המהפך האסטרטגי העולמי, והתוכניות האנטי ישראליות, של הסטייט דפרטמנט.

הניו-יורק טיימס והוושינגטון פוסט, שני עיתונים מאוד מכובדים ובעלי השפעה גדולה מאוד גם בארצות הברית, וגם מחוצה לה, מפרסמים ביום שלישי בבוקר, בראש עמודי החדשות שלהם, ידיעה מרעישה. כמה ימים לפני התקפת הטרור של ה-11 בספטמבר הכין, ושימו לב לניסוח הזהיר, שר החוץ האמריקני קולין פאוול, נאום לעצרת הכללית של האו"ם בו הוא עמד להודיע על תמיכתו של ממשל ג`ורג בוש בהקמת מדינה פלסטינית.
הנאום וההכרזה היו צריכים לסלול את הדרך לפגישה, בניו יורק בין ג`ורג בוש ויאסר ערפאת. מה הפריע למהלך הזה? כמובן הפיגוע במגדלי התאומים ופנטגון. שני העיתונים החשובים אינם מסבירים מדוע. ועוד נחזור אל הנקודה הזאת. עתה, בימים הראשונים של חודש אוקטובר, מוסיפה הידיעה ואומרת, ושוב שימו לב לניסוח הזהיר, מנסים פקידי הסטייט דפרטמנט, לנסות שוב ולחפש זמן מתאים להעלות ולבצע את יוזמת השלום החדשה. מדוע?
כי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, היא הבעיה המרכזית של המזרח התיכון, והבעיה הזאת מפריעה למאמציה של ארצות הברית לאחד את השורות הערביות מאחורי הקואליציה העולמית למלחמה בטרור. וכמובן, לא עוברות כמה שעות, וכלי התקשרות הישראלית, ממהרים לבשר על יוזמת השלום האמריקנית החדשה, ומניסיון העבר הלא כל כך רחוק, זה מה שאנו עתידים לשמוע כאן בימים הקרובים השכם והערב אפילו אם כמה מאות מפציצים אמריקנים ובריטים יתחילו להפציץ את אפגינסטן. רעש ההתקפות לא יצליח להשתיק את רשרושי ולחשי השלום. ככה זה במדינת ישראל, ואנו כבר צריכים להתרגל לזה.
אבל מדוע פרסמו הניו-יורק טיימס והוושינגטון פוסט דווקא ברגעים אלה, בו עומדת להתחיל ההתקפה האמריקנית באפגניסטן, דברים אלה. שני העיתונים היו זהירים מאוד להדגיש כל הזמן כי היוזמה הייתה של קולין פאוול, והניסיון לחדש את היוזמה היא של חוגי הסטייט דפרטמנט.
זו בדיוק הנקודה. בישראל, קולין פאוול וחוגי הסטייט דפרטמנט, הם ארצות הברית, חד וחלק. אבל בארצות הברית, חוגי הסטייט דפרטמנט, הם חוגי הסטייט דפרטמנט, והם אינם קובעים. מי שקובע בוושינגטון, ובכל ממשל, לאוו דווקא זה של ג`ורג בוש, הם חוגי הבית הלבן. ומי שקובע היום בוושינגטון, הם חמישה אנשים, הנשיא ג`ורג בוש, סגן הנשיא דיק צ`ייני, שר ההגנה דולנד רמספלד, שמעמדו התחזק ביותר מאז הפיגועים בניו- יורק, סגן שר ההגנה פול וולפוביץ` וקונדולסיה רייס, היועצת לביטחון לאומי.
החמישייה הזאת, שמנהלת כיום את המלחמה של ארצות הברית נותנת לקולין פאוול ולפקידות הבכירה של הסטייט דפרטמנט, יד חופשית לשחק בענייניי הקואליציה העולמית למלחמה בטרור, שהחשיבות היחידה המעשית שיש לה בעיניהם, שהיא מהווה מסך או תפאורה שמאחוריה נרקחים המעשים והפעולות הישירות של המלחמה.
מקורות תיקדבקה בוושינגטון מוסרים, כי בעוד שבשבוע השני של חודש ספטמבר, היו בחלל השיקולים של מנהיגות ארצות הברית איזה ניצוצות שייחסו חשיבות לקואליציה העולמית למלחמה בטרור, הרי לאחר סירובה של ערב הסעודית, ואחריה של העולם הערבי כולו, כולל מצרים, לתת לארצות הברית רשות להשתמש בבסיסים הצבאיים שלהם, שכולם הוקמו בכספים ובידע טכנולוגי וצבאי אמריקני לשם התקפה על ארץ מוסלמית אחרת, כולל אפגניסטן, התמוטטה למעשה כל מדיניות הסטייט דפרטמנט ברבע האחרון של המאה שעברה, במפרץ הפרסי ובעולם הערבי. האמריקנים הם אנשים מעשיים מאוד, ובמקום לקונן על המפולת ולחשוף אותה בפני דעת הקהל, הם פעלו במהירות, ביעילות ובחוכמה. ביום ראשון ה- 23 לספטמבר, הנשיא, ג`ורג בוש טלפן אל נשיא רוסיה וולדמיר פוטין ושוחח את בטלפון במשך שעה ועשר דקות. ברגע ששני הנשיאים הניחו חזרה את שפרפרת הטלפון, העולם בו אנו חיים כבר היה שונה, והמצב האסטרטגי בכל אזורי העולם, כולל המזרח התיכון השתנה בצורה קיצונית.
