הגמגומים של צה"ל לגבי מלחמת ההתשה בגולן, נותנים את היתרון בצעדים הראשונים של מלחמה זו בידי אסד

במשך למעלה משנתיים בהן מתחוללת מלחמת האזרחים בסוריה, דבר אחד ברור לגבי צבא סוריה. המדובר בצבא מקצועי שאיננו מתפורר תחת לחץ המלחמה, ובצבא בעל רמת משמעת גבוהה ביותר.
במשך כל המלחמה האכזרית הזו, לא מוכר אפילו מקרה אחד בו הצבא הסורי פעל לפי יוזמה של מפקדים מקומיים, וכל תזוזה או פעולה של הכוחות הצבאיים הסורים הוכתבה מארמון הנשיאות דרך המטכ''ל בדמשק. זה היה המצב גם כאשר הצבא הסורי ספג מפלות בשדה הקרב ונסוג. הנסיגה תמיד הייתה מסודרת. אפילו 'העריקות' המפורסמות שהיו יותר פרי דמיונם של המורדים ותומכיהם מאשר המציאות בשטח, פסקו מזמן.
לכן כל הדיבורים שהחלו בישראל ביום ד' 22.5, כאילו צריך להמתין ולראות אם הירי על ידי יחידות צבא סוריות על מטרות צה''ל ברמת הגולן, הנמשך כבר שבוע, מאז ה-15.5, הם יוזמה של הנשיא אסד בדמשק, או יוזמה של מפקד מקומי, הם התחלת הגמגום של צה''ל ומערכת הביטחון הישראלית מול נחישותו של אסד.
אסד כבר מאותת במשך שבועיים מאז ההפצצה הישראלית הכבדה בדמשק, כי נפלה אצלו החלטה להפוך את הגולן למרכז 'ההתנגדות' מול ישראל.
יתרה מזאת, אסד מאותת בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, כי במהלך 'התנגדות' זה ישתתפו גם איראן וגם חיזבאללה.
במילים אחרות, הפעולות הצבאיות נגד צה''ל ומטרות ישראליות אחרות, כולל אזרחיות, עומדות לזלוג מהגולן לחזיתות נוספות, כמו גבול לבנון-ישראל. כפי שחיזבאללה מעורב עתה עמוקות במלחמה בסוריה, כך הוא יהיה מעורב 'בהתנגדות'-קרי בפעולות הצבאיות נגד ישראל.
ביום ב' 20.5, שלחו אסד ונסראללה את העורך הראשי של עיתון חיזבאללה אל אחבר Al Akhbar, איבריהם אל אמין Ibrahim al-Amin, הנחשב לאחד האישים המקורבים אליהם לומר, כי 'כי החבל במזרח התיכון מתוח עד קצה היכולת. כל פעם כאשר מי שמחזיק בשתי הקצוות שלו ( ישראל וצה''ל מצד אחד, וסוריה וחיזבאללה מהצד השני) רק יזיז את אחת מאצבעותיו העימות הגדול יתחיל'.
יום אחד לאחר מכן, ביום ג' 21.5, הזיז הצבא הסורי שלוש פעמים את אצבעותיו, כאשר שלוש פעמים לחץ על ההדק ותקף באש ג'יפ סיור של צה''ל.
בתלונה שהגישה ביום ד' לפנות בוקר למועצת הביטחון טענה סוריה כי הג'יפ חצה את הגבול לתוך השטח הסורי והושמד, דבר המוכחש על ידי צה''ל. רק לאחר הירי השלישי הסורי על הסיור, שיגר צה''ל טיל 'תמוז' וחיסל את העמדה הסורית ואת החיילים הסוריים שהיו בתוכה.
זהירות בעת מלחמה, ובייחוד בעת מלחמת התשה שנשיא סוריה אסד פתח נגד ישראל, חיונית לשם ניהול תגובה נכונה ומדודה. אולם העמדת פנים, כפי שצה''ל ומערכת הביטחון מפגינים בשעות האחרונות, כאילו ייתכן ומדובר ביוזמה של מפקד סורי מקומי, כלומר כזו שאפשר להבליג עליה, לא רק שסותרת את אזהרותיהם של שר הביטחון משה יעלון, ושל הרמטכ''ל רב-אלוף בני גנץ לסוריה מיום ג', אלא הופכת אותן למגומגמות וחלשות.
המדיניות הישראלית הזו, מתחילה להזכיר את המדיניות, או ליתר דיוק, את חוסר המדיניות של צה''ל במשך שנים רבות כלפי ירי הטילים מרצועת עזה.
מדיניות זו תביא רק לתוצאה אחת: התגברות הירי והפעולות הצבאיות הסוריות ושל חיזבאללה לאורך גבולות ישראל עם סוריה ולבנון.
הבעיה שיש לצה''ל ולמערכת הביטחון הישראלית, היא שהם מסרבים להכיר במציאות החדשה המתרחשת בסוריה, ובה, למרות כל התחזיות הישראליות שמשטר אסד מתפורר, ואסד עוזב את השלטון תוך זמן קצר, נשיא סוריה בשאר אסד, מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, ואתם מנהיג איראן האייטוללה עלי חמנאי, הם הצד המנצח במלחמה. ישראל אשר קיוותה, כי המלחמה תביא לשבירת הציר איראן-סוריה-חיזבאללה, היא בצד המפסידים במלחמה זו.
זו הסיבה מדוע אסד לא היסס וכבר נקט את הצעד הבא במלחמה בו בחר-כלומר, מלחמת התשה בישראל. זה שצה''ל ומערכת הביטחון, ואולי גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, מסרבים לראות ולהכיר בזאת, נותנת את היתרון בצעדים הראשונים של מלחמה זו בידי אסד ונסראללה.