הופעתה של גב` הברזל.

תיקדבקה:תוך 24 שעות בין יום רביעי 18.1, ליום חמישי 19.1, הצליחה שר המשפטים והחוץ ציפי ליבני, לעלות למרכז הבמה הפוליטית, כשהיא מקנה לעצמה תדמית של אשת ברזל. כזו היודעת בדיוק מה היא רוצה. מה יש וצריך לעשות ומיד. היא מפגינה גישה ישירה, נחרצת, שאין עליה כל עוררין. נראה ששום איש או גורם אינו יכול לעצור בעדה.
יש לפנות ומיד את השוק הסיטונאי בחברון, ללא היסוס. יש להרוס מיד את הבתים בעמונה. יש לעצור מיד את פורעי החוק. יש להבהיר סופית, לפי גרסתה, פעם אחת ולתמיד בידי מי מצוי השלטון במדינת ישראל? בידי הממשלה או בידי אלה המטילים ספק ומכרסמים בסמכותה.
בהופעתה הנאה, סגנון דיבורה, ודהירתה לקראת התואר אשת הברזל הישראלית, היא דחקה את מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט הצידה. ביום ד` אולמרט אמר כי הכול ייעשה תוך תיאום לוח הזמנים אתו. אולם ציפי ליבני לא משאירה ספק מי הוא הקובע את לוח הזמנים. עכשיו היא הנותנת את הפקודות ומכתיבה את הקצב.
את שר הביטחון שאול מופז היא בכלל ביטלה כאילו איננו קיים, כשהיא מדברת מעל ראשו אל כוחות הביטחון והמשטרה. היא תקפה אפילו את אריאל שרון השוכב בתרדמת בבית החולים `הדסה` באומרה כי ממשלות ישראל בעבר לא רק שלא מילאו את התחייבויותיהן לפנות את המאחזים, אלא בסתר אף נכנסו למשא ומתן עם יושביהם ואנשי יש"ע. עכשיו אין יותר משאים ומתנים חשאים, הבהירה לבני ברמזה, אל אריאל שרון שהחזיק בידיו את דו"ח ששון על המאחזים ולא עשה בו מאומה.
ב-24 שעות הצליחה ליבני להפוך את הנושא מי זה מס` 2 ב`קדימה` לבדיחה טובה, כאשר היא נראית ונשמעת כבר שהיא ממלאת את התפקיד של מס` 1.
מצב זה משאיר לא רק את אולמרט ופרס הרבה מאחוריה, אלא מעמיד את בנימין נתניהו ב`ליכוד` כמי שהוא איטי בתנועותיו, כבד, מסורבל, ומיושן, ואת עמיר פרץ, כמדריך חובב ומבולבל בתנועת נוער.
השאלה היא כמובן עד לאיזה מרחק, תוכל גב` הברזל להגיע? מי ומה יעצרו בעדה?
כבר בעת ביצוע תהליך ההתנתקות בשנה שעברה היה ברור כי האישה שממלאת את תפקיד שר המשפטים במדינת ישראל, איננה מתחשבת במיוחד בדמוקרטיה הישראלית ולא בשלטון החוק. מי שמקשיב היטב לדרך בה היא מנסחת את דבריה, ועכשיו את הוראותיה, יכול להבחין מיד כי מול המאחזים ביהודה ושומרון ומאחזים פוליטיים בתוך הקו הירוק היא מציבה את המאחז שלה בשלטון. ומול בתי המשפט והפרקליטות היא מציבה את הצורך הדחוף להגן על השלטון המרכזי, שהיא הקובעת איך הוא ייפעל. במילים אחרות, מזווית הראייה שלה, הדמוקרטיה לא רק חייבת להגן על עצמה, אלא חייבת לתקוף ומיד את החורשים נגדה, גם אם הדבר מצריך מלחמה בקטינים, ובעצימת עיניים מהחוק ושבירתו.
במערכות הפוליטיות, הצבאיות, והמשטרתיות הישראליות, אותן ליבני ואולמרט תוקפים על חוסר מעש, אין כרגע מי שיעצור אותה. מאחר וגם במחנה המתיישבים הישראלים ביהודה ושומרון אין מי שיעמוד נגדה , מלבד כמה מאות בני נוער בגילאים 17-13, אותם היא שמה לה כמטרה המרכזית להסתערותה הרי אפשר וצריך להניח כי תוך זמן קצר יחסית היא תוכל להשיג את מטרתה.
אולם בכל זאת עדיין לא הכול מתנהל בצורה כזו במדינת ישראל, עדיין ישנם בתי משפט אליהם צריכים להביא את הצווים לאישור ואת העצורים להוצאת צווי מעצר.
קשה להניח כי בית המשפט העליון, המשותק חלקית גם הוא, יתנגד לדרך בה פועלת ציפי ליבני. עיקר הבעיה שלה היום הם בתי המשפט בדרגה נמוכה שעדיין חלקם אינם מוכנים לאשר צווי מעצר והגבלה הנוגדים את החוק.
וישנו גם מ"מ ראש הממשלה אהוד אולמרט. עדיין צריך לחכות ולראות כמה זמן הוא ימשיך לנהוג בסבלנות עילאית לאור העובדה כי גב` הברזל הישראלית, מוציאה את המושכות מידיו.