ארצות הברית ורוסיה, שנלחמו זו בזו בשצף קצף, ולפעמים באכזריות, במשך מחצית המאה הקודמת, הפכו לבנות ברית, מהלך שישפיע על ההתרחשויות ההיסטוריות ברבע הבא של המאה ה- 21. האמריקנים והרוסים, שתי האומות הנוצריות הגדולות ביותר בחצי הכדור הנוצרי, אחת האמריקנית, אומה שרובה נוצרית רב דתית, בארצות הברית ישנן למעלה מ- 50 כנסיות נוצריות שונות, והאומה הרוסית, שכמעט כולה מורכבת מנוצרים פרובוסלביים, כרתו ברית צבאית כלכלית, פוליטית כדי לנצח את הטרור הבינלאומי, שרובו מוסלמי.
בכך החזיר ג`ורג בוש בשיחת טלפון אחת את רוסיה ואת מוסקבה ואת הקרמלין למעמד של מעצמת על שהיה לה בשנות בין שנות החמישים והשמונים של המאה הקודמת. את הכיסוי המוסלמי לברית המעצמתית הזאת, מספקות פקיסטן וטורקיה, הראשונה מתוך חוסר ברירה ואילו השניה מתוך רצון, ואחריהן, ארצות אסיה המרכזית, טג`קיסטן, קזחסטן, אוזביקיסטן, קירגיסטן וגרוזיה הנוצרית, לה יש כנסיה נוצרית משלה.
במילים אחרות מרכז הכובד האסטרטגי הצבאי העולמי, עבר, בשלב זה, מהמזרח התיכון, חצי האי ערב והמפרץ הפרסי, לרוסיה ולאסיה המרכזית. ובמערך כוחות עולמי זה אין שום ערך ושום חשיבות, למה שאומר יורש העצר וממלא מקום המלך הסעודי, הנסיך עבדאללה, אין חשיבות למה אומר, חוסני מובראק, נשיא מצרים, אין חשיבות למה אומר, נשיא סוריה באשר אסד, אין חשיבות למה אומר יאסר ערפאת ואין חשיבות למה אומרים או עושים או לא עושים, אריאל שרון ושמעון פרס.
את המצב הזה היטיב להגדיר, אמן המילים האמריקניות והפרשן הפוליטי הבכיר של הניו יורק טיימס, תומס פרידמן. במאמר המצוין שלו מיום שבת, 29.9, "למען הצדק והביטחון, בואו נהייה קצת משוגעים", במאמר, שאם היה כותב אותו עיתונאי ישראלי, התקשורות הישראלית הייתה מגדירה אותה כימני קיצוני, כותב פרידמן: "לכל דבר יש עונה. יותר מאוחר תהייה עונה בשביל דיבורים. יותר מאוחר תהייה עונה בשביל משא ומתן עם מדינות שתמכו בטרור. ויותר מאוחר תהייה עונה בשביל לקדם וליזום בנושא השלום הישראלי-ערבי והפיתוח הכלכלי. אבל ברגעים אלה ממש, העונה היא עונת הצייד של אותם אנשים המבקשים להרוס את אמריקה".
במילים אחרות, אפילו תומס פרידמן, הכהן הגדול של הניו- יורק טיימס, לנושא הפלסטיני, אומר, שחור על גבי לבן, כי הנושא הזה, כרגע אינו עומד על סדר היום האמריקני. לכן דבריו של שמעון פרס, הראיון עיתונאי, ערב חג הסוכות, כי הוא מבסס את מדיניותו כלפי ערפאת, על ההנחה כי ארצות הברית זקוקה לשם ניהול המלחמה בטרור "לקואליציה ערבית עם פקיסטן ואירן" הם דברים שלקוחים מעולם הדמיונות והמגדלים הפורחים של האיש אשר רק לפני כמה שבועות עדיין דיבר על המזרח התיכון החדש.
