המדיניות הביטחונית של נתניהו וברק, הניצחון של M-75 בעזה, היא שמביאה את חיילי צה"ל לברוח מזורקי האבנים ביהודה ושומרון

ראש המשלה בנימין נתניהו מדבר גבוה על רצונו של חאלד משעל לכבוש מחדש את יפו, חיפה, וצפת…צפת…צפת, משעל חזר בהדגשה כמה פעמים על שם זה.
נתניהו גם מדבר על כך, כי יו''ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן לא גינה את דבריו של  משעל. צריכה להיות אטימות פוליטית, כדי לדרוש שאבו מאזן יגנה דברים כאלה. מדוע שהוא יגנה אותם בשעה שהוא תומך בהם?
אולם נתניהו איננו מגיב על המשפט של משעל, בו הוא אמר כי החמס העז לבצע מה שמדינות הרבה גדולות, רמז ברור למצרים ואיראן, לא העזו לעשות, והוא להפגיז בטילים את תל-אביב וירושלים. 
נתניהו איננו מגיב משום שהוא יודע שמשעל צודק.
מאחר ונתניהו וברק לא הכריעו את המלחמה בעזה, הם והרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ, ניסו לבנות פיקציה לפיה צה''ל הנהיג בשמונת ימי הפצצות מהאוויר בעזה, בהם לא התקיימה שום לחימה בשטח בחודש נובמבר, 'מאזן של הרתעה'.
למרות כל המאמצים הישראליים להציג את 'כיפת ברזל' כמנצחת של המלחמה, החמס הצליח להציג את הטיל M-75, שהגיע לתל-אביב ולירושלים כמנצח האמיתי. ביום ב' 10.12, החלו הפלסטינים למכור בעזה בושם חדש, בשם 'הניצחון M-75'.
הצמרת המדינית והביטחונית הישראלית, מתייחסת לכל צעדים אלו, כאילו מדובר בלא יותר מאשר תעלול, או קוריוז תעמולתי. אולם במקביל הולכת ונוצרת בשטח, ולא רק בעזה, אלא גם ביהודה ושומרון, מציאות ביטחונית חדשה לגמרי, שהיא תוצאה ישירה ממדיניותם, ועוד יותר מאופי התנהגותם של נתניהו, וברק. 
כדי 'שמאזן ההתרעה' ברצועה יתקיים, העניקו נתניהו וברק, לחמס שורה של מתנות אסטרטגיות, עליהן שכחו לספר לדעת הקהל הישראלית:
שלוש ההטבות המיוחדות לחמס היו: ביטול אזור החיץ של 300 עד 500 מטר בתוך הרצועה, לאורך גדר המערכת, אליו אסור היה לפלסטינים להיכנס כדי למנוע פיגועים וחטיפות חיילים, ביטול החיסולים הממוקדים ברצועה, תוך הבנה בשתיקה של שני הצדדים, כי אם ישראל תבצע חיסול כזה, שביתת הנשק ברצועה תגיע לסיומה. הכפלת האזור המותר לדייג  לדייגי עזה בים התיכון.
ישראל לא התנתה בהסכם הבלתי חתום של הפסקת האש, את הפסקת הברחות הנשק  מאיראן, לוב, וסודן לתוך הרצועה. דבר זה נעשה מתוך הבנה, כי ארצות הברית ומצרים תפעלנה ביחד להפסקת ההברחות.
למרות שכבר עברו 20 יום מאז הסכם שביתת הנשק, ולמרות שהנשיא אובמה הבטיח אישית לראש הממשלה בנימין נתניהו כי אנשי צבא אמריקנים יגיעו מיד לסיני, עוד בשבוע האחרון של נובמבר, כדי להתחיל במהלך אמריקני-מצרי כזה,  שום דבר בשטח לא קרה, מלבד מספר סיורים של קצינים אמריקנים, שגוועו בתחילת דצמבר.
גם כאשר ב-26 לנובמבר, מחבל שניצל את כל ההקלות שצה''ל העניק לארגוני הטרור הפלסטינים ושל אל קעידה ברצועה, חדר לתחום ישראל, צעד 8 ק''מ לעומק השטח, מבלי שאיש ירגיש בזאת, נכנס למושב שדה אברהם וניסה לרצוח בסכין את יעל מצפון ושני ילדיה, ישראל לא הגיבה, כאילו לא קרה דבר.
