המאבק על נשיאות מצרים עובר עתה לרחוב כאשר ארה"ב תומכת במוחמד מורסי

האחים המוסלמים  טענו, ביום ב' 18.6 לפנות בוקר, כי המועמד שלהם לנשיאות, מוחמד מורסי, נבחר להיות נשיא מצרים, לאחר שקיבל בבחירות 52.5 אחוז מהקולות, ואילו יריבו אחמד שאפיק קיבל רק 47.5 אחוז מהקולות. מוחמד מורסי הופיע במסיבת עיתונאים, שהפכה להיות חגיגת ניצחון, והודיע כי הוא נבחר, והוא יהיה מנהיג העם המצרי כולו. בכמה ערים במצרים נערכות כבר הבוקר חגיגיות ניצחון. אולם, מחנה שאפיק, ביטל הודעות וחגיגות אלה ודובריו אמרו, כי רק מחצית הקולות נספרו והתוצאה יכולה עוד להשתנות.
הסיכוי ששאפיק ינצח בתום ספירת הקולות בבחירות לנשיאות מצרים,  מהלך שיסתיים רק בתחילת שבוע הבא, קלוש מאוד, ואפילו לא מציאותי.  הסיבה: עצם העובדה שהאחים המוסלמים הזדרזו להכריז ביום ב' על ניצחונם, הוא מהלך מחושב שנועד להעמיד את דעת הקהל המצרית, את וועדת הבחירות המרכזית המצרית, וגם את הכת הצבאית המצרית, בפני עובדה מוגמרת ממנה אין דרך חזרה. האיום הסמוי מאחורי מהלך זה של האחים המוסלמיים, כי באם תוך כדי ספירת הקולות יתברר כי אחמד שאפיק ניצח, ידליקו האחים את הרחוב ובמצרים ישפכו נהרות דמים, הוא איום מספיק חזק, כדי למנוע התפתחות כזו.
גם ההודעה הפתאומית של המועצה העליונה של צבא מצרים, ביום א' בלילה, כי היא מתקנת את החוקה הזמנית ונוטלת סמכויות בתחום החקיקה והתקציב עקב ההחלטה של בית המשפט העליון לחוקה לפזר את הפרלמנט, לא תמנע את עלייתו של מורסי לשלטון במצרים.
הכוונה של הכת הצבאית לאותת במהלך זה, כי מורסי יהיה נשיא ללא סמכויות וללא תקציבים, וכושר הפעולה שלו יהיה מוגבל. אולם המקורות של תיקדבקה מוסרים, כי זו היא לא הכוונה של הכת צבאית. המדובר במשאלת לב של חוגים, גם מחוץ למצרים, כולל בישראל, שאינם רוצים בעליית האחים המוסלמיים לשלטון בקהיר. כל מה שהכת הצבאית המצרית רצתה להשיג בצעד כזה הוא ליצור לעצמה עמדה נוחה ממנה תוכל לנהל מו''מ עם האחים המוסלמיים על חלוקת השלטון.
הכת הצבאית יודעת מה, שבישראל מסרבים לדעת, כי מאחורי מוחמד מורסי עומדים לא רק מיליוני המצרים שבחרו בו, אלא נשיא ארצות הברית באראק אובמה, הרואה בעליית האחים המוסלמים  לשלטון בקהיר בדרך דמוקרטית את ההישג הגדול ביותר של מדיניות החוץ שלו, עליו הכריז כבר לפני שלוש שנים ב-4 ביוני 2009, בנאומו המפורסם לעולם המוסלמי, אותו נשא באוניברסיטת קהיר.
לפי תפיסתו של הנשיא אובמה, מלבד אל קעידה וארגוני טרור מוסלמיים אחרים, אפשר וצריך לראות בגורמים איסלאמיים, כמו האחים המוסלמים, כוחות מתונים, אתם ארצות הברית, והמערב כולו, כולל ישראל, יכולים וצריכים לשתף פעולה.
עקרון זה הנחה את הנשיא אובמה באירועים להדחת נשיאה לשעבר של מצרים חוסני מובראק בפברואר 2011, ושבעה חודשים לאחר מכן באוגוסט 2011, באירועים שהביאו לחיסולו וירידתו מהשלטון של שליט לוב מועמר קדאפי. עקרון זה גם מנחה גם את הנשיא אובמה בדרך טיפולו במשבר בסוריה. בעזרת המנהיג המוסלמי המקורב ביותר אליו כיום, ראש ממשלת טורקיה טאייפ ארדואן, מנסה אובמה לאחד את האחים המוסלמיים הסוריים, המהווים את עיקר כוחות המורדים הנלחמים במשטר משפחת אסד והעדה העלוואית בסוריה, ולעלות אותם על דרך פוליטית שבסופו של דבר תביא אותם לשלטון בדמשק. סיכויי הצלחתו של המהלך הסורי הזה של אובמה אינם ברורים. 
הכת הצבאית המצרית מודעת לתמיכה של וושינגטון במוחמד מורסי, וראשיה מבינים כי כמו לוליין ההולך על חבל דק מאוד המתוח מעל לתהום, הם חייבים למצוא את שיווי המשקל בין הנשיא  אובמה ובין עלייתם לשלטון של האחים המוסלמיים במצרים, אחרת  הם ייפלו ויתרסקו.
בכל הנוגע לישראל, צריך להכיר בהתפתחויות ולומר זאת בצורה ברורה מאוד. הצמרת המדינית והצבאית הישראלית נמצאת ברגעים אלה של המהפכה המוסלמית במצרים במצב המדיני האסטרטגי הגרוע ביותר בו ישראל יכלה והייתה צריכה למצוא את עצמה.
המדיניות הסופר-מתוחכמת של אובמה, מצד אחד לדאוג לכל צרכיה  הצבאיים של ישראל כדי להרגיעה, אולם מנגד לנסות ולהגיע לשיתוף פעולה עם החלקים המהפכניים המוסלמיים, גם בעולם השיעי, באמצעות השגת הסכם עם איראן על התוכנית הגרעינית שלה, וגם בעולם הסוני באמצעות שיתוף פעולה עם האחים המוסלמיים, הוא מתכון בטוח להפשטתה של ישראל מכל הנכסים האסטרטגיים שלה, מלבד אחד-כוחה הצבאי.
ושוב אנו חוזרים ומגיעים לאותה נקודה.
עד עתה, בכל שלוש שנות שלטונם שיתפו ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושר הביטחון אהוד ברק  פעולה, מתוך רצון, ברוב המקרים מתוך אי רצון, עם מהלכיו של אובמה, גם כלפי איראן, וגם כלפי המרד הערבי.  הדרך היחידה שנותרה עתה פתוחה לפניהם כדי לעצור את ההתדרדרות הנמשכת הזו במעמדה האסטרטגי של ישראל, כאשר איראן כבר עברה כמה פעמים את 'נקודת האל חזור' בפיתוח הנשק הגרעיני שלה, ובמצרים עולים לשלטון האחים המוסלמיים, היא לתקוף צבאית את התוכנית הגרעינית האיראנית.
אם ישראל לא תעשה זו, בסופו של התהליך המהפכה השיעית והמהפכה האיסלמית הסונית, לפני שיתחילו להתגושש ביניהן על השליטה בעולם המוסלמי, יפנו לפני כל מהלך אחר, את כוחן  המאוחד נגד ישראל.  
כל המצב הזה יכול כמובן להשתנות באם במצרים תתבצע הפיכה צבאית. אולם הסיכוי לכך קלוש ביותר.