המסר הלא הגיוני והחצוי של אריאל שרון.

ראש הממשלה אריאל שרון, ירד אל החיילים במחסום תרקומיה, בדרך לחברון. אל העם ראש הממשלה לא ירד. כשהוא מוקף לוחות שריון חומות מכוסות ביריעות פלסטיק אפורות, הוא אמר לחיילים כי אנחנו במלחמה וכי הכל תלוי בכושר נחישותם. המטרה, אמר שרון להגיע למשא ומתן ולהסדר עם הצד שממול, כלומר עם הצד שהם נלחמים אתו או נגדו. אריאל שרון גם קרא לעם, תוך כדי שהוא דופק על השולחן שלפניו, שלא היה נוכח ליד מחסום תרוקמיה, לגלות כושר עמידה. אבל שרון ששכח רק עובדה קטנה אחת, שעד רגע זה הוא עדיין לא הכריז על מלחמה. הוא גם אף פעם לא הגדיר מי הוא האויב. טרור אינו אויב. טרור הוא מכה שמי שהוא מנחית אותה. בלשון המעטה אפשר לומר שהופעה ופנייה זו היא יותר ממוזרה.
שום מנהיג העומד בראש עם וצבא הנמצאים במלחמה, אינו יכול לומר אנחנו במלחמה, אבל מטרת המלחמה היא לשבת אחר כך ולדבר עם מנהיג הפלסטינים והטרור, יאסר ערפאת. תארו לכם את הנשיא האמריקני, ג`ורג בוש, מופיע במחסום של חיילי המרינס בקנדהאר, באפגניסטן ואומר להם, אנחנו במלחמה עם אוסמה בין לאדן. המטרה של המלחמה היא לשבת ולהגיע להסדר עם בן לאדן. אנחנו נגרום אבדות קשות כאלה לארגון הטרור שלו אל קעידה עד שהוא יסכים להפסיק את הטרור ולשבת לדבר אתנו.
מאחר והעם האמריקני פועל קצת יותר מהר מהעם הישראלי, אפשר להניח כי היה עובר שבוע ימים ואולי אף פחות, עד שהנשיא בוש היה נשאר ללא חיילים וללא תמיכת העם. ההיסטוריה הפוליטית והצבאית, בהן האנושות מנהלת מלחמות, עדיין לא המציאה נוסחה מדינית וצבאית מוזרה כזו, שראש הממשלה, אריאל שרון מציג.
מלחמה אפשר לנצח רק כאשר למנהיג המלחמה וראש הממשלה, שהוא מנהיג האומה, יש מסר נחוש, חד ברור, וגלוי. לא מספיק להיות נחוש מאחורי הדלתות המשוריינות של משרד ראש הממשלה. במלחמה הנחישות חייבת להיות מוקרנת מכל מילה, מכל נאום, מכל שידור, מכל תמונה. לא רק בשביל העם הנלחם, אלא גם בגלל האויב התוקף. מה שהאויב ראה, במחסום תורקומיה, הוא מסר משולשל. מסר אחד לעם הישראלי הילחמו כדי שתוכלו לדבר עם הפלסטינים. ולפלסטינים ראש הממשלה אומר תלחמו, כי בסופו של דבר המנהיג שלכם ישיג את אשר הוא רוצה להשיג להביא אותנו, את הישראלים, לשולחן המשא ומתן.
אם שרון רוצה שהעם הזה יהיה נחוש הוא חייב להיות עקבי וממוקד. הוא חייב להגדיר בצורה מדויקת ובקול אחד את אופי ומטרת המלחמה. בינתיים המסר שלו הוא משולש. שליש משפט לעם ולחיילים. שליש משפט למפלגת העבודה לשמאל, ושליש משפט לערפאת. כל זה משאיר את העם מבולבל. וזו הסיבה למצב רוח הקשה מאוד ברחוב הישראלי. בשביל זה, העם הזה לא היה צריך לבחור את אריאל שרון לראש ממשלה, הוא יכול להשאיר את אהוד ברק כראש ממשלה, או לבחור בשמעון פרס. על נוסחה כזו ועל מדיניות מגומגת כזו, שהיא נוסחה מפלגתית- שלטונית צרה, ולא נוסחה לאומית, לא מנהלים ולא שולחים עם למלחמה. ולכן אל יתפלא שרון שהעם לא ילך אחריו ולא אחרי המדיניות הזאת.