דוגמא מעשית. בתוך כל המהפך האסטרטגי הזה הופיע פתאום בוושינגטון מלך ירדן עבדאללה, הוא התקבל בסבר פנים יפות אצל הנשיא ג`ורג בוש, וארצות הברית אף הסכימה סוף סוף לחתום על הסכם אזור הסחר החופשי בין שתי המדינות, דבר שיקל מאוד על כלכלתה הרופפת של ירדן. אבל המלך, שחי עדיין במושגי העבר ואינו מבין כמו שאר מנהיגי המזרח התיכון כי מרכזי הכוח בעולם כבר השתנו, רץ אחר הפגישה שהייתה לו ביום שני, 10.9, עם ג`ורג בוש, והודיע כי הנשיא בוש הבטיח לו כי ארצות הברית לא תתקיף, מלבד אפגניסטן, שום מדינה מוסלמית אחרת, כולל עיראק.
מלך ירדן עבדאללה, שאינו מצטיין ביותר בהבנת מהלכים פוליטיים אזוריים ועולמיים, חשף בבת אחת את העובדה כי מלכי המזרח התיכון הם עירומים. לא עבר זמן קצר מאז שהמלך השמיע את דבריו והממשל בוושינגטון שלח את שר החוץ קולין פאוול, זה שמתאמץ כל כך עם פקידיו, להקים את הענף הערבי- מוסלמי של הקואליציה העולמית נגד הטרור לומר כי הדברים של עבדאללה אינם נכונים.
פאוול היה צריך לומר בפומבי כי לא רק שהנשיא בוש לא התחייב או אמר שארצות הברית לא תתקוף את עיראק, אלא שהממשל לא הוציא את ההתקפה הצבאית על עיראק מארסנל התוכניות הצבאיות שלו וכי אפשרות של התקפה כזו תישקל לאחר שיפתחו ויבוצעו הצעדים הראשונים של המלחמה באפגניסטן. פאוול כמובן לא חזר והזכיר את האפשרויות שארצות הברית תתקוף בלבנון ומאוחר יותר אף באירן.
כדי שבכל זאת לא יראה הסטייט דפרטמנט כאילו הוא חלק נפרד מהממשל, אחר הכל שר החוץ האמריקני, קולין פאוול הוא חלק מההנהגה של הנשיא בוש, אמר הנשיא בוש, כי ארצות הברית תמיד ראתה בחזונה, בנקודה כלשהי, את הקמתה של מדינה פלסטינית, אבל…וכאן בא האבל הגדול, קודם כל על הפלסטינים להפסיק את האלימות ואת הטרור.
אם כך, למה ישנה בכל זאת חשיבות גדולה למה שפרסמו הניו- יורק טיימס והוושינגטון פוסט על תוכניותיו של קולין פאוול ופקידיו, לגבי ערפאת והמדינה הפלסטינית שלו? המומחים האמריקנים והפלסטינים של תיקדבקה אומרים כי החשיבות נעוצה, במה שיתרחש צבאית ומדינית בעולם לאחר שיפתחו ויתבצעו השלבים הראשונים של המלחמה. אותם חוגים בסטייט דפרטמנט, שקולין פאוול מדבר בשם, ואשר ידידו האישי והאיש בעל ההשפעה הגדולה ביותר במשרד החוץ האמריקני, תת שר החוץ , ריצ`רד ארמיטאג`. מגבה ודוחף אותם, עדיין לא וויתרו כליל על העולם הערבי ועל ההשפעה האמריקנית בחצי האי ערב.
יתכן אפילו וחוגים אלה צודקים וכי לאחר הסיבובים הראשונים של המלחמה שוב תחזור ותעלה החשיבות האסטרטגית של המזרח התיכון והסכסוך הישראלי-פלסטיני. לזמנים כאלה כדאי להתכונן מראש, וכבר עכשיו להכין את כלי הנשק ואת ההתקפה הבאה על מדינת ישראל. השלב הראשון בניסיון ההתקפה הזה, שהיה צריך להעמיד את ישראל כמדינה היחידה שמפריעה להקים את הקואליציה העולמית נגד הטרור, נכשל. לא בגלל שפקידי הסטייט דפרטמנט, היו לא יעילים ולא בגלל שישראל, ובייחוד ראש ממשלתה, אריאל שרון, היו כל כך חכמים במהלכיהם הצבאיים והמדיניים, אלא בעיקר בגלל ההיקף הדרמטי והעוצמה של השינוי במצב האסטרטגי העולמי. אבל כל זה לא אומר כי התנאים יחזרו על עצמם בשלבים הבאים של המלחמה, ואז ישראל, שבינתיים תעמוד מהצד, שוב תהפוך לגורם שעליו אפשר יהיה לתלות את ההתפתחויות שחלק מהן לא בהכרח יתפתחו לטובתה של ארצות הברית ולטובתו של ממשל ג`ורג בוש.