הכישלון של נתניהו וברק לעצור את הגרעין האיראני אפשר לאובמה לעצור את תקיפת איראן
היה מוטב אם נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק, ראש אמ''ן לשעבר עמוס ידלין, וראש חטיבת מחקר באמ''ן תת-אלוף איתי ברון, היו שותקים ביום ג' 22.5, ולא אומרים מילה על נושא ההסכם הגרעיני המתגבש בין ארצות הברית, איראן, ה-IAEA בווינה, וחמשת המעצמות.
דיבוריהם רק חושפים את חולשתה האסטרטגית-ניתוחית של ירושלים, את אובדן כל האופציות לפעול, ואת פשיטת הרגל של מדיניותה האיראנית של ישראל.
קו ההגנה הישראלי האחרון בפרשת הגרעין האיראני, אשר טען כי ארצות הברית והמעצמות צריכות לדרוש מאיראן הוצאתם של כ-6 טון אורניום מועשר בדרגה של 4.5 אחוז מגבולותיה לאתר בו היא לא תוכל להשתמש בהם יותר, כלומר להעשיר לדרגה צבאית של 20 אחוז, הוצאתם של כ-110 ק''ג של אורניום שכבר מעושרים לדרגה של 20 אחוז מתחום איראן, וסגירתו של המתקן התת-קרקעי בפורדו, אולי נשמעו בישראל כדרישות תקיפות-אולטימטיביות, אולם אלה היו דברים חלולים, שאין להם כל כיסוי גם בימים אלה, וגם בעבר.
נתניהו וברק, המציגים את עצמם כאדריכלי המדיניות הישראלית שנועדה למנוע נשק גרעיני מאיראן, יודעים כבר כמה שבועות, בדיוק כפי שהמקורות בוושינגטון ובטהרן של תיקדבקה יודעים, כי לא רק שאיראן אפילו לא תתייחס לתנאים אלה, אלא כי גם נשיא ארצות באראק אובמה לא העלה, ואיננו מעלה בדעתו לדרוש מאיראן נקודות אלה.
המנהיגים הישראלים ידעו, כי הוויתורים שאובמה כבר עשה ועדיין ייעשה בימים ובשבועות הקרובים לאיראן ייהפכו את 'הדרישות' הישראליות האלה לחסרות ערך אם לא מגוחכות.
הקו האמריקני הזה איננו חדש, ואפשר היה לעקוב אחר כל שלב בהתפתחותו כבר החל מסוף חודש פברואר השנה, כלומר במשך ארבעת החודשים האחרונים.
מצב זה מעלה חמש נקודות לגבי אמינותם הביטחונית של ראש הממשלה נתניהו, ושר הביטחון ברק, נושא שבו הם מתהדרים ללא הרף בנוצות של טווס.
1. אם נתניהו וברק ידעו, כי המדיניות של אובמה חותרת ליצור מצב בו איראן תוכל להמשיך בתוכניתה הגרעינית ובהעשרת האורניום ללא הפרעה, לפחות עד אחרי הבחירות לנשיאות ארה''ב ב-6 בנובמבר, כלומר טהרן יכולה להמשיך ולפתח את הנשק הגרעיני שלה עוד 7 חודשים מהיום, כשהיא בטוחה ששום גורם, כולל ישראל, לא יתקפו אותה, מדוע הם לא אמרו זאת בגלוי.
2. בשביל מה היו נחוצות הנסיעות כמעט כל שבועיים-שלושה של אהוד ברק לוושינגטון, נסיעות שהוצגו לא רק בפני דעת הקהל בישראל, אלא גם בפני הקצונה הבכירה של צה''ל וראשי גופי המודיעין הישראליים 'כתיאום עמדות' עם וושינגטון.
אם המדובר היה באמת 'בתיאום עמדות', הרי עכשיו מתברר כי דובר בקביעת הפרטים המשותפים לשתק את האופציה הצבאית הישראלית. אולם גם אם המדובר היה בניסיון נואש להציג את העמדה הישראלית, אפשר היום לקבוע כי נוכחותו הכמעט קבועה של ברק בוושינגטון, הביאה לאחת המפלות האסטרטגיות החמורות ביותר של ישראל בעשר השנים האחרונות, אם לא מעבר לזה.
3. להיכן נעלמו דבריו הנרגשים של ראש המשלה בנימין נתניהו ערב יום העצמאות ב-25.4, כאשר דיבר על הלקחים ההיסטוריים של הגנת האומה היהודית שלמד מאביו המנוח, וכי על כך כי לא ניתן שתתרחש שואה שנייה.
רק לפני יומיים, ביום א' 20.5, אמר ראש המטות המזוינים האיראניים גנרל חסן פירוזאבדי Maj. Gen. Hassan Firouzabadi, 'כי מהות קיומה של איראן היא השמדתה המוחלטת של ישראל' ציטוט המקור: The Iranian nation is standing for its cause and that is the full annihilation of Israel. כאשר מפקד צבא איראן מדבר על 'השמדה מוחלטת' הוא מדבר רק על דבר אחד, על שימוש בנשק גרעיני נגד ישראל.
