המגעים החשאיים ישראל-טורקיה, והעימות בסוריה, הביאו להסכם פת"ח-חמס

עוד לא הספיקה הדיו להתייבש על החתימה בראשי תיבות ביום ד' 23.4 של הסכם הפיוס בין הפת''ח לחמס, אשר נחתם בקהיר, וכבר הזדרז ראש הממשלה בנימין נתניהו לדחות אותו על הסף. 'אי אפשר שיהיה שלום גם עם ישראל וגם עם החמס', אמר נתניהו על הרשות הפלסטינית. 'עצם הרעיון של התפייסות עם החמס מצביע על החולשה של הרשות הפלסטינית ומעלה תמיהות לגבי האפשרות שהוא (החמס) ישתלט על יהודה ושומרון, כמו שהשתלט על רצועת עזה'. 'החמס שואף להשמיד את מדינת ישראל ואומר זאת בגלוי. החמאס יורה טילים על הערים שלנו ועל ילדינו', הדגיש נתניהו.
אולם בעוד התקשורת הישראלית מהירה להכתיר את ההסכם הזה, שכבר לפחות שלושה דומים לו התרסקו בשלוש השנים האחרונות מבלי שאיש אפילו זוכר אותם, 'כהסכם היסטורי', יכול נתניהו רק להאשים את עצמו בהתפתחות חמורה-דרמטית זו.
המקורות של תיקדבקה מדווחים בלעדית כי לא רק הרצון של הפת''ח בראשות אבו מאזן ליצור תמונה של אחדות פלסטינית מדומה לפני ההופעה שלו בעצרת האו''ם בספטמבר השנה, בה הוא ידרוש הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, ולא רק רצונו של חלאד משעל, ליצור לו ולמפקדות החמס הפועלות מדמשק אלטרנטיבה לוגיסטיות אחרת מחוץ לגבולות סוריה, בגלל מאורעות הדמים שם, אלא גם סידרה של מגעים חשאיים שנתניהו מנהל עם ארצות הברית וטורקיה, על פיוס ישראלי-טורקי הם שהביאו לחתימה על הסכם פלסטיני זה.
המקורות שלנו מוסרים, כי במגעים החשאיים, המתנהלים באמצעות שליחים לא רשמיים אמריקנים, בין לשכות נתניהו וראש ממשלת טורקיה טאייפ ארדואן, הוסכם כבר על דחיית המשטים הטורקיים שעמדו לצאת בחודשי הקיץ מטורקיה לישראל. אולם הטורקים שטוענים כי הם עשו כבר את כברת הדרך הנחוצה בוויתורים שלהם עם ישראל, אומרים כי עתה הם רוצים לראות וויתורים ישראליים ממשיים לחמס.
עוד מוסרים המקורות של תיקדבקה, כי הודעתו של אבו מרזוק מה-19.4 כי קיים ערוץ תיווך חדש בפרשת גלעד שליט, היא יוזמה טורקית שנועדה לאותת לנתניהו על עוד תחום אחד בו אנקרה יכולה לעזור לירושלים.
בעוד שנתניהו ואנשי לשכתו סבורים כי בגלל המאורעות במזרח התיכון, ובייחוד בסוריה, איש איננו אינו שם לב למגעים החשאים שהוא מנהל עם הטורקים, התבוננו בהם ועקבו אחריהם מהצד שני גורמים: שר החוץ המצרי נביל אל ערבי, ויו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ששיתפו ביניהם פעולה.
אל ערבי ואבו מאזן הגיעו למסקנה כי הדרך היחידה למשוך את השטיח מתחת למהלכים החשאיים האמריקנים-ישראליים הטורקיים, בהם הם לא שותפו, היא להביא לחתימה מיידית, אפילו בראשי תיבות בין הפת''ח והחמס.
כדי להביא לחתימה מיידית, הסכים אבו מאזן ביום ד' לשורה של וויתורים לחמס, אשר לטווח ארוך, באם ההסכם יתבצע, והמדובר באם גדול מאוד, יסכנו את שלטונו ואת שלטון הפת''ח בגדה המערבית, שלא לומר את ביטחון ישראל.
ההסכם קובע כי תוקם וועדה ביטחונית משותפת לפת''ח ולחמס, אשר תהייה הגוף הביטחוני הפלסטיני העליון הקובע בנושאי ביטחון. וועדה כזו מבטלת כמובן את וועדת התיאום הישראלית-פלסטינית הפועלת בתיאום אמריקני, משום שלא וושינגטון ולא ירושלים תסכמנה לפיקוח של החמס, אפילו עקיף, על פעולות הביטחון והמודיעין שלהן.
אבו מאזן הסכים לשחרר את כל אסירי החמס בגדה. במילים אחרות, כל מי שנעצר כתוצאה מהמלחמה המשותפת של ארצות הברית-ישראל-והפלסטינים בגדה בשנתיים האחרונות, ישוחרר. לאחר שחרור אסירי החמס על ידי אבו מאזן, יהיה קשה מאוד לנתניהו לומר כי השיקול של ביטחון בגדה מונע ממנו את שחרור המחבלים שהחמס דורש תמורת גלעד שליט.
אבו מאזן נכנע לחמס גם בסעיף העיקרי, לו התנגד שנים רבות, לפיו תוך שנה מחתימת ההסכם תערכנה בחירות לכל המוסדות הפלסטינים, כולל הנשיאות, המועצה המחוקקת-הפרלמנט הפלסטיני, וגם למוסדות אש''ף.
במילים אחרות, נפתחה הדרך להשתתפות החמס במוסדות אש''ף. מאחר והסכם השלום בין ישראל והפלסטינים, הוא לא עם הרשות הפלסטינית, אלא עם אש''ף, נפתחה גם הדרך לביטול הסכמי אוסלו בין ישראל לפלסטינים, בדיוק כפי הבחירות העתידיות במצרים יפתחו את הדרך לביטול הסכם השלום בין מצרים לישראל.
סעיף חשוב אחר בהסכם הפלסטיני מדבר על הקמת ממשלת מומחים שתכהן עד הבחירות, כאשר כל מינוי השרים, כולל מינויו של ראש הממשלה, כפוף לאישורם של שני הצדדים. במילים אחרות, לחמס יש ווטו על מינוי ראש הממשלה והשרים, דבר המעמיד בספק גדול את מעמדו והמשך כהונתו של ראש ממשלת פלסטין סאלם פאייד.
המקורות המודיעיניים של תיקדבקה מדווחים, כי גם בוושינגטון, באנקרה, אבל בייחוד בירושלים, לא ידעו דבר על התוכניות המצריות-פלסטיניות לחתום על ההסכם במהירות כזו. עתה יצטרכו בוושינגטון אנקרה, ובעיקר בלשכת ראש הממשלה נתניהו, בגלל עודף ביטחון, יוהרה, וחוסר תכנון ומחשבה אסטרטגית, להתרגל לתמונות שיגיעו בשבוע הבא מקהיר, ובהן אבו מאזן וחלאד משעל יתנשקו ויתחבקו ביחד עם שר החוץ המצרי נביל אל ערבי, לאחר שיוסיפו את חתימותיהם המלאות על טיוטת ההסכם.