הטלוויזיה הישראלית בשירות מכונת התעמולה של חיזבאללה.

במשך כמה ימים השבוע התחרו ביניהם שני ערוצי הטלוויזיה ערוץ 2 וערוץ 10 עד זוב דם ועד מטבע היורו האחרון שהיה בקופתם על הזכות לשדר (ביום ג`) סרט תעמולה של חיזבאללה על פרשת רון ארד, והחיילים החטופים עדי אביטן, בני אברהם, ועומר סועאד ז"ל. לבסוף ניצח ערוץ 10 ושילם 220.000 יורו שעזרו לתחנת הטלוויזיה הלבנונית LBC למממן את תשלומיה עבור החומר לחיזבאללה. מנהלי ועורכי שני ערוצי הטלוויזיה הישראלים ידעו כי כל ההפקה הזו נוהלה על ידי חיזבאללה, ועל ידי השליח שלה העיתונאי הלבנוני איבריהם אמין,אולם עובדות אלה לא הפריעו להם. בעיתונו החדש `אל אחבר` היוצא בלבנון במימון איראני ושל חיזבאללה, כותב איברהים אמין כי התנאי שלו למכירת הקטעים על רון ארד ל-LBC, היה שהוא יחזיק בידיו את זכות הווטו על הטכסט של הסרט, על העריכה שלו, ועל התמונות שיופיעו בו. זו היא הסיבה מדוע ערוצי הטלוויזיה הישראליים נאלצו להסכים כי הם ישדרו את הסרט מבלי שתשונה בו אפילו שורה אחת מהטכסט או תמונה אחת, דבר שלא היה מקובל על שום תחנת טלוויזיה בעולם המכבדת את עצמה. במילים אחרות ערוצי הטלוויזיה הישראלים הסכימו לתנאים שהכתיב חיזבאללה, ואף היו מוכנים לשלם כספים רבים עבורם. בימים האחרונים נמצא איבריהם אמין בפריס משם הוא מפקח כי תנאיו ימולאו במלואם. דרך אגב, כיצד הצליחו איבריהם אמין וחיזבאללה להשיג את הקטעים הישראליים המופיעים בסרט. פשוט מאוד. הם פנו לחברת הפקה בפריס, זו פנתה למפיקים ישראליים, שלא היה להם מושג עבור מי הם באמת עובדים. שלושה שבועות אחר הפסקת האש, כאשר חיילי צה"ל עדיין נמצאים בלבנון, מבלי שתשודר משם כתבה מצולמת אחת עליהם, משדרים בטלוויזיה הישראלית את סרטי התעמולה של חיזבאללה ועוד משלמים עבורם. גם זה שייך לחוסן הלאומי, וכיצד מנצחים או מפסידים במלחמה.