הטבח בחולה, הוא רק חוליית דמים אחת במו"מ הגרעיני של אובמה, פוטין, חמנאי ונתניהו

הטבח שערך ביום שישי 25.5 הצבא הסורי בתושבי העיירה חולה, בו נרצחו 92 איש, מהם 32 ילדים מתחת לגיל 10, לא היה הטבח היחיד שנערך השבוע במזרח התיכון.
ששה ימים לפני כן, ביום א' 20.5, הסיעו כמה  מתאבדים מאחת היחידות הנבחרות ביותר של צבא תימן, שפעלו בשליחות אל קעידה, מכונית צבאית שמילאו אותה ביותר מ-2 טון חומרי נפץ, אל תוך קהל של אלפי חיילים תימנים שערכו בצנעא חזרות לקראת מצעד. איש איננו יודע את המספר המדויק של הנפגעים, אולם המספרים הרשמיים מדברים על יותר מ-100 חיילי עילית תימנים הרוגים ו-400 פצועים. זה לא מפריע ל'ניו יורק טיימס', לפרסם ביום א' 27.5 ידיעה האומרת, כי הנשיא אובמה שוקל להציע פתרון למצב בסוריה, שיהיה דומה לזה שהושג בתימן.
כמו שבתימן נהרגו אלפים ונפצעו עשרות אלפי תימנים במלחמה שאף פעם לא הוכרזה כמלחמת אזרחים למרות שהיא כזאת, הסכים נשיא תימן לשעבר  עלי עבדאללה צלאח לצאת מהמדינה (לאחר שהתנה זאת בקבלת מקלט וטיפול רפואי בארה''ב), ולהעביר את השלטון לידי עבד אל-ראב אל-הדי Abd al-Rab Mansur al-Hadi, בתנאי שבניו הממלאים תפקידים בכירים במערכת השלטונית והצבאית התימנית יישארו בתפקידיהם.
במילים אחרות, אם הנשיא אומבה חותר 'לפתרון תימני' בסוריה, הוא חותר לפתרון בו ראשי משטר אסד, ואולי אפילו חלק מבני משפחתו, שאחראיים על הטבח לא רק בחולה, אלא גם בחומוס, בחמה, ובאידליב, יישארו וייקחו חלק בשלטון המעבר החדש שיוקם בדמשק.
לפי 'הניו יורק טיימס' הצעה אמריקנית זו הועלתה כבר פעמיים בפני הצמרת הרוסית, פעם אחת בשבת 5.5, כאשר היועץ לביטחון הלאומי האמריקני טום דונילון, ניהל שיחות עם מי שעמד אז להיכנס לתפקיד נשיא רוסיה ולדמיר פוטין, ופעם שנייה  בשבת 19.5, כאשר ראש ממשלת רוסיה דימטרי מדבדב השתתף בוועידת ה-G-8 בקמפ-דייויד. לפי המקורות האמריקנים מדבדב לא דחה את ההצעה של אובמה, באומרו, לפי ההדלפות  האמריקניות, כי מוטב שאסד יפרוש כמו עבדאללה צלאח, לפני שיהיה במצב בו נמצא היום 'מובראק בכלוב'  Medvedev raised the example of Mubarak in a cage.  
אולם זהו רק הקצה הגלוי של הקרחון של מה שמתרחש במדיניות של הנשיא אובמה במזרח התיכון ושל מעורבותה של מוסקבה במדיניות זו.
הגיליון האחרון של השבועון דבקה-נט-וויקלי DNW מס' 542, שיצא לאור ביום שישי 25.5, מביא פרטים בלעדיים כיצד הנשיא אובמה מנסה לבצע בעזרת מוסקבה, מהלך מדיני בו וושינגטון ומוסקבה תפעלנה ביחד עם טהרן, להשגת הסכמים על תוכנית הגרעין האיראנית, ועל המצב בסוריה. למהלך כזה ישנן שתי תוצאות מיידיות ברורות:
1. הסכם בין המעצמות ובין איראן על התוכנית הגרעינית שלה תלוי עתה יותר מאשר אי פעם בפתרון מלחמת האזרחים המתחוללת בסוריה, ולהפך.
