המחלוקת בין ראשי מערכת הביטחון וצה"ל כיצד להגיב על מתקפת בלוני הנפץ של החמאס מעודדת את החמאס להמשיך בשיגורם

כאשר החמאס מודיע, ביום א' בלילה 19.1, כי ימשיך בשיגור בלוני הנפץ לעבר ישראל עד אשר יתמלאו כל דרישותיו, וכדי לתת שיניים להצהרה זו, מלווה אותה בשיגור של עשרות צרורות בלונים כאשר לחלקם מוצמדים מטעני נפץ, וחלקם ללא מטענים לשם הטעיה וזריעת בהלה, פירוש הדבר שלא רק החמאס מעודד מכך שישראל איננה מגיבה על המתקפה החדשה עליה, אלא שהחמאס הבין שהוא יכול לנצל את חילוקי הדעות הקיימים בין שלושה גורמים בישראל מבלי להסתכן בהתלקחות כללית בינו ובין ישראל.
שלושת הגורמים הם: שר הביטחון נפתלי בנט, הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי, וראש השב"כ נדב ארגמן.
אם הדבר היה תלוי בבנט הוא היה מורה לצה"ל לבצע פעולה נגד משגרי הבלונים. מאחר ואנשי הזרוע הצבאית של החמאס אינם משגרים בעצמם את הבלונים אלא מוסרים אותם לידי קבלני משנה בשטח שמבצעים עבורו את 'העבודה' ידוע פחות או יותר מי הם שמשגרים את הבלונים, לאחר שהם מקבלים לכך את המטענים מידיו. רוב המשגרים שייכים לחמולות פלסטיניות בדרום הרצועה שמתאגדים בקבוצות שונות לשיגור בלונים שלכל אחת מהם יש מטרה שונה המותאמת לצרכיה. לדוגמא, עד כמה שהדבר יישמע מוזר חלק מקבוצות אלה דורש העלאת מכסות ייצוא התות שדה מהרצועה.
המטענים הנשלחים עתה לעבר ישראל עברו שדרוג.
לא מדובר יותר במטענים רגילים, אלא במטענים הממולאים בכדורי עופרת שמטרתם להביא למספר גבוה יותר של נפגעים ישראליים.  במערכת הביטחון וצה"ל עושים מאמצים שלא להבליט עובדה זו.
צה"ל, ובראש הרמטכ"ל כוכבי, ואלוף פיקוד דרום הרצי הלוי מתנגדים לכך, והם חושבים כי פעולה שתתרכז בחיסול חוליות המשגרים, כלומר להרוגים פלסטינים, תביא להתלקחות כללית מסביב לרצועה וסיבוב חדש של ירי טילים על דרום ישראל ואולי גם מעבר לכך. 
לדעתם ישראל וגם תושבי עוטף עזה יכולים לספוג את התקפות הבלונים, וכי בסופו של הדבר גם הגל הזה ייפסק.  
ראש השב"כ נדב ארגמן, שהוא האיש המרכז בידיו את כל המידע הביטחוני על המתרחש בתוך הרצועה, אומר דברים הפוכים: להערכתו ההתקפות האלה לא תפסקנה, משום שהחמאס איננו מורתע והוא מרגיש שהוא יכול לפעול כמעט ללא הפרעה, או סכנה.
החמאס אינו מתרשם גם יתר על המידה ממסרים שונים שישראל מעבירה אליו באמצעות המצרים לפיהם היא תאלץ בסופו של דבר לפעול. לפי ההערכות שהחמאס מבצע  יש עוד מרחק רב בין האזהרות ובין נכונותה של ישראל לבצע אותן, דבר הפותח בפני החמאס אפשרויות פעולה נוספות.
מעל לכל חילוקי דעות אלה בצמרת המדינית והביטחונית הישראלית, קיימת כמובן העובדה, כי במצב הפוליטי הפנימי הנוכחי בישראל, אין מי שיכריע בוויכוח שבין בנט, כוכבי וארגמן, ויקבל החלטה מסכמת מה לעשות וכיצד לפעול.
בזמנים רגילים נושא כזה היה מובא להכרעתו של ראש הממשלה.  אולם כאשר בנימין נתניהו צריך לנהל בימים אלה גם את מערכת הבחירות וגם המאבק שלו להשיג חסינות מהכנסת מפני העמדתו למשפט ספק אם יש מישהו שיביא נושא זה לפניו וידרוש ממנו הכרעה ברורה מה לעשות?
מעבר לכל השיקולים הישראליים האלה, ישנן גם סיבות אחרות הנעוצות בהמשך ההתמודדות הסמויה הנמשכת כל הזמן בין מנהיג החמאס ברצועה יחיא סינוור, ובין איסמעיל הנייה אשר התקבל  בטהרן כאשר בא להלווייתו של קאסם סוליימני בכבוד השמור רק לראשי מדינה.  מאחר והנייה הפר בבואו לטהרן הבטחה מפורשת שלו לקהיר, שהועברה לוושינגטון ולירושלים, לפיה הוא לא ייסע לטהרן, הוא זוכה גם בתוך החמאס, וגם בקרב הפלסטינים, לחיזוק מעמדו.
מצב כזה יכול להביא לעליית מדרגה בהתקפות החמאס ובהתקפותיהם של גורמים נוספים ברצועה שיכולים להצטרף אליו.
הערכה זו הביאה בימים האחרונים לפריסה מחודשת של מערכות 'כיפת ברזל' מסביב לרצועה ובמרכז ישראל, כאשר ההערכה היא שקיימת אפשרות, כי החמאס ינסה לנצל לבואם של למעלה מ-40 ראשי מדינות, ביום חמישי  23.1 לירושלים להשתתף בטכסים לציון 75 שנים לשחרור המחנה הריכוז אושוויץ, ובאמצעות ירי טילים על מטרות בישראל, להזכיר למנהיגים את דבר קיומה של רצועת עזה על בעיותיה.


Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות