הדרך בה מוקמת זרוע הסייבר של צה"ל, היא דוגמא נוספת לכבדות, הבירוקרטיה, ומלחמות הקצינים בתוכן הצבא שבוי
ביום שני 15.6 הודיע הרמטכ"ל, רב-אלוף גדי אייזנקוט, על תכנית דו-שנתית להקמת זרוע סייבר שתרכז את כל הפעילות הקיברנטית הצה"לית, תחת קורת גג פיקודית ומבצעית אחת.
בחלק ההגנתי, המטפל בעצירת מתקפות סייבר על מתקני צה"ל ויחידותיו ובאבטחת המידע הצבאי, עוסקת 'מחלקת הגנת סייבר' שבראשה עומד קצין בדרגת אל"מ והיא כפופה למפקד חיל הקשר והתקשוב, חיל האחראי, בין השאר, גם על מערך הלוחמה האלקטרונית היבשתית (ל"א), התקשורת הצה"לית, הקווית והסלולארית, מערך המחשוב הצבאי, הדואר האלקטרוני הצה"לי ויחידת ההצפנות.
מריבוי התחומים הנמצאים תחת אחריות חיל הקשר והתקשוב, ממורכבותם, ייעודם ושונותם, ברור כי תשומת הלב הפיקודית, התקציבית ואפילו המבצעית, איננה מקבלת את מרכז הבמה וכל זאת לאור מציאות של איומים גוברים והולכים על המידע הצה"לי מצד גורמים עוינים ולא פחות מכך עקב רשלנות צה"לית פנימית.
כדי להגן על מערכי המחשוב הצבאיים, המורכבים, הקריטיים והמבוזרים על פני שטח מדינת ישראל ולעיתים מחוצה לה, מפני תקיפות של ארגוני טרור, מדינות זרות ומעצמות סייבר, צריך להכיר את התוקף ואת שיטותיו, אמצעיו ודפוס פעולתו.
מערך צבאי להגנת סייבר, איננו יכול להיות פאסיבי, להמתין למתקפה קטלנית על בסיסי הנתונים Data Bases שלו ורק או אז לעצור אותה. עליו 'להקדים תרופה למכה', לאסוף מודיעין רב ורלבנטי על יריביו ולתקוף אותם כדי להשיג שתי מטרות עיקריות:
1. ניסיון שיתוק מקורות התקיפה ושיבוש אמצעי המחשוב והתקשורת של האויב, עוד לפני שהם יצאו למשימת הסייבר הזדונית.
2. הפקת מודיעין איכותי וממוקד על אופן פעולת היריב, הסקת מסקנות לגבי דפוס הפעולה (מודוס אופרנדי) של האויב, כדי להיות מחד, יעיל יותר במגננה או מאידך להכניסו לתוך 'מלכודת דבש' שתיתן לו להבין שהוא גורם נזק למערכות צה"ל, אולם בפועל הוא איננו.
על החלק ההתקפי של עולם הסייבר ממונה כיום בצה"ל, יחידה 8200 באגף המודיעין (אמ"ן) והיא עוסקת בתקיפות ממוקדות של מערכי אויב ממוחשבים לשתי מטרות עיקריות:
האחת: איסוף מודיעין ומידע על כוונותיו הכלליות של האויב, יכולותיו, מגמותיו ותכנוניו.
השנייה: תקיפת ושיבוש רשתות מחשבי האויב, מערכי השליטה והבקרה (שו"ב) שלו על תעופה, ים, חימוש או לוגיסטיקה.
שיתוף הפעולה והמידע בין 'מחלקת הגנת סייבר' באגף התקשוב ויחידה 8200 באגף המודיעין רחוק מלהיות הדוק או פורה ומעבר לתחרות עזה בין שני הגופים, קיימת כפילות משוועת בתקנים ובכוח אדם, בתשתיות ובאמצעים וגם פוטנציאל זליגת הסודות וחששות 'ביטחון השדה', מוכפלים בהתאם.
לאור המציאות, בה לסייבר, למחשוב ולאבטחת המידע יש מקום קריטי בשדה הקרב העתידי וגם בשגרה הביטחונית היום יומית, ההחלטה לאחד כוחות, ולהכפיף את העוסקים במרחב הקיברנטי תחת קורת גג אחת היא נבונה ומבורכת ויכולה, לפחות תיאורטית, לחסוך משאבים יקרים.
אולי כדי לקבל מסקנות מוזמנות מראש, בחר הרמטכ"ל את הרצי הלוי, אלוף, ראש אמ"ן, לעמוד בראש ועדה שתבחן את הסוגיה ותמליץ למטכ"ל על דרך הפעולה הנבחרת (הדפ"ן) מכל אלו שהיו אמורות להיות מוצעות לו בסוגיית איחוד הכוחות הקיברנטיים.
במניית יתרונותיה של ההכפפה המתוכננת של הזרוע החדשה והטמעת פעילותה בתוך אמ"ן, אי אפשר להתעלם משיתופי הפעולה הקיימים בין צה''ל עם ארגוני המודיעין של ישראל, שירות הביטחון הכללי והמוסד למודיעין ומבצעים מיוחדים ונדירים הרבה יותר עם אגף התקשוב.
ביטול ההחלטה להקים פיקוד סייבר עצמאי, הכפוף לראש המטה הכללי ותחתיו להקים זרוע שתוכפף דה-פקטו לראש אמ"ן-האלוף הלוי בעצמו איננה נטולת הגיון מבצעי, טכנולוגי ולא פחות חשוב כלכלי, שכן רוב רובן של היכולות הטכנולוגיות והאנושיות כבר נמצאות היום ביחידה 8200 והעברתן והסבתן לפיקוד חדש, הן משימות בעלות היתכנות מבצעית ומעשית נמוכה ובפועל סביר כי תיכשל.
אולם למעשה, אין מדובר בהקמת זרוע סייבר אלא בהוצאת יחידה צבאית אורגנית-המחלקה להגנת סייבר-על חייליה ומפקדיה, ציודה ושיטותיה מכפיפות למפקד חיל התקשוב לזה של מפקד יח' 8200 ומכאן שאין אלא לתהות על פרק הזמן שהוקצב למהלך: שנתיים ימים וזאת על רקע מציאות הצה"לית, בה קדנציית תפקיד של קצינים אורכת כשנתיים.
בעולם הקיברנטי המשתנה כמעט מידי לילה, חודש משול לעשור ושנה לעידן.
לו היה צה"ל פועל תחת בקרה תקציבית ציבורית, מונע גם משיקולי רווח והפסד כלכליים ובעיקר לוקח דוגמא מהתעשיות האזרחיות, היה לומד כי שינוי מבנה ארגוני, גדול ויסודי כמו זה שמתוכנן בענף הקיברנטי שלו, נעשה תוך שבועות ספורים ומושלם תוך חודשיים ולא שנתיים.