המצעד שלא צעד בקבול, היא אחת המכות הקשות שארצות הברית ספגה במלחמה בטרור.

המקורות ללוחמת טרור של תיקדבקה: ארצות הברית, נאט"ו, משטרו של נשיא חאמיד קרזאי באפגניסטן, והמלחמה בטרור, קבלו בהתקפת הטאליבן על המצעד הצבאי בקבול, ביום א' 27.4, מכה קשה. אין פלא כי הטאליבן רשם לעצמו ניצחון והישג טקטקי גדול, בעוד שראשי הצבאות האמריקנים, והאפגאנים, והממסדים הפוליטיים המערביים שנכחו במצעד ביצעו, מול ההתקפה, כל טעות פוליטית, צבאית-ביטחונית, או תעמולתית, אפשרית.
לפחות 6 אנשי טאליבן מצוידים, בטילי נ"ט מדגם אר.פי.ג'י, מרגמות, מקלעים כבדים, ורובי קלצ'ניקוב, הצליחו לחדור, למרות כל המחסומים, וסידורי הביטחון, שהוצבו באזור המצעד שבועיים לפני קיומו, אל בנין שנמצא כ-500 מטר מהבימה הגדול שהוקמה, ובה התאספו לקבל את המצעד הצבאי הגדול ביותר שנערך אי פעם בקבול, לציון 19 שנה לניצחון האפגאני על הכוחות הרוסיים ועזיבתם את המדינה, כמעט כל ראשי משטרו וצבאו של הנשיא חאמיד קרזאי, ראשי שבטים רבים, ושגרירי מדינות המערב, ומפקדי צבאות נאט"ו, ביניהם המפקד האמריקני באפגניסטן.
הנשיא חמיד קרזאי הגיע לבימה, כשהוא ניצב זקוף בתוך צריח משוריין, לאחר שסקר את הכוחות הצבאיים האפגאנים שעמדו להשתתף במצעד.
בצלילים האחרונים של ההמנון האפגאני שהושמע, ולקול רעם מטחי תותחי הכבוד שנורו לציון האירוע, החלה התקפת הטאליבן. כתוצאה מכך החלה מנוסה המונית גם של הכוחות האפגאנים, וגם של הפוליטיקאים, האפגאנים והמערביים שנכחו במקום.
מאחר וכל אישיות בכירה שנכחה על הבימה, הייתה מלווה בשומרי ראש, נוצר מצב בו 4 הדברים הבולטים ביותר בשטח היו:
1. המאמץ של כל קבוצת אנשי ביטחון למלט מה שיותר מהר את האישיות שעל בטחונה הם היו אחראיים מאזור המצעד. כך בעוד קצינים אפגאנים נראו שהם עדיין מצדיעים לנגינת ההמנון, הכיסאות שמסביבם במרכז הבמה, היכן שם היו נשיא אפגניסטן, והשגרירים והמפקדים האפגאנים והמערביים, היו כבר ריקים. זה היה מחזה שהזכיר במידה רבה, את מראה במת המצעד בקהיר ב-6 באוקטובר 1981, מיד לאחר רצח נשיא מצרים אנואר סאדאת, בידי אנשי הג'יהאד האיסלמי המצרי, מהם אחר כך התפתחה אל קעידה.
2. בין אלפי הכוחות האפגאניים, שעמדו מוכנים לצעוד, החלה מנוסה המונית, שתעודה היטב בצילומים ובמצלמות הטלוויזיה. המדובר בצבא שאומן והוכשר להלחם בטאליבן ובאל קעידה. למרות הניסיונות לתאר כאילו חלק מהכוחות הסתער על התוקפים, לא הייתה כל הסתערות כזו.
3. בכל ההתרחשות הזו , לא הייתה אישיות פוליטית או בעלת דרגה צבאית, אפגאנית, או מערבית, שתיקח את הפיקוד על המתרחש בשטח לידיה, תפסיק את הבריחה, ותארגן את הפעולות הדרושות לחסל את התוקפים, פעולה שהייתה מאפשרת את המשך המצעד, ומונעת מהטאליבן את היתרון שהשיג.
