הכישלון המודיעיני-מדיני הישראלי בהצבת 5000 אנשי ביטחון מצריים לאורך ציר פילדפי.

המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה: אזורי הגבול שבין מצרים ורצועת עזה וציר פילדלפי הם מאזורי הגבול הרגישים ביותר של מדינת ישראל. משני צידי הגבול והציר נמצאים פתחי מנהרות הברחות הנשק של הפלסטינים לרצועה. נמצאים ערוצי ההברחה הגלויים של נשק כבד, חומרי נפץ, ולוחמים לתוך הרצועה, לא רק של הפלסטינים, אלא גם של אל קעידה. אלה הם הערוצים דרכם הארגונים הפלסטינים מוציאים ומחזירים קבוצות גדולות של לוחמים היוצאים לאימונים בסוריה, איראן, לבנון, ותימן. במילים אחרות, זה אזור בו צה"ל צריך וחייב לקיים נוכחות מודיעינית הפרושה, פועלת, ופוקחת עין מהיבשה ומהאוויר 24 שעות ביממה.
אולם בשבת 28.10, התברר בצורה פתאומית, כי הגופים שצריכים להיות בשטח והעיניים שצריכות להיות פקוחות ועירניות, אינם רואים ואינם שומעים. אין להם כלל נוכחות בשטח. במשך 48 שעות מאז החלה מצרים להעביר ביום שישי 27.10, דרך תעלת סואץ, בשיירות ארוכות של אוטובוסים 5000 שוטרים מצריים על נשקם, ולהציבם לאורך ציר פילדלפי, ועד מוצאי שבת בשעה 22:00, שעה שדובר רשמי מצרי פרסם את דבר העברת הכוחות והצבתם, כולל מול כרם שלום, לא ידע איש לא בממשלת ישראל, לא במטכ"ל, לא באמ"ן, ולא בפיקוד דרום, כי כוח מצרי המונה אלפי אנשי ביטחון הוצב בגבול הרצועה. הכישלון הזה דומה מאוד באופיו, היקפו ומשמעותו לכישלון המבצעי של צה"ל שהיה ב- 25 ביוני בכרם שלום בעת שהותקף מוצב צה"ל, והחייל גלעד שליט נחטף והועבר לעזה, ולכישלון המבצעי-מודיעני ב-12 ביולי, כאשר כוח קומנדו של חיבאללה שחדר לישראל ושהה בשטח לפחות 24 שעות, תקף את סיור צה"ל, הרג 8 חיילים ישראליים וחטף את חיילי צה"ל אהוד גולדווסר, ואלדד רגב. גם אז, לפני כ-5 חודשים, לאיש בצה"ל לא היה מידע מוקדם על העומד להתרחש, ואיש לא ידע מאומה על המתרחש עד אשר החיילים החטופים נמצאו בדרכם לרצועת עזה ולבנון.
אלא שהפעם מדובר בכישלון הרבה יותר גדול ומהדד. המדובר לא בחולייה קטנה מאומנת היטב של לוחמי קומנדו המתאמנים חודשים רבים בתנאים חשאיים כיצד לחדור לישראל. המדובר באלפי שוטרים מצריים הנעים באור היום בצורה גלוייה בכבישים המרכזיים של סיני, לעבר גבולות הרצועה וישראל. אם בסוף השבוע מצרים, הייתה מעבירה לסיני דוויזיה משוריינת, הפלסטינים היו מעבירים חלק מכוחותיהם מלבנון, דרך סיני לגבול הרצועה, והאיראנים היו מצליחם להעביר 1000 מתנדבים שבאו להלחם לצד החמס, בישראל ובצה"ל לא היו יודעים על כך דבר, אלא לאחר מעשה.
זו הסיבה מדוע בממשלה בירושלים ובמטכ"ל בתל-אביב לא מגיבים במילה אחת על ההתפתחות הזו, ומתייחסים אליה כאילו שלא הייתה, ואמצעי התקשורת הישראלים, אשר ממשיכים לשתף פעולה מלאה עם המערכות הפוליטות והצבאיות, שותקים יחד אתן. במילים אחרות, שום דבר לא השתנה לא בממשלת אהוד אולמרט, ולא בצבא עליו מופקד שר הביטחון עמיר פרץ, ומפקד רב אלוף דן חלוץ. המדובר בממשלה, ובמטכ"ל, אשר למרות מה שהתרחש בלבנון עדיין אינם רוצים לראות ולדעת מה מתרחש בשטח. הם רק רוצים לשמוע מידע מודיעני המגיע ממקורות שניים או שלישים אל שולחן הישיבות.
כיצד קרה שאף מזל"ט או מטוס תצפית ישראלי אחד לא הבחינו בתנועת הכוחות המצריים? כיצד קרה שלאמ"ן לא היה מודיע אחד בצפון סיני שיעביר להם את המידע? כיצד קרה שאף חיישן אחד בשטח לא שידר אותות מצוקה? וכיצד קרה ששר הביון המצרי הגנרל עומר סולימן הירשה לעצמו לזלזל עד כדי כך בראש הממשלה אהוד אולמרט ובשרים הישראלים אתם הוא נפגש חדשות לבקרים כאשר הוא מבקר בישראל או כאשר הם מבקרים בקהיר, עד שהוא אפילו לא אמר להם מילת תיאום אחת על המתרחש?
והיכן כוח הרתעה של ישראל וצה"ל? איך קורה שמצרים מרשה לעצמה להפר את כל ההסכמים הביטחוניים שחתמה עם ישראל, ולהעביר ולהציב בסיני כוחות ביטחון גדולים הרבה יותר מאשר מותר להם מבלי לשאול איש? אפשר וצריך לתאר את התגובה המצרית, אם ישראל הייתה מעבירה בסוף השבוע מחלקה של 10 שוטרי משמר הגבול מזויינים ומציבה אותם על גדות תעלת סואץ. על כל על ההתרחשויות האלה מסתכל ומתבונן כל העולם. החל מהנשיא הרוסי ולדמיר פוטין, המרשה לעצמו ללעוג בפומבי לראש ממשלת ישראל ולתבוסתו של צה"ל בלבנון. שליט איראן האייטוללה עלי חמנאי, נשיא סוריה בשאר אסד, ראש החמס חלאד משעל, סייף אל עדאל, ראש המבצעים של אל קעידה, ועימד מורנייה, המפקד עתה על כוחות חיזבאללה בלבנון ובמזרח התיכון. אם לכל אחד ממנהיגים-מפקדים אלה היו עדיין ספקות מה היא הדרך בה הוא צריך ללכת כדי להגביר את הלחץ המדיני-הצבאי-הטרוריסטי על ישראל, הרי לאחר העברת הכוחות המצריים לסיני בסוף השבוע האחרון, ספקות אלה נעלמו אצלם כליל.