ההתעלמות מהגשר היבשתי האיראני לסוריה ב-2018 היא טעות אסטרטגית לא פחותה מזו של פלישת צבאות מצרים וסוריה ב-1973

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר, ביום א' 16.9, בפתח ישיבת הממשלה את הדברים הבאים: 'השבוע נציין את מלחמת יום הכיפורים שעלתה לנו באלפי קורבנות.  אז המודיעין שגה כאשר לא הבחין בהכנות (הרוסיות, המצריות והסוריות), למלחמה. לאחר מכן הדרג המדיני שגה אז שגיאה חמורה שניה בכך שלא אושרה מכת מנע – לעולם לא נחזור על שגיאה זו'.
אולם 45 שנה לאחר מכן, ישנו מספר הולך וגדל של מומחים צבאיים ומודיעיניים הסבורים, כי הדרגים המדיניים והצבאיים הישראליים טעו, בדיוק את אותה טעות כאשר בספטמבר 2018, ישנם שני מעברי גבול פעילים בין עיראק לסוריה, שכוחות איראניים וסוריים שולטים עליהם, כאשר הם מאפשרים תנועה חופשית של כוחות מליציות עיראקיות שיעיות פרו-איראניות להיכנס ולצאת לסוריה וממנה, כאשר הם חוצים את נהר הפרת מערבה או מזרחה, זהה מבחינה אסטרטגית-צבאית לחציית תעלת סואץ על ידי צבא מצרים לתוך חצי האי סיני  באוקטובר 1973.
המדובר במעבר הגבול אל קאיים Al-Qa'im border crossing, הנמצא בדרום-מזרח סוריה, ובמעבר הגבול ראבייה Rabiya border crossing, הנמצא על הגבול הצפוני-מזרחי של סוריה עיראק, מערבית לעיר העיראקית סינג'ר Sinjar.
נכון שאין למצב היום אותו אפקט דרמטי של פריצת מלחמה בהפתעה כפי שהיה לפני 45 שנה אולם התוצאה דומה.
כל מי שעוקב אחר כלי התקשורת הרוסיים והפרסומים שלהם בימים האחרונים על המצב בסוריה מתקשה שלא להבחין כי הדיווחים מתרכזים במתקפה שהצבא הסורי מנהל מול שרידי הכוחות של ISIS במזרח המדינה.
דובר צבאי רוסי  במוסקבה אמר, ביום שני 17.9, 'כי הצבא הסורי מנחית מכה סופית על המובלעת האחרונה של לוחמי ISIS במדבר הסורי.' 'השטח הזה,' הוסיף הדובר הצבאי הרוסי  משתרע בין חומס, דיר א-זור ודמשק. הצבא (הסורי)  הצליח לשחרר שטחים נרחבים, לחסל עשרות של טרוריסטים ומקומות מסתור שלהם בין הסלעים.' the Syrian army is dealing the final blow to the last enclaves of Daesh fighters in a desert in central Syria. This is an area between Homs, Deir ez-Zor and Damascus. The army managed to liberate vast territories, destroy dozens of militants and shelters that were located in the rocks.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי על פניו מדובר בפעולה צבאית סורית נגד ISIS, אולם למעשה מדובר בפעולת נגד סורית שתוכננה היטב על ידי הרוסים, במתקפה שמטרתה להבטיח שליטה צבאית סורית-איראנית איתנה יותר במעבר הגבול אל קאים, דרכו הכוחות האיראנים והמליציות השיעיות העיראקיות נכנסות או יוצאות מסוריה.
הפעולה הזו באה לאחר שצבא ארצות הברית וכוחות של צבא סוריה הדמוקרטי ה-SDF ערכו בשבוע האחרון תרגיל צבאי גדול באש חיה, באותו אזור. מוסקבה, טהרן ודמשק, ראו בתמרון האמריקני הזה, שהסתיים בשבת 15.7, איום אמריקני ישיר על מעבר זה והן הגיבו מיד בתנועות צבאיות נגדיות-שמשמעותן התבססות נוספת של איראן בסוריה.
במילים אחרות, ארצות הברית, רוסיה, סוריה ואיראן נאבקות ביניהן על קיומו של הגשר היבשתי האיראני לסוריה.
ישנם מומחים צבאיים מערביים רבים הסבורים, כי השינוי הזה במדיניות של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אשר התרחש בתחילת חודש אוגוסט, כאשר עבר מהחלטה להוציא את הכוחות מסוריה להחלטה להשאירם  בסוריה בא מאוחר מידי, וכי עתה ארצות הברית, שאחרה את המועד, לא תוכל לסגור יותר את מעברי הגבול שבין סוריה ועיראק הנמצאים תחת שליטתה של איראן,  אלא באם תחליט להגיע להתנקשות חזיתית עם כוחות רוסיים בסוריה.
זו הייתה בדיוק הדילמה בפניה עמדו ארצות הברית וישראל, במלחמת יום הכיפורים, כאשר הן גילו כי הצי הרוסי נמצא בדרכו למצרים כשאר אניותיו נושאות אתן נשק גרעיני. זה היה הרגע ב-1973, כאשר ארצות הברית וישראל הכריזו על כוננות גרעינית בצבאותיהם, נושא עליו כמעט אין מדברים בתיאורים הדרמטיים על שהתרחש במלחמת יום הכיפורים.
אולם בהתחשב, בריכוזים הגדולים הנמשכים עד היום של הציים האמריקנים והרוסיים בים התיכון ומסביבו (בים האדום), ההתנגשות הבינ-מעצמתית מסביב  לאיראן וסוריה איננה כל כך רחוקה כפי שהיא נראית לרבים.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי בהקשר של הגשר היבשתי האיראני שהוא האיום המרכזי כיום על ביטחון ישראל, ההפצצות והתקפות הטילים שחיל האוויר וצה"ל עורכים על מטרות איראניות ושל חיזבאללה בסוריה, תוצאותיהן חלקיות בלבד. 
אפילו אם נצא מתוך הנחה שרוב משלוחי הנשק האיראניים לסוריה ולחיזבאללה מושמדים, הרי ברור, כי גם פעולות המודיעין וההפצצות המוצלחות ביותר אינן מסוגלת להשמיד את כל מאת האחוזים של משלוחי הנשק האיראניים.  
אפילו אם המספר שפורסם לאחרונה כי בשנה האחרונה תקפה ישראל 200 מטרות צבאיות איראניות בסוריה, הרי אפשר וצריך להניח כי אחוז ניכר ממשלוחים אלה לא נפגע והצליח להיכנס לשירות מבצעי.
תקיפות של בסיסים אוויריים ומחסני נשק בסוריה, אינם מונעים את המשך העברת הנשק האיראני והכוחות באמצעות מעברי הגבול היבשתיים שבין עיראק וסוריה. שום גוף מודיעיני, אפילו אלה של ארצות הברית וישראל, אינם יכולים לאתר כל תנועה צבאית המשתרעת על פני אלפי קילומטרים באיראן, עיראק וסוריה.
כל זאת מבלי להזכיר את העובדה, לה דעת הקהל בישראל איננה מודעת, כי באחרונה החלו משלוחי נשק איראני מגיעים לסוריה ולחיזבאללה באמצעות הים, כאשר הם מפורקים בלטקיה ובטרטוס תחת מטריה אווירית ונ"מ רוסית, אזורים שם ישראל איננה פועלת.
לכן כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר בישיבת הממשלה השבוע על הטעות הקשה שהדרג המדיני טעה במלחמת יום הכיפורים לפני 45 שנה, כאשר החליט שלא לצאת למתקפת מנע, הוא שכח לציין מדוע התקבלה החלטה כזו.
הסיבה העיקרית להחלטה זו הייתה חששם של ראש הממשלה דאז גולדה מאיר ושל שר הביטחון דאז משה דיין, כיצד וושינגטון תגיב על ההחלטה הישראלית.
אלה הן בדיוק אותן סיבות מדוע גם היום נתניהו איננו מאפשר מכת מנע ישראלית על הגשר היבשתי האיראני בגבול סוריה-עיראק והוא מאפשר לו להמשיך לפעול ללא הפרעה.

 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות