הדילמה האמתית של נתניהו וברק: לתקוף באיראן לפני הבחירות הכלליות, או לאחריהן

ייתכן מאוד כי מפלגת 'יש עתיד'-המפלגה נגד תקיפה ישראלית באיראן, שהוקמה בסוף השבוע בישראל, וראשיה הגלויים, הוא יאיר לפיד, והסמויים הם  יובל דיסקין, מאיר דגן, אהוד אולמרט, וגבי אשכנזי, שהנשיא שמעון פרס תומך בהם, טעו בצעדיהם המתוכננים, ובמקום לדחות, ולבטל את ההתקפה הישראלית על תוכנית הגרעין האיראנית קרבו אותה.
קשה שלא לראות את החוטים הגסים בהם נתפרה החזית נגד תקיפה ישראלית באיראן, ושמטרתה להפיל את ממשלת בנימין נתניהו ואהוד ברק.
ביום שישי 27.4, מיד לאחר יום העצמאות, הוצגו מהלכים שנועדו להרגיל את הציבור לרעיון כי הבחירות הכלליות תוקדמנה. תוך כדי כך התקיימה הופעתו של יובל דיסקין, שנועדה לערער על  מנהיגותם ועל יכולתם של נתניהו לנהל מלחמות, בעיקר זו נגד איראן. המטרה הייתה להנחית על נתניהו וברק מכה מתחת לחגורה שממנה לא יתאוששו.
לכך נלוו שורה של פרסומים בישראל ומחוצה לה, כאילו כל הצמרת הביטחונית של ישראל מתנגדת לתקיפה של תוכנית הגרעין האיראנית. זו כמובן  הטעייה מכוונת שאין בה אפילו מילה אחת של אמת, אבל גם מחיקתם מהתודעה הלאומית של  אלופי צה''ל וראשי גופי המודיעין התומכים במתקפה כזו, הוא מהלך פוליטי לגיטימי המשאיר את החותמת שלו על דעת הקהל הישראלית.
ולבסוף רישום המפלגה החדשה 'יש עתיד' של יאיר לפיד. עכשיו, מיום ראשון 29.4, יש לכל המערכת המשומנת הזו של מניעת התקפה ישראלית על איראן מסגרת פוליטית.
אחד מיוזמי המפלגה הזו, וחבר בחוג המצומצם של יועצים אישיים קרובים למנהיגה-קרי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אמר ביום א' בניו יורק, כי 'אני חושב שהגישה הבסיסית של כל הישראלים היא שאיראן גרעינית היא איום אמיתי על קיומה של ישראל. אין שאלה או ויכוח לגבי זה. עלינו לעשות הכול כדי להגן על עצמנו מפני האיום הזה. השאלות שצריכות להישאל הן מה צריך להיעשות, מי צריך לעשות את זה ומתי יש לעשות את זה. התשובה שלי היא – זה נעשה, זה ממשיך להיעשות וזה ימשיך להיות האחריות של הקהילה הבינלאומית, בהובלת ארצות הברית'.
במילים אחרות, אולמרט בחושיו הפוליטיים החדים קבע את הנושא המרכזי של מערכת הבחירות הבאה לכנסת: האם ישראל צריכה לתקוף לבדה את איראן, או שהיא צריכה להשאיר את הטיפול בבעיית הגרעין האיראני, בידי נשיא ארצות הברית באראק אובמה?
זהו כמובן מהלך ציני פוליטי שמבוסס על ההנחה, כי הציבור בישראל, כפי שיובל דיסקין מגדיר אותו 'המטומטמים, או ההדיוטות', איננו מתמצא בכל  מחבואי ופיתולי הלברינט של  המגעים האמריקנים והישראלים בנושא הגרעיני האיראני, וקל מאוד למכור לו תמונה של 'הטובים' ו'הרעים' בנושא זה. 'הטובים', הם הנשיא באראק אובמה וראשי ממשלו  המתנגדים לתקיפה ישראלית באיראן, ו'הרעים' הם ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק, הרוצים למרות התנגדותו של אובמה לתקוף באיראן.
את התמונה הזו ניסה לשבור ביום העצמאות 26.4, הרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ, כאשר אמר 'כי גם צבאות אחרים מוכנים לתקוף ביחד עם צה''ל את איראן'. הרמטכ''ל לא אמר באיזה צבאות מדובר, אבל המקורות הצבאיים של תיקדבקה, פרסמו כי בין הצבאות האלה נמצא צבא ארצות הברית. אם פרס, אולמרט, דגן, דיסקין, אשכנזי, רוצים כל כך לסמוך על הנשיא אובמה בשאלת תקיפת איראן, למה הם מתעלמים בכוונה מההכנות שהאמריקנים מבצעים לתקיפה זו, בייחוד בשבוע האחרון, ומודיע הם מתעלמים מדברי הרמטכ''ל גנץ?
לכך יש רק תשובה אחת. שוב הפעם נוצר בפוליטיקה הישראלית 'אפקט גלנט'. מאחר ויואב גלנט הודח מהרמטכלות בפוטש צבאי מתוכנן היטב, בעיקר, או גם בגלל תמיכתו בתקיפת התוכנית הגרעינית האיראנית, מפלגת 'יש עתיד'- לא לתקיפה ישראלית באיראן, מאותתת, כי כל אלוף, או אישיות צבאית התומכת בתקיפה באיראן, תסולק גם היא כפי שגלנט סולק, באם היא תנקוט עמדה פומבית כזו.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק, עברו כבר את משבר גלנט, ודעת הציבור בישראל כבר שכחה ממנו. השאלה היא כמובן איך הם יעברו את המשבר הנוכחי, כאשר הבחירות המוקדמות לכנסת מאיימות עליהן?
לאחר 48 שעות של מחשבה והתייעצויות בשבת וביום א' 29.4-28, הם החליטו להרים את הכפפה, ולהצטרף לאלה הדורשים את הקדמת הבחירות.
מדוע?
בעיקר, משום שזו הדרך בה הקלף העיקרי של מפלגת המתנגדים לתקיפה באיראן נשאר בידיהם.
אם המהלך להקדמת הבחירות יצבור תאוצה, וצודק ראש הממשלה בנימין נתניהו האומר כי נושא זה יוכרע בשבוע עשרה ימים הקרובים, הרי אז יצטרכו נתניהו וברק להחליט באם התקיפה הישראלית 'עם צבאות אחרים' באיראן תתחולל לפני הבחירות הכלליות, או לאחריהן.
הצלחה של צה''ל בתקיפה כזו, תהייה ניצחונם הפוליטי הגדול  של השניים, ותבוסה גדולה ליריביהם שיגלו בהתרחשות כזו,  כי העתיד הפוליטי שלהם איננו כל כך וורוד, כפי שהוא נראה בימים האחרונים.
גם באם נתניהו וברק לא יתקפו בסופו של דבר באיראן, עדיין הם משמיטים מידי יריביהם הפוליטיים את הנשק העיקרי הנמצא בידיהם.

זו הסיבה מדוע הקרב הפוליטי הפנימי הישראלי המתחולל בשעות אלה בירושלים, נראה ומוצג כלפי חוץ, כאילו נתניהו וברק נאבקים על שרידותם הפוליטית, בעוד שהקרב האמיתי הוא ניסיון לכסות על האפשרות שהבומרנג שקבוצות המתנגדים לתקיפה ישראלית באיראן יידתה בנתניהו וברק, יחזור לנקודת המוצא שלו ויכה בהם. 
זו הסיבה העיקרית מדוע קיימת אפשרות שהמהלך להקדמת הבחירות ייאבד בימים הקרובים מהתנופה והקיטור שלו, ויגווע בדממה.

גם הנשיא באראק אובמה צופה במתרחש בזירה הפוליטית בישראל, וגם לו יש בחירות.
מאחר ואובמה לא היה רוצה כי תקיפה ישראלית באיראן תתרחש לפני הבחירות לנשיאות בארה''ב ב-6 בנובמבר, הוא מבין כי המתנגדים הישראלים לתקיפה באיראן נתנו בידיהם של נתניהו וברק את הקלף הטוב ביותר, שהיה בידיהם עד כה, מדוע עליהם לבצע תקיפה זו בהקדם. 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות