הדרך היחידה שנשארה פתוחה לפני נתניהו היא להתפטר ולהכריז על בחירות בזק

לאחר שבמוצאי שבת 6.8, השתתפו למעלה מ-300,000 איש בהפגנות נגד מדיניותה הכלכלית של הממשלה, לא נותרה דרך אחרת לפני ראש הממשלה בנימין נתניהו, אלא ללכת ביום א' 7.8 אל נשיא המדינה שמעון פרס, להגיש את התפטרותו, ולהכריז מיד על בחירות כלליות שתערכנה תוך 60 יום, כלומר בשבוע הראשון או השני של אוקטובר 2011.
לכן יש שתי סיבות עיקריות:
1. זו הדרך היחידה העומדת לפני נתניהו להוכיח לעם, באם הוא ינצח בבחירות, כי יש לו יותר תומכים מאשר למארגני המחאה החברתית. זה יהיה גם המבחן שלו באמצעותו הוא יוכל לבדוק כמה באמת מ-280,000 המפגינים בתל-אביב, מוכנים להחליף את המדיניות הכלכלית שלו ולתמוך במדיניות של ראשי תנועת המחאה.
2. כבר ביום ה' 4.8 כתב תיקדבקה, כי ההתפתחות הפוליטית החשובה ביותר בישראל ב- 48 השעות האחרונות, היא הצטרפותם של אנשי הימין, מכל הגושים, 'ליכוד', 'ישראל ביתנו', תושבי יהודה ושומרון, אפילו מקריית ארבע, אל תנועת המחאה.
עצם העובדה כי ההמונים הימניים אינם נבהלים מהנפת הדגל האדום על ידי 'קדימה', פירוש הדבר, כי עכשיו הם נוטשים את בנימין נתניהו, ולאחר מכן הם מוכנים להסתכן גם בנטישת 'הליכוד'. הדרך היחידה של נתניהו לעצור נטישה זו, היא ללכת לבחירות כלליות.
תנועה כזו של נטישת נתניהו, התרחשה בימים האחרונים, גם במעוזי 'הליכוד', כמו בית שמש במרכז, וקריית שמונה בצפון. הסיבה לכך: האיטיות והכבדות המשוועת בה מתנהל נתניהו.
נתניהו כפי הנראה איננו מבין כי המדובר בתנועת מחאה עממית שאי אפשר לעצור אותה באם הוא לא ישתמש באותן דרכי ארגון ותעמולה שבהן משתמשים המפגינים. הוא גם איננו מבין שצריך לפעול מהר ומיד.
עתה לא הזמן לוועדות, ולדיונים אינסופיים. עתה הזמן להורדה מיידית במיסים, כדי לשחרר את הלחץ ההולך ומצטבר ברחובות. ביום ג' 2.8 רמז נגיד בנק ישראל סטנלי פישר לדרך כזו, כאשר אמר כי הוא לא חושב כי מס ערך מוסף צריך להישאר ברמה של 16 אחוז. אולם נתניהו ושטייניץ העמידו פנים שהם אינם שומעים את הדברים.
בתנאים כאלה, אין צורך להתפלא כי אנשי הימין נוטשים אותם. כמו המפגינים מהשמאל, חיכו הימניים שנתיים ומחצה לראות שהממשלה שהם בחרו פועלת, אולם כאשר הם גילו שהיא שבויה בקונספציות שלה ולא בתוכניות העבודה עליהן נתניהו מדבר גבוה גבוה, מבלי שאיש בציבור הרחב מבין בדיוק על מה הוא מדבר, גם הם מאבדים את סבלנותם.
מטוטלת שעון הבנק שלהם נעה בכיוון הפוך מדברי ההסבר הכבדים שלל נתניהו.
סיבה נוספת לנטישת הימין, היא טעות פוליטית קשה שבנימין נתניהו עשה ביום ג' 2.8.
ברצותו להראות כי גם במצב פוליטי פנימי קשה הוא לא זונח את נושא המו''מ הישראלי-פלסטיני, רמז נתניהו כי הוא הגיע עם ממשל אובמה לנוסח מוסכם לפתיחת מו''מ כזה, על בסיס נאומו של אובמה של מה-19 במאי בו קבע כי המו''מ יתנהל על בסיס קווי 1967.
החלק השני של הסכמה אמריקנית-ישראלית, זו דיברה על תיקוני גבול שיכירו בשינויים הדמוגרפיים הקיימים בשטח,( נוסח מכתבו של הנשיא ג'ורג בוש ב-2004, אל ראש הממשלה דאז אריאל שרון).
כלומר, מצד אחד נתניהו מסכים לגבולות 1967, ומהצד השני הוא מבטיח לשנותם. לזרוק לחלל הישראלי הפוליטי המתוח בלאו הכי, נוסחה מסובכת כזו שאיננה קליטה, וממלא הפלסטינים אינם מסכימים לה, הביאה ימניים רבים לומר: אם נתניהו מדבר על חזרה לגבולות 1967, למה אנו צריכים להמשיך ולתמוך בו, נוסף על הנטל הכלכלי שהוא הטיל עלינו?
בשבת, הוטל לידיו של נתניהו חבל הצלה בלתי צפוי: חברת דירוג האשראי סטנדרט אנד פוראס Standard & Poor's, הורידה בפעם הראשונה בהיסטוריה של דירוג האשראי את הדירוג של ארצות הברית מ-AAA ל-AA+. הורדת הדירוג מבטיחה את המשך הזעזועים בארצות הברית, בדולר, בשווקים הבינלאומיים  החברה אמרה כי התנהגותם ומדיניותם הכלכלית של הפוליטיקאים האמריקנים מעידה על חוסר יציבות ועל אפשרות כי מצבה הכללי של ארה''ב יורע.
גם באירופה מתחולל משבר כלכלי-פיננסי קשה, ובעוד כלפי חוץ ישנן שורה של מדינות העומדות בפני התמוטטות כלכלית כמו בריטניה, איטליה, וספרד, השאלה האמיתית היא לא מתי הן תתמוטטנה, אלא מה יקדם למה? התמוטטות היורו כמטבע, או התמוטטותן הפיננסית של לונדון, רומא, ומדריד.
המשמעות של התפתחויות אלה לא עניינו את המפגינים לצדק חברתי. אבל ברגע שהתפתחויות אלה, או אפילו רק חלקן תתרחשנה, הן תזעזענה גם את הכלכלה והשווקים הפיננסים הישראלים, וגם תעצור את התפתחותם.
בהתפתחות כזו, השאלה אם נתניהו יהיה ראש ממשלה או לא, תהפוך להיות לא רלבנטית. אותו הדבר יקרה לסיסמא 'העם דורש צדק חברתי'. מאות אלפי המפגינים, ואתם כל המעמד הבינוני שבשמו הם מדברים, יתרכזו בהגנה על מקורות פרנסתם. את הצדק החברתי הם ישאירו לזמנים טובים יותר.
 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות