הדרגים המדיניים וצה"ל החליטו שלא להחליט, ובכך משאירים בידי החמאס גם את היוזמה להמשיך בירי וגם לקבוע את גובה הלהבות

אחרי יממה בה שוגרו לעבר מטרות בישראל 250 טילים, וטיל 'גראד' אחד,  לא הצליח הקבינט מדיני-ביטחוני, ביום חמישי 9.8 בלילה, להכריע באם צה"ל ייצא למבצע מול החמאס בעזה או לא!
בתום שלוש וחצי שעות של דיוניים 'הקבינט הנחה את צה"ל לפעול בעוצמה נגד גורמי טרור.'
במילים אחרות, כפי שקרה בארבעת החודשים האחרונים, מאז החלו בסוף מרס ההתפרעויות וההתקפות של החמאס לאורך גדר המערכת, פירושה של אי החלטה זו היא להשאיר את היוזמה בידי החמאס.  אם החמאס ירסן את עצמו ולא ימשיך בשיגור הטילים צה"ל יפעל רק בתגובה.
אם החמאס לא ירסן את עצמו וימשיך בירי, צה"ל יגיב.
לא רק שהחלטה זו משאירה את היוזמה בידי החמאס, היא משאירה בידו גם היוזמה להגביה או להנמיך את הלהבות כרצונו.
במקרה כזה ברור שהחמאס ימשיך בירי הטילים, כפי שקרה, ביום חמישי בשעה 21:16, לאחר שצה"ל הודיע על תקיפת בנין ריק של מפקדת חמאס בשכונת רימל ומיטוטו.
צה"ל הציג את התמוטטות המפקדה כגולת הכותרת של פעולותיו הצבאיות נגד החמאס וכתגובה שלו על ירי טיל 'הגראד' לעבר באר-שבע, זאת למרות שחדר המלחמה של החמאס והג'יהאד האיסלמי פרסם הודעה שיקרית שלא כוחותיהם הם ששיגרו הטיל לעבר באר שבע.
ההתקפה על הבניין הריק הייתה עוד שלב בכוראוגרפיה של המחזה המוזר 'הקש בגג' (האוכלוסייה באזור המפקדה הוזהרה מראש), של הבמאי רב אלוף גדי אייזנקוט, בה כל צד מודד את הגבולות שהוא שם לצד השני, ומקפיד שהאויב לא יחרוג מהם.
צריך לשים לב למונחים שצה"ל בחר במשך יום חמישי להשתמש מול החמאס, החלו מהגדרתו  שהארגון הוא 'איום מינימאלי' לישראל, ועד לאיום שאם צה"ל יצטרך לצאת למבצע בעזה המחיר שישראל יהיה גבוהה, ולפי אחד המקורות 'יהיו עשרות הרוגים וחיילים נוספים חטופים.'
כלומר: צה"ל לא רק מוכן להשאיר את גבוה הלהבות בידי החמאס, הוא גם מודיע פומבית, כי הוא איבד את כושר ההרתעה שלו כלפי החמאס.
רק ביום ד'  אמר הרמטכ"ל איזנקוט, 'כי צה"ל מוכן כפי שלא היה בעשרים השנה האחרונות'.
השאלה למה בדיוק צה"ל מוכן? על זה לא ניתנה תשובה ביום חמישי.
לא פחות מוזרה ממדינות צה"ל היא ההתנהגות של הדרג המדיני ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן. השניים בכלל נעלמו מהזירה הציבורית ומכלי התקשורת.
מצד אחד אין להם אומץ אישי ופוליטי להודות בפני דעת הקהל הישראלית שהם מזדהים עם עמדת הצבא, שלא צריך לצאת לפעולה מול החמאס כל עוד הוא שומר על כללי המשחק.  מנגד הם רוצים לתת סיכוי למאמצי התווך של האו"ם ושל מצרים.
גם נתניהו וגם ליברמן יודעים היטב כי המילה 'מאמצים' היא הפרזה פרועה של פעולות קהיר והאו"ם, וכי אין סיכוי בשלב זה למהלכים אלה.
אולם כל זמן שאפשר להמשיך ולהעמיד פנים כי אם האש תימשך צה"ל יפעל בסופו של דבר, הם מוכנים לשחק את המשחק הזה, למרות שהוא כבר מוצה ונשחק עד תום בדעת הקהל הישראלית.
דרך אגב, זהו לא רק המצב בגבולותיה הדרומיים של ישראל.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מדווחים, כי מצב  לא פחות גרוע שורר בגבול ישראל עם סוריה-בצפון. כל סידורי הביטחון עליהם דיברו או הציגו הרוסים, כאילו הוסכמו על ידי ישראל, התמוטטו ואינם קיימים.
אבל כרגע אין טעם לטפל במתרחש בצפון, כאשר האש נמשכת וכנראה תימשך עוד כמה ימים בדרום.