המצב הצבאי בכורדיסטן והגשר היבשתי האיראני, במרכז שיחתם הטלפונית של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש הממשלה בנימין נתניהו

לא עברו כמה שעות מאז הסתיים, ביום ד' 18.10, ביקורו של שר ההגנה הרוסי הגנרל סרגיי שוייגו Gen. Sergey Shoygu, בישראל, וכאשר הרמטכ"לים של צבאות איראן וסוריה, גנרל מוחמד באגרי Major General Mohammad Bagheri, והגנרל עלי עבדאללה איוב  General Ali Abdullah Ayyoub, סיימו את מסיבת העיתונאים המשותפת שלהם בדמשק, וכבר ראש הממשלה בנימין נתניהו טלפן אל נשיא רוסיה ולדימרי פוטין.
הקרמלין הודיע, כי שני המנהיגים שוחח על הנושאים הבאים:
1. המצב בסוריה.
2. תכנית הגרעין האיראנית.
3. תוצאות משאל העם על עצמאות  בכורדיסטן.
'זה היה דיון רציני בדרכים לפתור את המשבר בסוריה, את המצב מסביב לתוכנית הגרעין האיראנית, ובתוצאות של משאל העם בכורדיסטן', נאמר בהודעת הקרמלין.
There was a thorough discussion of ways to resolve the Syrian crisis, the situation surrounding Iran’s nuclear program and the results of the referendum in Iraqi Kurdistan.
המקורות של תיקדבקה מוסרים, כי עתה כבר ברור, כי שר ההגנה הרוסי הגנרל סרגיי שוייגו, בעת ביקורו בישראל ושיחותיו עם הצמרת המדיניות והצבאית הישראלית, לא סיפק תשובות לגבי העמדות הרוסיות בשאלות אלה.
שוייגו הבין, כי טהרן ודמשק אינן מוכנות לקבל את נסיעתו לישראל כדבר מובן מאליו, ושתיהן החליטו לטרפד את הביקור.
קודם באמצעות טיל הנ"מ ששיגרו ביום ב' 16.10 לעבר המטוסים הישראליים, ואח"כ באמצעות הופעתו הפתאומית של הרמטכ"ל האיראני בדמשק, שם הבטיח פומבית, כי איראן תומכת בסוריה.
כלומר, טהרן מאותת לשר ההגנה הרוסי שעליו לשמור בירושלים ובתל אביב על האינטרסים של בעלי בריתו-האיראניים והסוריים, ולא לוותר ללחצים הישראליים.
שוייגו ניסה להימלט מהמלכודת הזו שטמנו לו האיראנים והסוריים, והוא אמר למארחיו הישראלים, כי הביקור שלו הוא ביקור היכרות מקצועי-צבאי ולא ביקור פוליטי, בו מתקבלות החלטות מדיניות.  מקורות שמכירים את תוכן פגישותיו בישראל אומרים, כי שוייגו התחמק באלגנטיות  מהשאלות שהועמדו לפניו, ורמז כי הוא איננו האיש אשר מקבל החלטות כאלה במוסקבה. האיש הזה יושב בקרמלין-רמז שוייגו.
זו הייתה אחת הסיבות מדוע נתניהו הרים מיד עם צאתו של שוייגו מישראל את שפורפרת הטלפון  אל פוטין.
המקורות של תיקדבקה מציינים, כי הנושא המרכזי בשיחה בין השניים היה המצב בכורדיסטן העיראקית.
כלפי חוץ הנושא הוגדר במילים 'תוצאות משאל העם בכורדיסטן', אולם במציאות השיחה התנהלה על הנושא 'הניצחון הגדול של איראן בקירקוק ובכורדיסטן'.
נוסף על ארצות הברית, גם רוסיה וגם ישראל ספגו בכורדיסטן השבוע מפלה אסטרטגית קשה.
המפלה-אם לא התמוטטות-של הצבא הכורדי הפשמרגה Psehmerga בקירקוק, מפני צבא עיראק והמליציות השיעיות הפרו-איראניות, בפיקודו הישיר של גנרל משמרות המהפכה האיראניים קסאם סוליימני, והנסיגה מבוהלת כורדית, ביום ד', משורה של ערים שהיו תחת שליטתם, פירושה התבססות צבאית נוספת של איראן באזורי הגבול העיראקי-איראני, דבר  המחזק את אחיזתה הצבאית של טהרן בסוריה ובעיראק.
לא מוסקבה ולא ישראל מעוניינים בהתפתחות כזו.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מדווחים בלעדית, כי אולי זה לא היה מקרה, שהרוסים שגם כן הופתעו מהתפתחויות אלה בכורדיסטן, המעמידות בסכנה את ההשקעות שלהם בשדות הנפט והגז הכורדים, הודיעו ביום ג' לכוחות חיזבאללה שכבשו את העיר מייאדין Mayadin במזרח סוריה,כי הם אוסרים עליהם להמשיך ולהתקדם מזרחה לעבר גבול סוריה -עיראק.
אין בידינו מידע האם הוראה רוסית ניתנה תחת לחץ ישראלי, או אולי אפילו איום ישראלי להתערב במתרחש, אולם אין ספק כי רוסיה מנסה להפחית את הלחץ הצבאי מעל הכורדים באירביל, שמראים סימנים של שבירה.
מוסקבה גם מבינה כמו ירושלים, כי מה שמתרחש בשעות האחרונות בכורדיסטן, מניח את הבסיס המוצק ביותר לגשר היבשתי האיראני.  
כפי שכבר ראינו באירועים אחרים בחודשים האחרונים בסוריה, אין לישראל עם מי לדבר על הנושאים האלה בוושינגטון.
במצבים כאלה היא פונה למוסקבה.