החל שלב פיגועי הירי ללא תשובה ביטחונית
(תת מקלע 'קארל גוסטב' מאולתר בו משתמשים הפלסטינים.)
יום א' 14.2, יצוין כיום בו החל השלב השביעי של אינתיפאדת ירושלים.
לאחר השלבים של דקירות, דריסות, התקפות על ידי ילדים, מעבר ממפגעים בודדים לחוליות של שניים עד שלוש מחבלים, פיגוע ירי ומטעני חבלה, וכל זאת תוך 5 חודשים החל מ-1 באוקטובר 2015, החל השלב של פיגועי הירי המתוכננים מבצעית. חוליות של מחבלים ומחבלים בודדים שנשאו נשק, ברובו מדגם 'קרל גוסטב' Carl Gustav submachine gun רובם מאולתרים, ביצעו 4 פיגועי ירי במשך 12 שעות.
אלה לא היו פיגועים אקראיים. אלה היו פיגועים מתוכננים היטב, שמטרתם היחידה הייתה להרוג כמה שיותר חיילי צה''ל ומשמר הגבול.
ליד הכפר עקרבה קרוב לג'נין, הטמינו שני נערים פלסטינים בני 15, מארב לקבוצת חיילי מילואים שנעה באזור. הנערים הפלסטינים השתמשו בזריקת אבנים כפיתיון לחיילים שהחלו רודפים אחריהם. תוך כדי המרדף הסתובב אחד הנערים ופתח באש חיה על החיילים שבנס לא נפגעו. שני המחבלים הפלסטינים נהרגו.
כמעט במקביל, הגיע פלסטיני אל המחסום המפריד בין שכונת הר חומה במזרח-דרום ירושלים ובית לחם, ותוך כדי בדיקות הביטחון שנערכו לו שלף תת-מקלע והחל לרסס באש חיה את חיילי מג''ב שניצבו במקום. איש לא נפגע, והיורה חוסל.
בערב, נפתחה אש מהכפר ג'ילזון על בית ביישוב בית אל. גם כאן במזל לא היו נפגעים למרות שבתוך הבית נמצאו קליעים.
הכיוון המסוכן שהוטל על מבצעי פיגועי הירי התברר רק ביום א' לקראת חצות ליד שער שכם בירושלים.
כמו ליד ג'נין בשעות הבוקר, כך גם בירושלים הוכן על ידי הפלסטינים מארב ירי מתוכנן.
צעיר פלסטיני בן-20 שנשא בכוונה תחילה בצורה מחשידה שקית גדולה, ונע לעבר קבוצת חיילי מג''ב שתודרכה לקראת משמרת הלילה, נדרש לעצור לבדיקה. המחבל הוציא מהשקית תת-מקלע 'קרל גוסטב' והחל מרסס את קבוצת החיילים באש חיה. הוא נהרג מיד בירי תגובה של החיילים. תוך כדי כך פלסטיני שני, בן 20, שמיקם את עצמו במארב במרחק קטן מהחיילים, לא יותר מאשר 100 מטר מהם, מבלי שהם ירגישו בו, פתח על חיילי מג''ב באש. גם הוא חוסל.
כבר שלושה שבועות, מאז פיגוע הירי ומטעני החבלה המשולב שבוצע ב-25 לינואר בבית חורון ליד כביש 443, ובו נרצחה שלומית קירגמן ז"ל, היה ברור כי הפלסטינים עברו משלב של מפגע בודד, לשלב של חוליות טרור המורכבות משניים עד שלושה מחבלים, המשתמשות בנשק חם ובמטעני חבלה.
מאחר ולמערכת הביטחון והמודיעין הישראלית אין עד היום למרות שעברו כבר חמישה חודשים מאז תחיל האינתיפאדה שום קצה חוט או מקור של מידע מוקדם על פיגועים מתקרבים או על תכנונם, לא צריך להתפלא שכל שלב של הטרור הפלסטיני הוא חמור ומסוכן יותר.
הרמטכ''ל רב אלוף גדי אייזנקוט שאמר רק ב-19 לינואר, כי צה''ל לא קיבל ממערכי המודיעין אפילו התראה אחת על פיגוע מתקרב, ניסה שוב ב-9 לפברואר לתרץ את המחדל הזה, כאשר אמר: 'היום המצב מורכב מאוד אין יד מכוונת. כאשר מחבלים לא צריכים להישען על מסייע, ולא צריכים מארגן מתכנן ומעבדת חבלה אלא לקחת סכין מהמטבח אתה מבצע פיגוע באין מפריע.'
ביום א' 14.1, התברר סופית שיש יד מארגנת ומכוונת.
תת-מקלעים 'קרל גוסטב' אינם נמצאים בכל מטבח של בית פלסטיני, ואפשר וצריך להניח, כי גם מטעני חבלה עד כמה שהם יהיו מאולתרים אינם נמצאים במקררים באותם מטבחים.
אם איזה שהוא גורם מספק ומחלק תת-מקלעים ותחמושת לקבוצות של פלסטינים, או אפילו כאשר הפלסטינים האלה שמתכננים פיגוע מחפשים וקונים נשק מסוחרי אמל"ח, כיצד קורה שאין לשירותי המודיעין הישראליים ובמיוחד לשב"כ אפילו בדל אחד של מידע מוקדם על כך? זו היא למעשה ההצלחה של האיתיפאדה הנוכחית.
מאחר ויש להניח כי הפלסטינים האלה שהנשק הזה מגיע לידיהם גם מתאמנים בו, כיצד קורה שאיש איננו מבחין בכך או לפחות מוסר מידע על כך?
המקורות המודיעיניים של תיקדבקה מציינים, כי גבות רבות הורמו במערכות הביטחון והמודיעין ביום ה' 11.2, כאשר נמסר כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה את נדב ארגמן להיות ראש השב"כ החדש במקומו של יורם כהן.
מיד החלו לזרום אצלנו כנהוג דברי שבח רבים ונלהבים.
זה לא שנדב ארגמן איננו מתאים לתפקיד ראש השב"כ ודברי השבח אינם מגיעים לו. הוא בהחלט מתאים לתפקיד, אבל ספק גדול באם הוא מתאים דווקא בתקופה זו.
נוצרה כאן אנומליה בלתי מוסברת.
ארגמן הוא איש מבצעים בין הטובים ביותר שישנם כיום במערך המודיעין הישראלי, אולם ארגמן איננו מה שמכונה בז'רגון המקצועי 'ערביסט'. הוא מכיר את הזירה המבצעית אצל הפלסטינים, אבל הוא איננו מכיר את הלברינט האינסופי של המתרחש בתוכה. ארגמן הוא גם ראש השב"כ הראשון שאיננו שולט ומדבר ערבית.
לעומת זאת, האיש שיש לו כן את כל התכונות האלה הדרושות לשם ניהול מלחמה בטרור, רוני אלשייך, יושב עתה במטה הארצי של משטרת ישראל בירושלים.
איש לא אומר זאת בקול רם, אבל משהו מאוד יסודי חורק במערכת הביטחונית והמודיעינית ובדרך בה מתקבלות החלטות.
רוני אלשייך היה צריך להיות בתקופה זו ראש השב"כ, ונדב ארגמן מפכ''ל המשטרה.