2. אם אכן יושג הסכם בין וושינגטון, מוסקבה וטהרן על הגרעין האיראני ועל סוריה, פירוש הדבר כי ארה''ב, מוסקבה, וטהרן, יחלקו ביניהן את אזורי ההשפעה במזרח התיכון.
התקשורת הישראלית המונעת בהצלחה גוברת והולכת מדעת הקהל הישראלית לשמוע ולדעת על מהלכים כאלה, פטרה את עצמה גם מהדיווח על חלקו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעסקה המתרקמת בין אובמה, פוטין, וחמנאי.
כבר ב-20.5 דיווחו בלעדית המקורות של תיקדבקה, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, החליטו  להשלים עם הסכם הביניים הגרעיני  המתגבש בין וושינגטון וטהרן, לאחר שקיבלו הבהרות מאובמה כי כל הפרה איראנית של ההסכם תפסיק מיד כל מו''מ עם טהרן, המו''מ ייפסק ולא יתחדש אף פעם, והאופציה היחידה שתישאר מול איראן תהייה האופציה הצבאית. אובמה התחייב להביא הסכמה אמריקנית-ישראלית זו לפני מנהיגי ה-G-8 שהתכנסו בשבת 19.5 בקמפ-דיוויד, וכך עשה.
למעשה, הבטיחו נתניהו וברק לאובמה, כי תמורת זה שהוא יתחייב להפעיל בעתיד אופציה צבאית אמריקנית נגד התוכנית הגרעינית האיראנית, באם לא יושג עם טהרן הסכם גרעיני, מסכימה ישראל לתת לאובמה מרווח זמן של ששה  חודשים נוספים, עד לבחירות לנשיאות ארה''ב בנובמבר, לנסות להשיג את ההסכם בינו, לפוטין, ולחמנאי, מבלי שישראל תתקוף את איראן.
ישנם גורמים בעולם המערבי והערבי המכנים כבר את המהלך הזה של אובמה 'העסקה הגדולה' Grand Bargain, וישנם גורמים המצביעים עליו כעל 'הכישלון הגדול' Grand Failure . שלוש הסיבות העיקריות של אלה המדברים על ה'כישלון הגדול' הן: חוסר יכולתו של אובמה, עד עכשיו, להשיג הסכם גרעיני עם איראן, מעשי הטבח בתימן ובסוריה, והתפתחויות עתידיות במזרח התיכון אשר יטרפדו את תוכניותיו של אומבה.
אם ההנהגה האיראנית יודעת שהיא מחוסנת בפני התקפה ישראלית במשך ששת החודשים הבאים, מדוע שהיא תסכים עכשיו במאי, או ביוני, לקבל את הדרישה האמריקנית להפסקת העשרת האורניום לדרגה צבאית של 20 אחוז? 
אם נשיא סוריה בשאר אסד, וראשי צבאו, יודעים כי המטרייה האיראנית-רוסית פרושה מעל ראשיהם עוד ששה חודשים, מדוע שהם לא יחסלו את המורדים נגדם ואת ילדיהם, נוהג נפוץ במזרח התיכון, בהפגזות טנקים ברוטאליות?
זו רק ההתחלה של מה שעומד להתרחש במזרח התיכון בששת החודשים הבאים, כאשר  לא ולדימיר פוטין, איטוללה עלי חמנאי, בנימין נתניהו, בשאר אסד, יכולים להיות בטוחים כי בנובמבר אכן באראק אובמה ייבחר לתקופת כהונה שנייה בבית הלבן. במילים אחרות, בנובמבר יכול להתברר כי דווקא המפסיד הגדול בין ארבעת מנהיגים אלה יהיה אובמה.
אז 'המשחק הגדול'  The Grand Game יתחיל מחדש.