הכתובת על הקיר: איך קרה שמדינה, שידעה שאולמרט מושחת, בחרה בו לנהל את המדיניות והמלחמות שלה
שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב דויד רוזן, קבע ביום שני 31.3, מה שהרבה תושבים בירושלים, וכנראה גם במקומות אחרים בישראל, ידעו מזה שנים, כי אהוד אולמרט הוא איש מושחת אשר אפשר היה לקנות אותו ואת שירותיו בכספי שוחד. השופט רוזן קבע, כי פרשות השוחד נמשכו גם בהיותו ראש ממשלה. נוסף לכך קבע השופט כי אולמרט הוא שקרן.
את עוזרתו ומנהלת לשכתו שולה זקן, הגדיר השופט כמי 'שהייתה פותחת הדלתות'.
במילים אחרות, בראש ממשלת ישראל עמד אדם מושחת, אותו אפשר היה לקנות בכסף.
לנגד עינינו ואוזנינו פרש השופט רוזן דמות של שקרן, רמאי, ומושחת, אשר ניצל כל עמדה פוליטית שנפלה לידיו החל מראש עיריית ירושלים, דרך שר המסחר והתעשייה, ועד לראשות הממשלה, כדי להטיב עם עצמו ועם בני משפחתו.
אולם השופט רוזן לא רק חשף את פרצופו האמיתי של אולמרט. הוא חשף את פניה של שכבת בעלי ההון, הפוליטיקאים, ואנשי התקשורת שתמכו כל השנים באהוד אולמרט ובדרכו. מה שהשופט קבע שהוא איננו מאמין לכל השכבה הזו ולטענותיה, כי היא לא ידעה ולא הכירה במה באמת עוסק ראש העירייה וראש הממשלה אהוד אולמרט, ואיזה מין אדם היה.
לקביעה זו ישנה חשיבות מכרעת לגבי עתידם של מדינת ישראל ואזרחיה. אם קביעותיו של השופט תשארנה על כנן, ואם בית המשפט העליון לא ישנה אותן, באם אולמרט ועורכי דינו יחליטו לערער על פסק הדין, מתגלה לפנינו מכונה משומנת היטב של אנשי שלטון ואנשי הון, אשר עשו יד אחת כדי להרדים את שאר אזרחי המדינה, כדי שאלו יאמינו כי כל מעשיהם הם רק לטובתה של מדינת ישראל.
עד היום, יום שני 31 במרס 2014, הקונצנזוס הלאומי הישראלי החזיק בהנחה, כי מעשיהם של אנשים אלה, וטובתה של מדינת ישראל הם שני דברים נפרדים.
אולם פסק הדין החמור של השופט רוזן, אומר למעשה כי הדברים אינם כך. איש מושחת הוא איש מושחת, גם אם הוא יושב במשרד ראש הממשלה. ואז עולה השאלה המכריעה: כיצד קרה שמדינה שלמה הסכימה לקבל על עצמה שאיש כזה ינהל מדיניותה הכלכלית- כלומר את החלוקה הצודקת של משאבי המדינה. כיצד קרה שאיש כזה יקבל החלטות באם צה''ל יצא ומתי למלחמה? ואיש כזה יקבע את דרכה הפוליטית והמדינית של מדינת ישראל.
מי יכול לערוב לנו מה עבר בדיוק בראשו של ראש ממשלת ישראל אולמרט, כאשר החליט ב-21 ביולי 2006, להטיל את צה''ל לתוך מלחמה בלבנון, מבלי שידע בכלל כי הצבא איננו מוכן למלחמה כזו, ומבלי לראות מראש את תוצאותיה האסטרטגיות הקשות.
זו אולי האירוניה ההיסטורית, שמה שאנו כן יודעים, כי הרמטכ''ל דאז דן חלוץ רץ בשעות הראשונות של המלחמה למכור את מניותיו. במילים אחרות, בראשם של קברניטי המדינה המשתייכים לקבוצה-שכבה זו, טובתם האישית קודמת על פני האינטרסים של המדינה.
מי שרוצה להתעלם מאספקט זה, יכול לעשות זאת בקלות רבה, בטענה הנלוזה כי בכל ערמה ישנם תמיד כמה תפוחים רקובים. אבל השופט רוזן דחה טענה זו הוא קבע כי לא התפוחים הרקובים הם הקובעים, אלה הכתובת שעל הקיר.
ולא צריך לחזור ולומר, מה כתוב בכתובת על הקיר שנחשפה ביום ב' בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.