המלך עבדאללה ואבו מאזן ינסו בפגישתם ברמאללה להמשיך ולכרסם בריבונות ישראל בהר הבית ובירושלים
בואו של מלך ירדן עבדאללה לביקור ברמאללה אצל יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ביום שני 7.8, כאשר החריקות הצורמות בין ירדן וישראל, וישראל והרשות הפלסטינית מתגברות, איננו סימן טוב.
על פניו מנסה המלך לנצל את רף המתיחות הגבוה שהוא מכתיב ומחזיק בין ירדן וישראל, בגלל תקרית הירי בה המאבטח הישראלי זיו מויאל ירה בשני ירדנים והרגם ב-24 ביולי, לאחר שאחד מהם תקף אותו במברג, כדי לחשק את אבו מאזן אל תוך מסגרת המהלכים הירדנים הקשורים למו"מ המדיני שממשל הנשיא האמריקני דונלד טראמפ מנסה לבצע בין ישראל והפלסטינים.
אבל המלך גם מנסה גם לנצל את חולשתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, לא רק בגלל אירועי הר הבית והדרך בה הוא טיפל בהם, אלא גם בגלל מה שנראה לו חולשתו הפוליטית הפנימית הגוברת של נתניהו.
המלך סבור, שעל בסיס המתיחות הקיימת בינו ובין ישראל, כאשר שגרירת ישראל וצוות השגרירות הישראלית איננו יכול לחזור לעמן, ועל רקע הנתק שקיים בשיתוף הפעולה הביטחוני שבין ישראל לרשות הפלסטינית, אפשר לבנות עמדה ירדנית-פלסטינית משותפת אשר תחזק את מעמדו האישי והפוליטי בירדן.
בהקשר זה צריך לזכור את הדרישות החוזרות ונשנות של צירי הפרלמנט הירדני לסגור את שגרירות ישראל בעמן ולהחזיר את שגריר ירדן מתל-אביב ואת הלחץ ברחוב הירדני להעניש את ישראל על התקרית.
לתוך סיר לחץ זה גם מצטרף הלחץ האישי בו המלך נתון באחרונה לאחר שהיה צריך לאשר גזר דין של מאסר עולם על חייל ירדני בשם מאריק אל-טווייחה Marik al-Tuwayha, שירה ב-4 לנובמבר 2016, 70 כדורים במכונית של מדריכים צבאיים אמריקנים והרג שלושה מהם.
בית המשפט הירדני הצבאי גם דן את החייל גם לגירוש מהכוחות המזוינים הירדניים.
הבעיה העיקרית שבפניה המלך עומד היא ששבט אל-טוויחה, נחשב כאחד השבטים הבדואים הנאמנים ביותר לבית המלוכה שבניו משרתים בצבא הירדני. אם אחד מבני השבט הזה רוצח מדריכים צבאיים אמריקנים פירוש הדבר כי האידיאולוגיה של ISIS, חדרה אל בסיס הכוח עליו המלך נשען. מצד אחד המלך רוצה למזער את הפגיעה ביחסיו עם אנשי השבט. מהצד השני הוא צריך לדאוג ליחסיו עם ארצות הברית, שהיא המספקת לו, ביחד עם ישראל, את המשענת הכלכלית ביטחונית עליה מושתת משטרו.
זו היא אולי הסיבה העיקרית בגללה המלך הזדעזע כאשר בנימין נתניהו, קיבל את המאבטח הישראלי זיו מויאל בלשכתו. צריך להבין כיצד נראים שני אירועים אלו שאינם קשורים או תלויים בעיני הרחוב הירדני.
בהתחשב בכך שהמלך לא יכול להרשות לעצמו עכשיו בגל הנסיבות שנוצרו שלא להציג עמדה אנטי-ישראלית, וכי אבו מאזן ידע לנצל זאת כדי להחריף את המשבר עם ישראל, לא צריך להתפלא באם בפגישה ברמאללה תתקבלנה כמה החלטות ירדניות-פלסטיניות אנטי-ישראליות שתנסנה לכרסם עוד בריבונות הישראלית על הר הבית ובירושלים.
בתוך זה צריך לזכור שחוזה ההגנה ההדדי הצבאי בין בריטניה לירדן, כנגד התקפה מישראל, שריר, קיים ובועט.
מה השטויות האלה? זה רציני?
כולם רק מאיימים ושם זה ניגמר.
אף אחד לא רוצה לנסות אותנו בלחימה צבאית, בגלל זה כל פעם מתסיסים את הרחוב הפלסטיני שיעשה מהומות (את העבודה).
ככה גם ידיים של כולם נקיות וכל כאב הראש נופל על ישראל – מה לעשות עם המון זועם.
לירדן יש כל על הרבה בעיות – שהם לא יכולים לפתור עם עצמם ובכלל זה הכי קל להסב את מלוא תשומת ליבם ״רק עלינו״.
אחת הטעויות האסטרטגיות הגדולות שלנו היא, שמירה על המלך הירדני,
אבו מאזן צריך להיות ראש ממשלת ירדן. זה מקומו וזו מדינתו.
2 toy leaders with no real power and inflouence – better to ignore.