר שלא הצליחה להרכיב ממשלה, לנצח בבחירות בצורה שתבטיח לה רוב, ולהקים אופוזיציה נרחבת לנתניהו.
החישוב של בנימין נתניהו, להקים, בעזרתו של אהוד ברק, את ממשלתו החדשה לא רק על בסיס מפלגתי, אלא על בסיס ציבורי רחב, המושתת על ההסתדרות, התעשיינים, ובעלי ההון העיקריים במשק הישראלי, התברר כנכון בטווח הקצר, וגם בטווח הארוך. אם אכן המו"מ בין 'הליכוד' ו'העבודה' יסתיים בהצטרפותם של אהוד ברק ורוב שרי 'העבודה' לממשלה עוד השבוע, או בשבוע הבא, ממשלת נתניהו תבטיח לעצמה תקופת כהונה יציבה וארוכה.