ההערכות המודיעין לגבי תגובות הג'יהאד האיסלמי לחיסולים היו מוטעות. לא היה צורך לשתק את מרכז ודרום ישראל

ייתכן מאוד שפשר הדרך המתונה שהג'יהאד האיסלמי בחר להגיב על חיסולו של בהא אבו אל-עטא לאורך יום ג', בה שיגר כ-200 טילים לעבר מטרות בישראל, מתוך מאגר של 10,000 טילים הנמצאים במחסני התחמושת שלו , כאשר רק פעם אחת ב-24 השעות שלאחר החיסול נורו טילים  על אזורי תל-אביב וערי גוש דן, נעוצה בהפרזה שהדרגים המדיניים והצבאיים הגבוהים בישראל ייחסו לאיש שחיסלו.

כל מי שהאזין במשך יום ג' לדיווחים בכלי התקשורת הישראליים היה יכול לקבל את הרושם, כי מנהיג ISIS אבו באקר אל-בגדאדי שחוסל  על ידי כוחות מיוחדים אמריקנים ב-26 לאוקטובר, היה דג רקק בעולם הטרור המוסלמי לעומת בהא אבו אל-עטא.

אין ספק ואין גם עוררין על כך, כי שירותי מודיעין, במקרה זה השב"כ ואמ"ן, המסוגלים לספק מידע באיזה שני חדרים בעזה ודמשק ישנים בו זמנית שני פעילי טרור מרכזים של הג'יאהד האיסלמי, כאשר בדמשק המטרה הייתה אכרם אל-עג'ורי, וביחד עם זאת מסוגלים לספק גם את המידע היכן המיטה שלהם ניצבת בתוך החדרים האלה ודרך איזה חלונות הטיל יכול להגיע אליה, הם שירותי מודיעין מהטובים בעולם.
אולם מכאן ועד להכתרתם של אבו עטא ואל עג'ורי כמנהיגי טרור מרכזיים הדרך ארוכה מאוד.

בסך הכול שניהם נחשבו מפקדים בדרגה בינונית במערך הצבאי של הג'יהאד האיסלמי בעזה, בסוריה ובלבנון.
יתרה מזאת, עם כל החשיבות של הג'יאהד האיסלמי, ארגון הטרור השני בגודלו לאחר החמאס ברצועת עזה, צריך וכדאי לדעת כי בלבירינט  של המליציות וארגוני הטרור ש'גדודי אל קודס' שמשמרות המהפכה האיראניים הקימו במדינות המזרח התיכון, הג'יהאד נחשב ארגון קטן מאוד.
לדוגמא: לג'יהאד בעזה יש לא יותר מאשר 7,000 עד 10,000 נושאי נשק, בעוד שלמליציות השיעיות העיראקיות יש לפחות 25,000 עד 50,000 לוחמים כל אחת.
אפשר וצריך להניח, כי באם הייתה פורצת מלחמה עם הג'יהאד ברצועת עזה, הוא לא היה מסוגל להעמיד בקרב מול צה"ל יותר מ-5,000 חיילים נושאי נשק.

זו הסיבה מדוע כמה גבות עיניים הורמו בתימהון בישראל ביום ג' בבוקר כאשר צה"ל החל לפרסם את ההוראות לאוכלוסייה הישראלית כיצד לנהוג בעקבות שתי התקיפות בעזה ודמשק. מההוראות אפשר היה להבין כי לא מדובר בהתנגשות צבאית מקומית בין צה"ל והג'יהאד אלא בפרומו של התנגשות צבאית ישירה בין צה"ל לאיראן.   
לקרוב מ-40 אחוז מאוכלוסיית המדינה ניתנה הוראה שלא לצאת לעבודה ולהישאר בבתים. מקומות עבודה, בתי ספר, אוניברסיטאות וכל ענפי השירותים נסגרו, כאילו מדובר במלחמה כוללת שישראל נכנסת לתוכה.  
גם כאשר עברו למעלה מ-12 שעות מאז שתי ההתנקשויות בעזה ובדמשק ומלחמה כזו לא פרצה, ובסך הכול נורו שני טילים בלבד לעבר תל-אביב, הודיע שר הביטחון החדש, נפתלי בנט על 'מצב חירום מיוחד' בעורף לגבי יישובים הנמצאים בטווח של עד 80 ק"מ מרצועת עזה, בתוכם גם העיר תל-אביב וערי גוש דן.

במצב שכזה, בו הג'יהאד האיסלמי בעזה ראה בעצם העובדה שהצליח לשתק חצי מישראל הישג בפני עצמו, כל מה שהוא היה צריך לעשות הוא להמשיך ולהודיע כל כמה שעות כי התשובה על החיסולים הישראלים 'עוד תגיע בשעות הקרובות'.
במילים אחרות, מישהו בג'יהאד, ואולי מישהו במערכת הפיקוד הצבאי האיראני הממונה על הג'יהאד, הבין מהר יותר מאשר הדרגים המדיניים והצבאיים בישראל, כי מוטב לשמור את הכוחות והטילים שלו למלחמה אמיתית בישראל, ונכון לעכשיו מספיקות כמה רמיזות להמשיך ולתחזק את היסטרית המלחמה בישראל שנפלה לידי מערכת התעמולה שלהם כפרי בשל.

אפשר כמובן לטעון, כי טוב שצה"ל נקט בכל אמצעי זהירות אלה, כדי לחסוך בנפגעים במקרה שהג'יהאד היה פותח באמת במלחמה.  זהירות אף פעם אינה מזיקה.
אבל אפשר גם לומר, כי בנקודה זו גורמי המודיעין הישראליים, אלה שכל כך הצטיינו בהבאת הפרטים על שתי מטרות הג'יהאד שהותקפו-טעו. ההערכה שלהם לגבי התגובה האפשרית של הג'יהאד הייתה מוטעית מהתחלה, ולא היה צורך כלל לשתק  את מרכזה ודרומה של ישראל.
כמובן שקיימת עדיין אפשרות שהג'יהאד יחליט ברגע האחרון בגלל התמשכות תקיפות צה"ל על מפקדותיו, ביום ג' בלילה וביום ד' לפנות בוקר, לנהוג אחרת להמשיך ולהרחיב את מעגל ירי הטילים שלו.  

אולם האפיזודה הזו, היא רק הוכחה נוספת לרמה הכמעט בלתי נתפסת של רמת המתיחות הצבאית, הפוליטית והאישית, בה תושבי מדינת ישראל חיים-מתיחות אותה מלבים אמצעי התקשורת המקומיים ללא כל מעצורים ושיקולים.    


Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות