החמס מעלה את סף העימות: הפך את אשקלון ותושביה לבני ערובה. כל פעם שצה"ל יפעל נגד מטרות ברצועה נפגיז את אשקלון בטילי 'גראד'.

כפי שהמקורות של תיקדבקה דיווחו ביום ו' 14.11, המדיניות של ראש הממשלה אהוד אולמרט, ושר הביטחון אהוד ברק, תביא רק להסלמה במצב. זו באה במוצאי שבת 15.11. החמס הודיע כי כל פעם שצה"ל ישנה את 'כללי המשחק ברצועה', אשקלון תופגז בטילי 'גראד'. ההפגזה ביום ו' של העיר ביום ו' ב-6 טילי 'גראד', הודיע החמס, נועדה להמחיש כי החמס מתכוון לבצע את האיום. במילים אחרות החמס הפך את אשקלון, עיר בת למעלה מ-125.000 תושבים, לבת ערובה למדיניותו. מפקדים בכירים בצה"ל: משתקים את צה"ל. הופכים את צה"ל לנמר של נייר.
צריך לקרוא טוב מה אמר ראש הממשלה אהוד אולמרט ביום ו' 14.11 לאחר ההתייעצות הביטחונית שקיים. 'לא נשלים עם הפרת הרגיעה'. כל אדם מאוזן במדינת ישראל, ובמיוחד באשקלון ובשדרות אשר הופגזו באותו יום ב-18 טילים, מהם 6 טילי 'גראד', צריך לשאול את עצמו, על מה בדיוק האיש הזה מדבר. הרי 'הרגיעה' הזו מופרת כבר 10 ימים, כל יום, מאז ה-5 בנובמבר.
אז עם מה בדיוק אולמרט איננו מוכן להשלים? כלומר, מדובר במילים ריקות וחלולות, שהיו אולי בבחינת סאטירה פוליטית מוצלחת, אלמלא החמס היה גם כן קורא אותם ומשתכנע כי אם אלה הם דבריו של ראש ממשלת ישראל צריך להגביר יותר את קצה ההתקפות וההפגזות, כדי להפגין לפני כל המזרח התיכון, כי ישראל וצה"ל, הפכו לנמר של נייר.
אותם הדברים אמורים לגבי הופעתו של שר הביטחון אהוד ברק בליל שבת בערוץ 1. ברק חזר על המשפט המפורסם שלו, 'כי כאשר נצטרך לעשות, נדע מה לעשות'.
ברק כנראה חי ופועל בפלנטה אחרת מאשר שאר תושבי מדינת ישראל, ובגלקסיה אחרת מאשר תושבי אשקלון, שדרות, ועוטף עזה.
את המילים האלה הם שמעו, וגם החמס שמע, אין ספור פעמים. מה התוצאה שלהן? אפס.
כאשר החמס רוצה בגלל שיקולים פנים פלסטיניים, ובין ערביים להפגיז את אשקלון ואת שדרות, אין לו בעיה להציב 6 טילי 'גראד', ועשרות טילי קסאם ולשגר אותם, מאחר והוא בטוח בדבר אחד: ברק לא יפעל, ולא ייתן לצה"ל לפעול. ביטחון זה הביא את החמס ביום ו' לפרסם הודעה רשמית בה הוא לקח את האחריות על ירי טילי 'הגראד' על אשקלון.
וכבר אמר שר האוצר רוני בראון, כי תפקידו של שר ביטחון הוא להביא ביטחון. אבל במקום ביטחון ברק הביא לנו רק הוצאות.
בראון התייחס לעובדה הפשוטה כי לישראל ישנו שר ביטחון אשר עושה הכול, מלבד דבר אחד לספק למדינת ישראל ולתושביה ביטחון.
פנינים נוספות מדברי ברק בראיון בערוץ 1 היו: 'מלחמה איננה פיקניק'. 'אני השתתפתי בכמה מלחמות'. 'אם החמס ירצה בהמשך 'הרגיעה', אנחנו מוכנים לכך'.
שלא לדבר על החוצפה וההתנשאות, (אחרי הכול ישנם עוד מספר אנשים שהשתתפו במלחמות בישראל ויודעים עליהן דבר אחד או שניים.) דברים אלה משדרים רק מסר אחד: הדרגים המדיניים והצבאיים הבכירים ביותר בישראל, אינם מוכנים מאז המלחמה בקיץ 2006 להלחם. הם רק רוצים רק דבר אחד: סטאטוס קוו. אולמרט אומר שהוא רוצה שלום עם סוריה, אולם למעשה הוא רוצה סטאטוס קו אתה, למרות שהיא מפתחת חומרים גרעיניים, שהם חלק מהתוכנית הגרעינית הצבאית האיראנית. ברק רוצה סטאטוס קו עם החמס, למרות שזה מתחמש ומכין אלפי טילים, שמאלצים את ממשלת ישראל להורות בחשאי ביום ו' לעיריית אשדוד לפתוח את המקלטים. בגלל שאולמרט וברק כל כך רוצים שקט וסטאטוס קוו, הם לא יקבלו אותו. ולא איראן, סוריה, חיזבאללה, החמס, הג'יהאד האיסלמי, ואפילו לא הפת"ח, לא יתנו להם זאת. עמדות מדיניות-אסטרטגיות משיגים מתוך עמדה של עוצמה, ולא מתוך עמדה של חולשה כפי שהם מפגינים.