ההישג של אובמה וקארי. הכישלון של נתניהו. איראן היא מעצמת סף גרעינית וגם מעצמה האזורית!

ההסכם הגרעיני שנשיא ארצות הברית אובמה ושר החוץ שלו ג'ון קארי השיגו, ביום ג' 14.7, היא רעידת אדמה עולמית, אבל בפרט מזרח תיכונית.
הנשיא אובמה שם לו כמטרה מרכזית של נשיאותו להביא למהפכה ביחסיה של ארצות הברית עם שלוש מדינות: בורמה, קובה, איראן. החשובה מבין השלושה היא כמובן איראן.
בכרתו ברית עם איראן דחק אובמה את בעלות בריתה העיקריות של ארצות הברית במזרח התיכון במשך 65 השנה האחרונות- ישראל וסעודיה הצידה, והעמיד לצידו את איראן כשהוא מכתיר אותה כמעצמה האזורית מס' 1.
גם אם ממשל אובמה לא רצה להודות בכך, בשבעת החודשים האחרונים הוא כבר מתאם את מהלכיו  המדיניים והצבאיים במזרח התיכון עם טהרן ולא עם ירושלים וריאד. התנועות הצבאיות של הכוחות השונים שאיראן מפעילה בשלוש  מלחמות, בתימן, עיראק, וסוריה, מתואמות עם ממשל אובמה.
קצינים אמריקנים המנהלים את המלחמה נגד אל קעידה ISIS בעיראק מתאמים את פעולותיהם עם קציני משמרות המהפכה האיראניים המפקדים על המליציות השיעיות הפרו-איראניות.
הנשיא אובמה משתמש בתירוץ, כי הוא ללא מספק נשק למורדים בסוריה מאחר והוא איננו יודע למי הנשק הזה מיועד. אבל היום אנו יודעים כי מדובר באחיזת עיניים שהמטרה המרכזית שלה היא לא לפגוע בנשיא סוריה בשאר אסד ומשטרו, שאיראן עומדת מאחוריו. 
אותם הדברים אמורים לגבי המלחמה בתימן. ממשל אובמה מציג כאילו הוא המתווך בין איראן המורדים החו'טים וסעודיה, אולם כל פעם שאיראן חוצה עוד קו אדום במלחמה זו, כמו שיגור טילים אל בסיסים צבאיים סעודיים אסטרטגיים, והפיכת דרום סעודיה לאזור מוכה אש איראנית-ח'וטית ממנו האוכלוסייה הסעודית בורחת, וושינגטון מסבה את פניה כאילו היא לא מודעת למצב המדרדר, וכאילו אין לה קשר אתו.
המצבים האלה בעיראק, סוריה ותימן, הם היום יותר מסוכנים מהסכם הגרעין שהושג בווינה.
מלבד האפקט התעמולתי, באם איראן תגיע להסכם עם הוועדה לאנרגיה גרעיני בווינה ה-IAEA על מתן תשובות לפעולותיה בעבר לפיתוח נשק גרעיני, ובאם איראן תאפשר ביקור אחד במתקן הניסויים הגרעינים שלה הפארצ'ין Parchin, וגם באם הסנקציות על איראן תוסרנה לחלוטין עד אמצע 2016, כן או לא-לכך אין עכשיו שום משמעות. 
הסנקציות כבר הוסרו למעשה, והתוכנית הגרעינית האיראנית בעבר הצבאית והאזרחית, ותוכנית בניית הטילים הבליסטיים האיראניים, קיבלו בהסכם לגיטימציה בינלאומית.
עבור הנשיא אובמה מדובר בניצחון גדול. עבור ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מדובר בכישלון גדול!
לא מפני שנתניהו לא הצליח לעצור את המהלך האיראני של אובמה, כפי שהתיימר לעשות, אלא מפני שבמשך כל שש שנות כהונתו דחה משנה לשנה את השימוש באופציה צבאית ישראלית נגד התוכנית הגרעינית האיראנית.
עכשיו, לאור רעידת האדמה האסטרטגית במזרח התיכון, אופציה כזו איננה קיימת יותר, לפחות לא בזמן הקרוב.