החמס הציע הפסקת אש לאחר שהתברר לו כי כיפת ברזל מסוגלת ליירט מטחי טילים

החמס חתר החל משבת בבוקר 9.4 להשיג הפסקת אש לאחר שהתברר לו לתדהמתו כי מערכת כיפת ברזל מסוגלת להשמיד מטחים של טילי גראד, ולא טיל אחד בכל יירוט. לפי המידע המודיעיני שהיה בידיו מאיראן וחיזבאללה כיפת ברזל לא הייתה יכולה ליירט מטחי טילים. אבל בשבת כאשר כיפת ברזל יירטה מטח של 5 טילי גראד על אשקלון, הבין החמס כי הוא מנהל מערכה צבאית על סמך מידע שגוי, ומוטב להפסיקה מיד. השאלה המרכזית כמובן היא מדוע הדרגים המדיניים והצבאיים הישראליים הסכימו לתת לחמס את פסק הזמן הזה, ולאפשר לו לחפש פתרון צבאי לבעיה, כאשר הם יכלו להמשיך ולהרוס את התשתיות הצבאיות של החמס ביודעם כי הוא לא ישגר יותר מטחי טילי גראד על ערים ישראליות? התמיהה על שיקולי הצמרת הישראלית גוברים, כאשר בלילה התברר כי אין שום הסכמה נוספת בין ישראל והחמס על סעיפי הפסקת האש ולשני הצדדים ברור, כי האש מהרצועה תימשך.
קודם לכן ביום א' דיווחו המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה:
המשמעות האמתית של הסדר הפסקת האש ההולך ומקבל צורה ותוכן ביום א' 10.4 ברצועת עזה היא לא רק התקפלות של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק, אלא גם התקפלות ראשונה של הרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ וצה''ל בפני טילי הגראד, והנכונות של החמס לשגר אותם מעבר לערי הדרום ושולי מרכז המדינה.
את השורה התחתונה של ההסכם המתגבש אפשר לסכם כך: החמס והג'יהאד, וארגוני טרור אחרים יורשו, בעצימת עין של צה''ל,  להמשיך בירי על ישובי עוטף עזה, כאשר ישראל וצה''ל אינם רואים בירי זה הפרת הפסקת האש, אבל הם ימנעו מלירות יותר אל העיר אשקלון עצמה, אשדוד, באר שבע, אופקים, נתיבות, וגם מעבר לכך. כלומר, לא יהיה ירי יותר לעבר אשדוד, פלמחים, קריית גת.
תמורת זאת יפסיק צה''ל, ולמעשה כבר החל מיום א' בשעות הבוקר להפסיק לתקוף מטרות בתוך הרצועה מהאוויר, הים, והיבשה.
זו הסיבה מדוע אנו רואים בצד הדיבורים על הפסקת האש מצד החמס והג'יהאד האיסלמי, ירי נמשך של טילי קסאם ופצמ''רים על שדרות, שער הנגב, וחבל אשכול.  2 טילי הקסאם שנורו בערך בשעה 11:30, וב-15:00 לעבר אשקלון, כאשר אחד מהם מיורט על ידי מערכת כיפת ברזל, הוא ניסיון גישוש של החמס באמצעות הג'יאהד לבדוק באם גבולות הפסקת האש החדשה כוללים את אזור דרום אשקלון, ואיך ישראל תגיב להמשך הירי לשם. ישראל לא הגיבה, ומלבד יירוט הטיל לא תקפה שום מטרה ברצועה בתגובה. במילים אחרות, החמס והג'יהאד הבינו כי מותר להם להמשיך ולירות עד לגבולות דרום אשקלון, אבל לא מעבר לזה.
מי שמאזין לדוברים השונים של החמס והג'יהאד בשעות האחרונות איננו מתקשה לגלות לא רק את טון הניצחון של העולה מהם, אלא כיצד הם מתחרים ביניהם להציג לצה''ל תנאים נוספים מעבר לתנאי הפסקת האש המיידית עליהם הוסכם.
מההודעות עולה כי החמס והג'יהאד מבינים כי הם גם קיבלו חופש פעולה לחוליות המזוינות שלהם ברצועת הביטחון ברחוב 500 המטר שצה''ל סימן כשטח אש שלו בתוך הרצועה האסור לכניסה.
מאחר וצה''ל ממשיך לשתוק ואיננו אומר אף מילה, עדיין מוקדם לומר בשלב זה מה תהייה תגובתו באם החמס והג'יאהד יעמידו גם זאת לניסיון ויכניסו את אנשיהם לאזור זה, לאו דווקא היום, אלא בתאריך מאוחר יותר.
מאחר ומדובר בשעות הראשונות של הפסקת האש, שתי העובדות היחידות השולטות בשטח הן:
1. צה''ל שומר בקפדנות על הפסקת האש.
2. החמס והג'יאהד שומרים רק על הפסקת אש לגבי הירי של טילי הגראד, אבל ממשיכים על אש קטנה את הירי לעבר ישובי עוטף עזה.
את הסימן הראשון להתקפלות של ישראל וצה''ל נתן ביום א' בבוקר שר הביטחון אהוד ברק, שבהעזה ובחוצפה ששום פוליטיקאי ישראלי עדיין לא הרשה לעצמו, אמר 'כי כל מי שמבקש לו שקט שילך לפינלנד, או לשוויץ. שם יש שקט' אמר ברק.
הזלזול של שר הביטחון באזרחי ישראל וחיילי צה''ל הגיע לידי כך, עד שהוא מרשה לעצמו להשתמש כנימוק פוליטי-ביטחוני שנועד לאזרחי מדינת ישראל בטרמינולוגיה של נשיא איראן אחמדינז'אד, החמס וארגוני טרור פלסטינים אחרים הטוענים כי על הישראלים לעזוב את ישראל ולחזור לארצות מוצאם. שר הביטחון גם השתמש בטון ממנו עלה כי הוא איננו מבין מה עוד תושבי הדרום רוצים לאחר שנתמלאה דרישתם להצבת מערכת כיפת ברזל. 'עכשיו הם מוגנים' אמר שר הביטחון, כאילו שזו לא הייתה חובתו להגן עליהם מתחילה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו היה קצת יותר מתוחכם, ובישיבת הממשלה, אמר כי לצה''ל היו שני הישגים במערכה: הישג הגנתי-הפעלת מערכת כיפת ברזל, והישג התקפתי-התקיפות על החמס.
מהטון של דברי נתניהו אפשר היה להבין כי הוא למעשה מסכם כבר את תוצאותיה של המערכה מבלי לומר לשרים כי הוחלט כבר על הפסקת אש מבלי להתייעץ אתם ולהודיע להם את תנאיה. אם נתניהו היה מספר להם את המתרחש ספק באם היה משיג רוב בממשלה להתקפלותו.
ביום א' אחה''צ הצטרף הרמטכ"ל רב אלוף בני גנץ לדברים ולקו של ראש הממשלה ושר הביטחון. גנץ אמר כי אמר שצה"ל ימשיך לפעול בנחישות, בשיקול דעת ובתקיפות הנדרשת, כשיגיע הרגע שיידרש לכך.  כלומר, לא עכשיו. לדבריו, המצב בדרום, שקט יותר מכפי שהיה בעבר. במשפט אחד מחק הרמטכ''ל את כל מה שאירע בשלושת השבועות האחרונים בדרום כאילו הדברים התרחשו בארץ ובפלנטה אחרת.
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי בהציבם את מערכת כיפת ברזל, נתניהו, ברק, וגנץ, יצרו את הרושם כי מטרתם העיקרית היא סוף כל סוף לספק הגנה צבאית לתושבי רצועת עזה מפני הטילים והמרגמות. אולם בהסכימם לתנאים של הפסקת האש הם במו ידיהם ביטלו את ההישגים האסטרטגיים של מערכת ההגנה החדש, ותושבי הדרום נשארו עוד פעם חשופים.
אם הפסקת האש תחזיק מעמד תעמוד ישראל בפני חמש ההתפתחויות הבאות:
1. בטווח הקרוב יישמר השקט ברצועה, אולם הניסיונות לחצות את גדר המערכת ולתקוף מטרות בישראל יתחדשו תוך זמן קצר. הירי הספוראדי, כלומר 'הטפטוף' לעבר ישובי עוטף עזה יימשך.
2. תוך זמן קצר מאוד יתחדשו הוויכוחים והדיונים, באמצעות גורמים של האו''ם ואירופאים לא רק על תנאי הספקת האש אלא גם על דרישות הפלסטינים להסיר את המצור היבשתי, הימי, והאווירי על רצועת עזה. בהקשר זה צריך לציין כי הסכם הפסקת האש יאיץ עתה את הכת הצבאית המצרים בקהיר להסיר את המצור מעל רצועת עזה ולפתוח את מעבר רפיח.
3. החמס לא רק שלא יפסיק את הפיגועים שלו בתחומי הקו הירוק, בהם התחיל בפיגוע הטבח באיתמר ב-11 במרס, ובפיגוע בתחנת האוטובוס בירושלים ב-23 במרס, פיגועים בהם נרצחו 6 אנשים, ונפצעו כ-60, הוא יגביר אותם.
4. העובדה שישראל וצה''ל התקפלו בפני מטחים של טילי גראד נרשמה בטהרן, דמשק, ביירות, ועכשיו בפעם הראשונה גם בקהיר.
5. בכל בירות אלה יירשם גם כי המנצח של המערכה הצבאית הזו אשר נמשכה 16 יום מ-23 למרס ועד 10 לאפריל 2011, הוא ראש הזרוע הצבאית של החמס ברצועת עזה אחמד ג'בערי. הוא היה האיש אשר דחף לפתיחתה של המערכה כאשר הוא משכנע את ראשי החמס בדמשק ובעזה, כי ממשלת ישראל וצה''ל לא יעזו לבצע פעולה קרקעית ברצועה שתשמיד את התשתיות הצבאיות של החמס. להישג הזה של ג'בערי תהייה תוצאות לגבי המשך השליטה הצבאית של החמס בחצי האי סיני.
מה הפלא כי במצב דברים אלה מודיע ביום א' מזכ''ל הליגה הערבית עמר מוסא, המועמד הבולט ביותר עד כה בשטח לנשיאות מצרים כי הליגה הערבית פונה למועצת הביטחון בדרישה להכריז על רצועת עזה כאזור אסור לטיסה. כלומר, חיל האוויר הישראלי וחיל האוויר של מועמר קדאפי הם חיילות עוינים שהקהילה הבינלאומית ונאט''ו צריכים לפעול נגדם.