ההתבטאויות הריקות של נתניהו וההפצצות של צה"ל על מטרות ריקות, שוחקות את כוח ההרתעה של צה"ל

המשפט 'העוצמתי' שראש הממשלה בנימין נתניהו, שחרר ביום ב' 30.6, מתוך ישיבת הקבניט הביטחוני-ביטחוני, שנערכה מיד לאחר מציאת גופות שלושת הנערים גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח ז''ל, 'החמס אחראי-החמס ישלם', הוא אולי גאוני ביחסי ציבור, אולם מהלך רדוד וריק מתוכן מבחינה מדינית וביטחונית שאיננו קשור למציאות.
המשפט היותר מדויק  היה צריך להיות, 'בעוד ישראל משלמת-החמס מתחזק'.
עצם העובדה שהקבינט המדיני-ביטחוני של ישראל, איננו מסוגל לקבל החלטות, ומתפזר כאשר הוא מעמיד פנים כאילו ההחלטה נדחתה ליום ג' בערב, מזכירה את התנהגותו של ראש הממשלה דאז אריאל שרון, אשר לאחר הפיגוע הקשה בדולפינריום בתל-אביב ב-1 ביוני 2001, שם נהרגו 21 צעירים ו-120 נפצעו, טבע בישיבת הממשלה שהתכנסה כדי להחליט על תגובה, את הסיסמא 'גם איפוק הוא מרכיב של כוח'. לאחר שלושה ימי דיוניים הממשלה החליטה שלא להגיב, דבר שהביא את גל פיגועי ההתאבדות הפלסטינים לשיאים חדשים, עד שלבסוף שרון החליט על מבצי 'חומת מגן', בו צה''ל כבש מחדש את כל הערים הפלסטיניות העיקריות בגדה.    
כפי שלא היה צריך ב-14 ביוני לשלוח את רוב הכוח הלוחם של צה''ל, המשטרה והשב''כ, לחפש אחר שלוש גופות של  הנערים החטופים, בשעה שהן היו מונחות ירוייות בשדה פתוח תחת גל אבנים ליד חלחול, ואפשר היה לחפש אותם באמצעות כוחות חיפוש קטנים מקצועניים המכירים את השטח, כפי שנעשה רק בימים האחרונים של החיפושים, כך לא היה שום הגיון, מלבד הצגה ראוותנית לצרכי יחסי ציבור, לשלוח את חיל האוויר, ביום ג' לפנות בוקר להפציץ 34 מטרות ריקות  של החמס והג'יהאד האיסלמי  מאדם וציוד.
זה לא איפוק, זו פעולה ריקה שבאה לכסות על מילים ריקות.
אין שום צורך לשכנע את הפלסטינים ביהודה שומרון ועזה בכוחו של צה''ל. אבל כאשר שולחים את הצבא נגדם בגלל חולשות של פוליטיקאים המנסים להקנות לעצמם שרירים מלאכותיים, מושגת המטרה הבאה: כוח ההרתעה של צה''ל נשחק. את זה אפשר היה לראות היטב במשך כל 17 הימים בהם נמשכו החיפושים, ובמיוחד ביום ה-18 בו גופות הנערים נמצאו.  הפלסטינים באזור חלחול התעמתו ישירות עם כוחות צה''ל, ואילו החמס, אפילו לפי גירסת צה''ל, החלו להשתתף בירי הטילים על מטרות בישראל.
גורם צבאי  התייחס להתפתחויות אלה כאשר הגדיר  את פעולות צה''ל  כפעולות הדרגתית. 'אנו בונים צעדים לקידום פעולה ברצועה. המטרה היא לא לדרדר את האירוע ולנהוג באחריות'. 'אם נראה שפני חמס לעימות – נלך לשם', אמר הקצין הבכיר, על משקל דבריו של ראש הממשלה, כי החמס ישלם.  יש כאן היפוך של מילים והגיון. מי דירדר את המצב החמס, או צה''ל?
גם ראש הממשלה  וגם הקצין הבכיר מעמידים פנים, כי הם אינם יודעים, כי במזרח התיכון של 2014, שיטת ניפנוף המקל, פשטה את הרגל, ואם החמס יודע שצה''ל תוקף רק מטרות ריקות שלו, הוא יכול להמשיך ולהצהיר באין מפריע, כי הוא ימשיך בחטיפות חיילים, סיסמא אליה הצטרפו ביום שישי 27.6, המפגינים ערביי ישראל בצומת אום אל פחאם.
אין ספק כי ראש הממשלה נתניהו, ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון, זכו בפעם  הראשונה לאחר תקופה מאוד ארוכה להרבה תשבוחות מהתקשורת הישראלית על שהם הצטרפו למדיניות הסיסמא הריקה מתוכן שנטבעה במהירות הבזק  ביום ב' מוושינגטון, דרך בריסל, ועד לחדשות ערוץ 2, 'כי צריך איפוק ולנהוג מהראש ולא מהבטן' לרצח שלושת הנערים.
מה הסיסמא זו באמת אומרת, אם משהו, איש איננו אומר. העיקר שיש  סיסמא שתופסת.
האם החמס יפסיק לחטוף חיילים? לא!
האם החמס יפסיק לירות טילים מעזה? לא!
האם אבו מאזן ייפרק את הסכם הפיוס הלאומי הפלסטיני, בו צירף חבורה של טרוריסטים רוצחים אל הממשלה הפלסטינית ברמאללה? לא!
האם וושינגטון ובריסל יפסיקו לתמוך בהתקרבות לחמס?  לא!
האם ביטחונם של תושבי ישראל גבר כתוצאה ממבצע צה''ל 'שובו בנים'? התשובה הברורה היא לא!
היכן האיפוק? היכן הראש? היכן הבטן?