המהלך הישראלי 'לחיזוק אבו מאזן', יסתיים בחיזוקם של גורמי הטרור, והגורמים הפוליטיים הקיצוניים ביותר אצל הפלסטינים בגדה המערבית, חיזוק החמס, והפלתו של אבו מאזן.

תיקדבקה איש מ-180 המבוקשים הפלסטינים כולם אנשים הפת"ח-גדודי אל אקצא, והחזיתות הפלסטיניות השונות, ביניהם כאלה שהשתתפו בתכנון וביצוע פיגועי התאבדות וירי,
שממשלת ישראל הסכימה להפסיק לרדוף, לא יניח את נשקו ולא יפסיק את פעולות הטרור, בדיוק כפי שפארוק קדומי ונאיף חאוותמה, להם הממשלה הסכימה להתיר להיכנס לגדה, אף פעם לא יכירו בהסכמי אוסלו, ובוודאי שלא במדינת ישראל.
אפילו יאסר ערפאת לא הסכים אף פעם להכניס את פארוק קדומי לגדה המערבית, ממשלת אולמרט כן!
מבחינות רבות היה כבר מוטב לשחרר את מרואן ברגותי, מאשר לתת לקדומי, בין הגרועים ביותר שבאויבי ישראל, להגיע לרמאללה.
במרוץ המבוהל לחיזוק אבו מאזן, בו דרך אגב ישראל נשארה לבדה, מבלי שאף גורם רציני בינלאומי אחד, גם לא האמריקנים, לא האירופאים, ואף אחת ממדינות ערב, עושים הרבה מלבד לדבר, עושים ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון אהוד ברק, ושרת החוץ ציפי ליבני, שהיא שר החוץ התבוסתני ביותר שהיה אי פעם הייה לישראל, ('הזמן פועל לרעתנו', כך אמרה בשבת 14.7,) שימוש נואש, ציני, ואפילו מצמרר, באגדת חיזוק אבו מאזן, כדי לחזק את מעמדם הפוליטי בקרב השמאל והמרכז הישראלי.
וצריך לומר את הדברים בצורה ברורה וחדה. מאחר וכל אישים אלה נוסעים במכוניות משוריינות, מוקפים בפמליות של שומרי ראש, הם אינם מסכנים את עצמם. אבל הם בהחלט מסכנים את אזרחי מדינת ישראל, הנוסעים בתחבורה הציבורית, וההולכים כאחד האדם ברחוב.
אף אחד מ-180 המבוקשים לא יפסיק את קשריו המבצעיים, המודיעיניים, והכספיים, הקיימים היום, בינו לדמשק, לחיזבאללה בביירות, ולטהרן. כל אחד מהם יודיע כי הוא מצטרף לכוחות הביטחון הפלסטינים, כל אחד מהם יקבל את ההקצבה החודשית, שממשלת ישראל תעביר לאבו מאזן, ובו בזמן ימשיך לקבל את הכספים המגיעים מסוריה, ואיראן. כך היה החל משנת 2000, במשך 7 שנים בהן נמשכת המלחמה, וכך יהיה גם בתחילת השנה ה-8 למלחמה.
הבעיה היא שאף איש, ושום סכום כסף כל שהוא, אם המדובר ב-1 או 2 מיליארד דולר לא יחזקו את אבו מאזן. לא רק משום שאבו מאזן, הוא מפסידן שאיננו מסוגל לבצע אפילו פרט אחד, מכל הבטחותיו לאמריקנים ולישראל, אלא בעיקר משום אבו מאזן רוצה שארצות הברית וישראל תעזורנה לו רק בדבר אחד, להגיע להסכם חדש עם החמס על חלוקת השלטון ברשות הפלסטינית ובאש"ף. בכל מחזה האבסורד הזה המתחולל לנגד עיננו, הגורם היחיד המתנהל ברציונאליות כל שהיא, היא מצרים.
מצרים איננה דוחפת להפסקת המרדפים אחרי מבוקשים, היא גם מקמצת בדברי תמיכה באבו מאזן. במקום זה היא עומדת להחזיר השבוע את המשלחת הצבאית שלה לרצועת עזה. בשביל מה? בשביל שחרורו של גלעד שליט? כפי שהמצרים טוענים.
בוודאי שלא. המטרה היא להביא לאיחוד שורות מחדש ברשות הפלסטינית בין הפת"ח והחמס, ובין אבו מאזן ואיסמעיל הנייה. המצרים מבינים כי אבו מאזן והפת"ח הם כוח מחוסל שעבר זמנו בקרב הפלסטינים, ועכשיו אין ברירה אלא לחזק את החמס.
לכן התוצאה היחידה של מהלך חיזוק אבו מאזן על ידי ממשלת אולמרט יהיה, חיזוקם של גורמי הטרור, והגורמים הפוליטיים הקיצוניים ביותר אצל הפלסטינים בגדה המערבית, וחיזוק החמס. האיחוד ושיתוף הפעולה בין גורמים אלה יביא להפלתו של אבו מאזן. זו גם הסיבה לרצונם של חאוותמה וקדומי לבוא לגדה. לא לחזק את אבו מאזן, אלא לראות ולבדוק מקרוב איך הם יכולים להצטרף לכוחות הדוחפים להפילו.
יש נקודה חשובה נוספת שצריך לציין. כל הצעדים האלה יתפרשו בדמשק ובטהרן כחולשה מדהימה של ישראל, כבלבול ואבדן עשתונות בצמרת הפוליטית והביטחונית הישראלית. תפישה כזו רק תקרב את המלחמה הבאה, ולא תרחיק אותה.