אמנם יעל מצפון קיבלה תעודת הוקרה מנשיא המדינה שמעון פרס על אומץ ליבה, אולם נתניהו וברק מיהרו לפנות לוושינגטון, כדי שזו תלחץ על קהיר, כדי שזו תלחץ על עזה, שלא לבצע יותר פיגועים של רצח אזרחים ישראליים, אחרת הסכם הפסקת האש יתמוטט.
במילים אחרות, לא צה''ל משמש הרתעה, אלא כ-350 אלף ישראלים החיים מסביב לגדר המערכת ברצועת עזה שהפכו, בזכות הסכם הפסקת האש, להיות בני ערובה הצריכים להבטיח כי כוח ההרתעה של צה''ל יישמר.
צריך לשים לב לכך, כי כל כלי התקשורת הישראליים, אשר לא הפסיקו לראיין בתקופת מבצע 'עמוד ענן' את תושבי תושב עוטף עזה, הפסיקו לראיין אותם לחלוטין, כאילו כל בעיותיהם הביטחוניות נפתרו.
כל מי שמסייר בשטח ומדבר עם אנשים אמיצים וסובלים אלה שומע מהם את האמת על המתרחש כל יום, וכל לילה מסביב לגדר המערכת. כיצד הפלסטינים משגרים טילים המתפוצצים בכוונה על גדר המערכת, כדי שאי אפשר יהיה להאשימם בהפרת הסכם הפסקת האש, על התראות חוזרות ונשנות מפני חדירות, וכיצד כל מי שנמצא באזור, כולל חיילי צה''ל ואזרחים יודעים, כי זו רק שאלה של זמן  עד החטיפה הבאה של חיילים ישראליים על ידי החמס.           
ביום שני  10.12 הודיע ארגון 'צבא האומה' המזוהה עם אל-קעידה,  כי החמס ברצועה שחרר מהכלא את מנהיג הארגון, אבו חפס אל-מקדסי, לאחר שהיה במעצר במשך חודשיים. אל-מקדסי, נחשב לאחד המנהיגים הסלפים הקיצוניים ביותר ברצועת עזה, שיש לו קשרים ישירים עם קבוצות הטרור הסלפיות בחצי האי סיני. במלים אחרות, יש לצפות מאוד בקרוב לחידוש פעולות הטרור נגד מטרות ישראליות מחצי האי סיני, וחידוש ירי טילי 'הגראד' מסיני אל תוך ישראל.
למדיניות כזו של בנימין נתניהו ואהוד ברק, יש שלוש תוצאות ברורות:
1. כאשר מגייסים 50,000 אנשי מילואים ומחזיקים אותם בשטח במשך שבוע ימים מבלי שיירו אפילו כדור אחד, אין מה לצפות כי חיילים ואנשי מילואים בגזרות אחרות של צה''ל, ביהודה ובשומרון, או לאורך הגבול עם סוריה ולבנון, יתנהגו אחרת.
2. הפלסטינים בשטח מסרבים להבין את 'הדקויות' של מדיניות נתניהו וברק. להם ברור דבר אחד: אם חיילי צה''ל אינם יורים יותר על אלה החודרים את גדר המערכת בעזה, הם גם אינם יורים, גם כאשר תוקפים אותם ביידויי אבנים מסיבי, ביהודה ושומרון. ולכן מתגברות ההתקפות על חיילי צה''ל ביהודה ושומרון, כאשר חיילי צה''ל נראים, לפחות בחמישה מקרים אחרונים, כשהם בורחים.
מצד אחד נתונים החיילים למטר של הוראות, רובן מעורפלות, מתי מותר ואסור להם לפתוח באש, הוראות שבדרך כלל אין להן קשר למציאות בשטח. מהצד השני נחשפים חיילי צה''ל לאפקט הפסיכולוגי של מדיניות  נתניהו, וברק בדרום. בין שתי מערכות לחצים אלה, המפקדים והחיילים משותקים…ולמרבה הבושה מתחבאים, או בורחים.  
אין פלא, כי במצב כזה, מרשה לעצמה הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן, לאפשר לקיים ביום ה' הקרוב  13.12, עצרת לציון 25 שנה להקמת  לחמס בשכם.  אפשר וצריך להניח, כי המראות שנראה, והדיבורים שנשמע בעצרת זו, לא יהיו שונים במאומה מהדברים ששמענו מפי חאלד משעל בשבת האחרונה בשכם, אולי אפילו חריפים יותר. 
כאשר ישראל מוותרת על השליטה הביטחונית מסביב לגדר המערכת בעזה, היא מאבדת גם בהדרגה את השליטה הביטחונית מסביב  לגדר ההפרדה וההתנחלויות ביהודה ושומרון.