המדיניות של נתניהו, ברק וליברמן, תביא להפסקת מבצע 'עמוד ענן', וחיזוק החמס

עם בואה של שר החוץ האמריקנית הילארי קלינטון ביום ב' 20.11 לישראל, התברר כי אין לה כל כוונה להשקיע את עצמה במאמץ דיפלומטי להשיג  הסכם הפסקת אש בין ישראל לחמס. קלינטון מתכוננת מיד לאחר ביקורה אצל נשיא מצרים מורסי בקהיר, ביום ד' לשוב מיד לוושינגטון. תיקדבקה: דבר זה משאיר בשלב זה את ישראל, מצרים, והחמס, בשלב בו אף אחד משלושת הצדדים איננו מקבל את תנאיו של השני להפסקת אש. במילים אחרות, בשלב זה המלחמה  נמשכת.  
הצמרת המדינית-הביטחונית הישראלית, לא הפנימה שום לקח ממלחמת לבנון השנייה, לפני שש שנים ב-2006.
בראש ובראשונה, שוב הפעם משמשים 1 מיליון ישראלים הכוח היחיד העומד בקו הראשון של חזית הטילים. ב-2006 אלה היו תושבי הצפון. ב-2012 אלה הם תושבי הדרום. מאחר ובסיבוב הנוכחי ראינו את הניצנים הראשונים של ירי טילים על מרכז הארץ, צריך להניח כי בסיבובי המלחמה הבאים יגיע תורם של תושבי המרכז להיות במרכז לוח המטרה.
כיום הנקודה העיקרית היא, שבעוד שעשרות אלפי חיילי צה''ל מוחזקים בשטחי היערכות ללא תנועה, ומבלי שירו אפילו כדור אחד. שוב הפעם משתמשים ב-1 מיליון אזרחים ישראליים כבני ערובה עיקריים במו''מ המדיני, בו אין להם חלק.
היום הראשון של מבצע 'עמוד ענן' ב-14 בנובמבר, בו חוסל ראש הזרוע הצבאית של החמס מוחמד ג'בערי, עורר תיקווה כי משהו השתנה בדרגים המדיניים, במערכת הביטחון ובצה''ל, וכי סוף סוף אנו רואים צבא אחר המכה במהירות ודייקנות נקודתית, ולאחר המכה הראשונה, יודע היכן להכות שנית, ושלישית.
אולם תיקווה זו נגוזה עד מהרה. במקום להחזיק  את האוייב במצב של חוסר שיווי משקל, ולהנחית מכות קרקעיות מהירות נגד מטרות מוגדרות, תוך כדי כניסה לרצועה, ונסיגה מידית ממנה, אפילו כמה שעות לאחר הכניסה, או באותו יום,  אפשרו הדרגים המדיניים והצבאיים לחמס והג'יאהד האיסלמי, להעלות את המלחמה מדרגה נוספת, ולהוסיף ל-1 מיליון תושבי הדרום, 2 מיליון אזרחים נוספים בתל-אביב, גוש דן וירושלים.
בתגובה גייסו ישראל וצה''ל 68,000 חיילי ממילואים, והציבו אותם מול רצועת עזה ללא תנועה, כאשר בנובמבר 2012,  היה כבר ברור, כמו ב-2006, כי אין ביכולתו של חיל אוויר להפסיק את ירי הטילים.