4. עזיבתם של הדרגים האפגאנים והמערביים הבכירים מהשטח בלטה עוד יותר, על רקע העובדה כי רוב ראשי השבטים האפגאנים שנכחו על הבימה נשארו עליה.
התוצאה הייתה, ראש שבט אחד, וחבר פלרמנט אפגאני אחד שנהרגו. סה"כ ההרוגים מאש התוקפים היו 3, וכ-12 פצועים. כלומר מדובר במקורות אש דלילים, שאפשר היה להתגבר עליהם במהירות יחסית.
הנשיא חמיד קראזי ניסה לתקן את הרושם הקשה שהשאירה בריחתו מאזור המצעד בהופעה חיה בטלוויזיה, בה ניסה לומר כי התגובה של כוחות הביטחון האפגאניים הייתה מהירה, והם הצליחו להרוג 3 מהתוקפים.
אולם רוב המשתתפים באירוע, וגם רוב 4 מיליון תושבי קבול ציינו לעצמם, כי הטאליבן הצליח לחדור אל האזור שהיה צריך להיות ביום א' 27.4, לא רק המוגן ביותר בקבול, אלא היה צריך להיות אזור סטרילי מבחינה ביטחונית, וכי הצמרת הפוליטית והצבאית האפגאנית והמערבית, במקום לטפל במצב, נמלטה מהמקום.
המקורות הצבאיים שלנו מציינים, כי מסקנה מרכזית אחרת, לא פחות חמורה היא: שתכנון וביצוע הפיגוע מצביע על כך שהוא לא היה יכול להתרחש ללא שיתוף פעולה בין הטאליבן ובין גורמי צבא וביטחון אפגאניים שעסקו בארגון המצעד.
על כך יעידו 3 העובדות המרכזיות הבאות.
א. התוקפים התמקמו בבית, אותו הפכו לבסיס, שנמצא כ-500 מטר מאחורי בימת המצעד, כשהם מציבים שם את נשקם, לפחות כמה ימים לפני יום המצעד. השאלה היא איך הצליחו התוקפים להעביר את כלי הנשק והתחמושת שלהם דרך המחסומים הרבים וסידורי הביטחון הקפדניים שהקיפו את אזור המצעד? את זה הם יכלו לבצע רק באמצעות שיתוף פעולה מצד גורמי ביטחון אפגאניים.
ב. כיצד קרה שהבית הזה, בו לפי דיווחים שונים התגוררו אנשי שוליים ומסוממים אפגאניים, לא נבדק ולא פונה כמה ימים לפני המצעד. עתה ברור, כי הבית גם לא נבדק מבחינה ביטחונית בבוקר יום המצעד, ואנשי הטאליבן יכלו להתכונן להתקפה ללא כל חשש או הטרדה.
ג. בידי התוקפים היה לוח הזמנים הפנימי שהוכן על ידי מפקדי המצעד. אחרת איך קרה שהם החלו בהתקפה בדיוק כאשר נשמעו הצלילים האחרונים של ההמנון האפגאני, ומטחי תותחי הכבוד.
זה הוא מודוס אופראנדי מקובל בהתקפות אל קעידה והגורמים הקשורים בה. ב-1981 בעת רצח נשיא מצרים סאדת, פתחו התוקפים, שבאו מתוך שורות החיילים המשתתפים במצעד באש, כאשר מטוסי חיל האוויר המצרי ביצעו יעף נמוך מעל בית המצעד. איש מהנוכחים לא הבין מה התרחש, עד אשר ראה את התוקפים ניגשים לבמה, יורים בנשיא סדאת, והורגים אותו. אותו הדבר עמד להתרחש ביום א' בקבול.

Print Friendly, PDF & Email