המקורות של תיקדבקה במוסקבה: הנשיא באראק אובמה, והנשיא דימטרי מדבדב, נשארו חלוקים בנושאי הצבת טילי היירוט האמריקנים במזרח אירופה, תוכנית הגרעין האיראנית, והמזרח התיכון.

תיקדבקה הנשיא באראק אובמה, והנשיא דימטרי מדבדב, שנפגשו ביום ב' 6.7 במוסקבה, נשארו חלוקים בנושאי הצבת טילי היירוט האמריקנים במזרח אירופה, תוכנית הגרעין האיראנית, והמזרח התיכון.
הנושא היחיד בו הייתה תמימות דעות בין שני הצדדים, היה המלחמה באל קעידה והטאליבן. הסכמה זו הביאה לחתימת הסכם אמריקני-רוסי, אשר יאפשר העברת כוחות צבא וציוד צבאי אמריקנים בטריטוריה רוסית לאפגניסטן. זו פעם ראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, שכוחות וציוד אמריקנים יוכלו להשתמש במרחב האווירי, וברשת הרכבות הרוסיות, כדי להגיע לאפגניסטן.
המקורות שלנו מוסרים, כי מלבד נקודה זו, לא הגיעו שני הצדדים לידי הסכם בשום נקודה אחרת עליה דנו, כאשר שני הנשיאים משאירים את הדיונים לצוותי דיפלומטים אמריקנים ורוסים אשר ימשיכו בדיוניים לאחר שוועידת הפסגה תסתיים ביום ב' 7 ביולי.
עוד מציינים המקורות שלנו, כי ספק רב אם פגישותיו של הנשיא אובמה, ביום שני, עם ראש ממשלת רוסיה ולדמיר פוטין תבאנה לפריצת דרך.
מפגש הנשיאים במוסקבה חשף כי וושינגטון, ומוסקבה, חלוקות ביניהן ב-4 תחומים עיקריים:
1. נושא הצבת טילי היירוט האמריקנים בצ'כיה ובפולין. ההנהגה המדינית והצבאית הרוסית ממשיכה להתנגד בחריפות להצבת טילים אלה. העמדה הרוסית היא שעד שוושינגטון לא תבטל את תוכניותיה להצבת טילים אלה, כל הסכם בין שתי המעצמות,בנשואים מדיניים או צבאיים עקרוניים, יהיה בלתי אפשרי.
במסיבת עיתונאים בקרמלין בה הופיעו הנשיאים אובמה ומדבדב, אמר אובמה, כי ארצות הברית תמשיך ללמוד את הבעיה הזו.
זו התבטאות שאיננה מספקת את מוסקבה.
2. שאלת גיאורגיה, אבחזיה, ודרום אוסטיה. מוסקבה רואה בהכרזת העצמאות של אבחזיה ודרום אוסטיה, עובדה מוגמרת, ואף עוסקת בשנה האחרונה, מאז המלחמה בגיאורגיה בקיץ 2008, בהקמת בסיסים צבאיים וימיים גדולים בשתי מדיניות אלה. ארצות הברית ממשיכה לראות בשני אזורים אלה, חלק משטחה הריבוני של גיאורגיה.
המקורות שלנו מוסרים, כי לא הושגה שום הסכמה בין שני המנהיגים בשאלה זו.
3. וושינגטון ומוסקבה, גם חלוקות עמוקות בשאלת התוכנית הגרעינית האיראנית. אם כי הרוסים מודאגים יותר באמצע 2009, מאופייה של התוכנית הצבאית הגרעינית האיראנית, הם עדיין עומדים על דעתם כי איראן איננה מפתחת נשק גרעיני, וכי אין צורך להטיל עליה סנקציות חריפות, כפי שהאמריקנים מבקשים זאת.
המקורות של תיקדבקה במוסקבה מדווחים, כי במוסקבה התייחסו ביום א', כמה שעות לפני הגיעו של אובמה, לדבריו של סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, אשר אמר כי ישראל היא ריבונית להחליט באם לתקוף את איראן או לא, כאל איום אמריקני סמוי, שאם מוסקבה לא תשתף פעולה בעצירת תוכנית הגרעין, וושינגטון תאפשר התקפה ישראלית על מתקני הגרעין האיראניים. בהתפתחות כזו יכול להיפגע גם הכור הגרעיני שהרוסים ממקימים בבושייר, כור שנחשב אחד הסמלים של תעשיית הנשק והגרעין הרוסיים.
אולם, ביום א', לא היה שום סימן במוסקבה, כי הרוסים התרשמו מאיום זה, וגם לא היה שום סימן שהם זזו מעמדותיהם בנושא האיראני. בעוד שהנשיא אובמה חזר על עמדתו כי נשק גרעיני איראני יביא למרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון, הנשיא מדבדב שתק, ולא אמר מילה על איראן.
4. המזרח התיכון. מוסקבה רוצה תפקיד שווה לזה של וושינגטון בתהליכים המדיניים בין ישראל והערבים במזרח התיכון, דבר שהממשל האמריקני אינו מוכן להעניק לה.
המקורות של תיקדבקה במוסקבה מציינים כי שני הנשיאים דנו גם בשורה של נושאים מרכזיים, כמו עתיד המשק העולמי, ושיתוף פעולה אפשרי בין וושינגטון ומוסקבה להתגבר על המשבר הפיננסי. נושא שני מרכזי חשוב היה משק האנרגיה העולמי. אף אחד משני הצדדים לא הודה בעצם קיומם של דיוניים אלה ולא פרסם מילה על תוכנם. אפשר וצריך להניח, כי ביום ב' , ינסו הנשיא אובמה וראש הממשלה פוטין, לבדוק האם אפשר להגיע לאיזה שהן הסכמות התחלתיות בנושאים האלה.
במצב מסובך כזה בו נתונה מערכת היחסים בין וושינגטון ומוסקבה, לא צריך להתפלא, כי אפילו ההסכם שנחתם ביום א' על ידי שני הנשיאים, בדבר צמצום בשליש של ראשי החץ הגרעיניים שארצות הברית ורוסיה מחזיקים, ב-7 השנים הבאות, הוא בסך הכול הצהרת כוונות כללית של שני הצדדים, שאיננה כוללת פרטים כיצד מטרה זו תושג.
במילים אחרות, לפני וושינגטון ומוסקבה עדיין מו"מ ארוך ומייגע מאוד בשאלת קיצוץ הנשק הגרעיני. אפשר וצריך להניח כי שום התקדמות גם לא תהייה בנושא זה עד אשר הנשיא אובמה יחליט לסגת מהתוכנית להציב את טילי היירוט האמריקנים במזרח אירופה.