נתניהו הזכיר דברים אלה בדברים שנשא ביום ב' 21.5. הוא ציטט אותם ותו לא!
האם נתניהו אמר לשומעיו איך ישראל תגיב לדברים? כמובן שלא. לא מפני שנתניהו רוצה לשמור סודות כמוסים כאלה לעצמו, אלא מפני, וזאת היא האמת העירומה, שנתניהו השלים כבר מזמן עם מדיניות הפיוס האיראנית של הנשיא אובמה, והוא איננו מתכונן לפעול לפחות במשך שבעת החודשים הבאים נגד האיראנים.
במילים אחרות, צריך לקבל את העמדה האמריקנית כי גנרל חסן פירוזאבדי היה צריך לאיים על ישראל בהשמדה מוחלטת, כדי ששליט איראן האייטוללה עלי חמנאי, יוכל למכור לדעת הקהל האיראנית, את הסכם הגרעין שלו עם אובמה. דברים והסברים דומים להפליא שמענו במחצית השנייה של שנות השלושים כאשר הנאצים עלו לשלטון בברלין.
המצב בו ישראל משלימה עם הנשק הגרעיני האיראני ועוד צריכה לשמוע במקביל דיבורים על 'ההשמדה המוחלטת' שלה, היא בינתיים התוצאה המעשית היחידה בשטח, של מדיניות נתניהו וברק.
4. ראש אמ''ן לשעבר האלוף (מיל.) עמוס ידלין, אמר ביום ג' כי השימוש באופציה הצבאית מול איראן 'מחייב אותנו להתחשב תחילה במה שיקרה לא רק בטווח המיידי אלא בעוד 10 שנים'. 'איראן תוכל לחדש את פיתוח הגרעין, (לאחר התקפה ישראלית כזו), ולכן בשיקולים אם לתקוף, או לא לתקוף, צריכה ישראל להתחשב בדעתם של האמריקנים וביחסה של הקהילה הבינלאומית לתקיפה'. בשבת 19.5 בהופעה בטלוויזיה אמר ידלין, 'כי אנחנו עדיין לא שם', כלומר בנקודה בה אנחנו צריכים להחליט באם לתקוף את איראן.
בהקשר זה צריך לשאול מה בדיוק עמוס ידליו מציע? שנקבע כמה ברגים בדיוק איראן צריכה להשאיר לא סגורים, או מוברגים למחצה בפצצות וראשי החץ הגרעיניים שהיא בונה, כדי שישראל תצטרך להפסיק לחשוב על מה יקרה בעוד עשר שנים, ובמקום זה תתחיל לחשוב על מה שמתרחש היום. חמישה, או אולי שלושה ברגים?
ג'אמי פליי Jamie Fly, ומתיו קרוניג Matthew Kroenig, שני מומחי אסטרטגיה וגרעין אמריקנים נודעים כתבו ב'וושינגטון פוסט' ביום שני 21.5, בפרטם את מדיניות הוויתורים הגרעיניים האמריקנית, ובייחוד זו של אובמה את המשפט הבא: 'לממשל אובמה יש רק קו אדום ברור אחד' (לגבי התוכנית הגרעינית האיראנית). 'והוא בניית נשק גרעיני'. 'אבל אם נחכה (ארה''ב) עד אשר איראן תסגור את הברגים האחרונים במתקן הגרעיני אנחנו נאחר'. ציטוט המקור: The Obama administration has articulated only one bright red line: building nuclear weapons. But if we wait until Iran turns the final screws on a nuclear device, we probably will be too late. בשביל 'הוושינגטון פוסט' לפרסם דברים אפיקורסיים כאלה נגד ממשל שיושב בבית הלבן, זה הוא צעד נועז ודרמטי בלתי מקובל בתרבות התקשורת האמריקנית.
ראש חטיבת מחקר באמ"ן, תת-אלוף איתי ברון אמר ביום ג' בישיבת ועדת החוץ והביטחון, כי איראן מבקשת להיכנס להידברות ממושכת עם הקהילה הבינלאומית. 'היא מבקשת למרוח את השיחות, תוך הימנעות מסגירת האתר בקום והפסקת העשרת האורניום'. אם זו היא הקביעה של אמ''ן, מה ראש הממשלה ושר הביטחון עושים כדי למנוע זאת?
5. כאשר סוקרים את כל ההתפתחויות האלה, עולה עוד מחשבה מטרידה. מה הייתה באמת כל ההצגה הזו שהציגו/מציגים לפנינו נשיא המדינה שמעון פרס, ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, וראש השב''כ לשעבר יובל דיסקין? האם הם לא ידעו באמת כי אין כיסוי לאיומים הישראליים לתקוף את איראן, וכי נתניהו וברק החליטו כבר בעצמם לשתף פעולה עם נשיא ארצות הברית אובמה?
אם הם לא ידעו, מה הערך של המידע המודיעיני שהם כן יודעים? ואם הם ידעו, מדוע הם עזרו לנתניהו ולברק, להעמיד פנים כי הם ניצים, בעוד שלמעשה אף פעם לא התכוונו לתקוף את איראן?