התדרוכים הטלוויזיוניים הליליים המלהיבים של דובר צה''ל תא''ל  יואב (פולי) מרדכי, שניסה כמיטב יכולתו לומר כי צה''ל השמיד 30, 40, 50, אחוז מהטילים ומיכולת השיגור של הפלסטינים מהרצועה, לא הפריעו לפלסטינים להעלות כל בוקר את רף ירי הטילים. ביום ג' 20.11 הם הגיעו לשיא כאשר ירו מטח אחד של 16 טילי 'גראד' על באר-שבע ולאחריו עוד 16 טילים נוספים, ביחד 32 טילים תוך שעה אחת על עיר ישראלית אחת, בת רבע מיליון תושבים.
הדשדוש המדיני, ממנו נובע הדשדוש המבצעי, אותו כופה על ישראל וצה''ל השלישייה המנהלת את המלחמה, בנימין נתניהו, אהוד ברק, ואביגדור ליברמן, (בראשי תיבות-'באג') הוא גרוע יותר מהמצב הצבאי.
לציבור מוצג כאילו התמשכות המו''מ היא בגלל מה שמתרחש בקהיר בין המצרים לחמס ולג'יהאד האיסלמי. זו כמובן הטעייה והצגה לא נכונה של הדברים.
להסתבכות של המו''מ המדיני לסיום המלחמה יש 6 סיבות עיקריות אחרות:
1. מאז יום שישי 16.11, השלישייה-הטריומוורט הישראלי נענית כל כמה שעות לבקשה מחודשת של נשיא ארה''ב לתת לו אורכה נוספת של 24 שעות, כדי להשיג הפסקת אש ברצועה. 
2. ה
גרוע מכל, מהבחינה הישראלית, התרחש בשבת 17.11. בשעות אחה''צ קיבלו כוחות צה''ל המוצבים מול הרצועה  אור ירוק  להיכנס לרצועה. חיילי מילואים שלחו מסרונים למשפחותיהם, 'שלום, אנחנו נכנסים' . לאחר פחות משעה התקבלה פקודת עצירה. הכניסה לרצועה בוטלה. שוב פעם היה זה טלפון בהול נוסף מאובמה.
3.
עצם העובדה, כי נתניהו, ברק, ליברמן, נענו לבקשתו של אובמה, לתת את מושכות המו''מ לידי כמה מהגרועים באויבי ישראל, ביניהם ראש ממשלת טורקיה טאייפ ארדואן, המכנה בימים האחרונים את ישראל 'מדינת טרור'.שליט קטאר, האמיר אל-תאני, המוכן לממן את החמס, ואת קניות הנשק שלו בלוב והוצאות העברתו לרצועת עזה, ובידיו של נשיא מצרים מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמיים, הייתה טעות אסטרטגית ישראלית ממדרגה ראשונה.
שלושת המנהיגים הערבים מידרו את ישראל מהמו''מ ולא הסכימו לתת לה דריסת רגל בו. במקום זה נאלצה ישראל לשלוח משלחת צבאית לקהיר שקיימה מגעים עקיפים עם ראשי המו''מ באמצעות קציני מודיעין מצריים. במלים אחרות, ישראל הסכימה להיות במו''מ בקהיר,  מקום בו היו החמס והג'יהאד האיסלמי.
4.
כאשר ראשי החמס והג'יאהד האיסלמי, הבחינו במתרחש בקהיר ובשטחי ההיערכות של צה''ל  מול הרצועה, כלומר בחוסר התנועה שם, הם הבינו, כי מבחינתם הם הפסידו ביום הראשון של המלחמה, אולם ביתר הימים ידם היא העליונה, והם יכולים לסיים את מבצע 'עמוד ענן' בדיוק באותם הישגים, בה חיזבאללה זכה כאשר יצא מהמלחמה בלבנון ב-2006.
5.
מאותו רגע בו ראשי החמס והג'יהאד הבינו זאת דרישותיהם הלכו והתעצמו. ככל שדרישותיהם התעצמו כך התעצמה ההתקפלות הישראלית.
מכאן באה ההצהרה של ראש הממשלה נתניהו ביום ג', בה אמר לשר החוץ הגרמני גידו וסטרוולה,  'אני מעדיף פתרון מדיני. אני מקווה שנוכל להשיג פתרון כזה, אך אם לא, יש לנו את הזכות המלאה להגן על עצמנו באמצעים אחרים ונשתמש בהם'.
בראש ובראשונה נדרשה ישראל כשהיא מסכימה לכך, כי מצרים תהייה זו שתפקח, תנהל, ותעניק ערבויות לביצוע ההסכם הפסקת האש. החלטה זו התקבלה על ידי נתניהו,ברק, וליברמן, בניגוד גמור לדעת כל הדרגים הצבאיים והמודיעיניים המקצועיים, שקבעו כי גם אם למצרים יש רצון טוב ונכונות לפעול לקיימו של הסכם כזה, אין לה את היכולת לבצע זאת.
6.
ביום ג' 20.11, נמצאת בדרכה לישראל ולמצרים, שרת החוץ האמריקנית הילארי קלינטון, זאת כדי לסגור את הקצוות האחרונים של ההסכם.
גם  לאמריקנים, ועתה גם להנהגה הישראלית יש תקוות, כי אם מורסי יסכים לקחת על עצמו ועל מצרים את ביצוע ההסכם , פירוש הדבר כי הנהגת האחים המוסלמיים במצרים, בחרה בערוץ ההשפעה האמריקני-ישראלי, אפילו היא לא תכריז על זאת, כדי שלא להביך אותה בפומבי בזירה הפנימית המצרית והבינ-ערבית. זו כמובן טעות ואשליה מסוכנת.
קודם כל למורסי אין כוונה כזו. לאחים המוסלמים במצרים בוודאי שאין כוונה כזו.  אבל מעל לכול צריך לשים את ניסיון 10 השנים האחרונות.
גם בתקופת הנשיא מובראק לא יישמה קהיר אפילו הסכם ביטחוני אחד אתו הגיעה עם ישראל לגבי רצועת עזה וחצי האי סיני. מדוע שמצרים בשלטון האחים המוסלמיים תעשה זאת?
עתה תפתח, תקופה חדשה בה כל תלונה ישראלית על הפרת ההסכם, או חקירת כל טיל שיירה על ישראל, תיגרר ללא כל פיתרון. הברחות הנשק לרצועה תמשכנה לשגשג, ולמתכון לעריכת מבצע צבאי חדש בעזה יתווספו חומרים חדשים, כמו טילים חדשים בעלי ראשי נפץ וטווח גדולים יותר.

את השטויות, כי כבר בירי של הטיל הראשון מהרצועה לעבר שטח ישראל תגיב בעוצמה. שמענו ב-2005 בהתנתקות כאשר ראשי הדרג המדיני והצבאי אמרו אז 'כי מספיק שאפילו כדור אחד יירה מהרצועה', כדי שצה''ל יחזור לשם. כל מה שקרה בשבע השנים האחרונות  הוא ש'הכדור האחד,' הפך להיות טיל.
מעניין, לפני מה נעמוד בסיבוב הבא, כאשר הכתובת על הקיר כבר נכתבה.   
הדבר היחיד העוצר עתה את כל המהלך הזה, הוא החמס. בטוח בכוחו ובהישגיו, החמס מציג בכוונה תנאים שהוא יודע מראש כי ישראל לא תקבל אותם, ונערך לקראת כניסה קרקעית של צה''ל. החמס מעריך, כי הלחץ הבינלאומי הגדול על ישראל יאלץ בסופו של דבר את ישראל להתקפל, ואז הוא יוכל להכריז כי ההכנות שלו למתקפת הקרקע הישראלית, שהם שהביאו את ישראל להתקפלות הסופית שלה.                  

             
 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות