המרב שקונדוליסה רייס תשיג במסעה המזרח תיכוני הוא הבטחה כי בוועידת הפסגה הערבית לא תתקבלנה החלטות הנוגדות את מדיניותה של ארצות הברית בעיראק, ומול איראן. הנושא הישראלי הפלסטיני, יהווה רק כיסוי להישג המצומצם הזה.

תיקדבקה. לשרת החוץ האמריקנית קונדליסה רייס, אשר נפגשה בשבת 24.3 באסואן, עם שרי החוץ ממצרים, סעודיה, ירדן, ואיחוד נסיכויות הנפט הערביות, `הקוורטט הערבי`, יש תוכנית חדשה אותה היא עומדת להביא בתחילת השבוע לישראל ולרשות הפלסטינית. לתוכנית קוראים `אופק מדיני חדש`,new political horizon . כתבים אמריקנים הנלווים אל רייס במסעה מתארים את התוכנית כך: רייס תדחק בישראל לתת לפלסטינים מה שהיא מכנה `ניצוצות של מדינה פלסטינית`, the glimmerings of a Palestinian state. את הערבים היא תדחק להראות סימנים התחלתיים של הכרה בישראל. צעד ערבי כזה יאפשר, לדעתה, לממשלה הישראלית לוותר לפלסטינים וויתורים נרחבים יותר.
קונספציה זו נתקלת ב- 6 בעיות עיקריות:
1. כאשר פוליטיקאי מדבר על `אופק מדיני חדש`, פירוש הדבר כי האופק המדיני הקודם שלו קפוא, או נכשל. מאחר וב-7 השנים האחרונות נשיא אמריקני אחד, ביל קלינטון, ושני שרי חוץ אמריקנים לפנייה, מדלין אולברייט, וקולין פאול, נכשלו מספר פעמים לייצר `אופק מדיני חדש` לסכסוך הישראלי-פלסטיני, קשה להאמין כי רייס תצליח במקום שהם נכשלו.
2. הכישלון האמריקני וגם האירופאי במציאת פתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא למעשה גדול יותר, אם לוקחים בחשבון כי אף אחד מגורמים אלה לא הצליח במשך 7 שנים להפסיק את המלחמה הישראלית-פלסטינית, שהיא בעיקרה מלחמת טרור, וותיקה יותר בשנתיים מזו שמתנהלת בעיראק. הרעיון `לדלג` מעל המלחמה כאילו היא איננה קיימת ולגשת מיד לפתרון המדיני, (דילוג על מפת הדרכים,) תוך כדי כך שהמלחמה בשטח נמשכת, היא רעיון מעניין אבל לא מעשי. מהלכי המלחמה טרפדו בעבר, ויטרפדו בעתיד כל מהלך מדיני.
3. רעיון `האופק המדיני החדש` יכול אולי היה לקבל תנופה התחלתית, אם ישראל הייתה מנצחת במלחמה עם חיזבאללה בקיץ 2006. כלומר, אם ישראל הייתה מביאה לתבוסה צבאית איראנית בלבנון. אולם לא רק שאיראן לא הובסה, היא חיזקה את מעמדה ואחיזתה הצבאית בלבנון וברצועת עזה.
במילים אחרות, לאיראן ולבני בריתה, חיזבאללה, חמס, גיאהד איסלמי, וחלקים גדולים של הפת"ח-גדודי אל אקצא, אותם היא מממנת ומחמשת, יש יכולת ווטו על הצעדים המדיניים האמריקנים-הערבים-והישראלים, אם בכלל יהיו כאלה.
4. שני המנהיגים הישראלי, ראש הממשלה אהוד אולמרט, ויו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, נמצאים במעמד פוליטי-אישי כל כך חלש, שאין כל סיכוי כי מי שהוא מהם יכול לבצע צעדים משמעותיים לקראת אופקים חדשים מדיניים.
5. גם הקמת ממשלת `האחדות` כביכול הפלסטינית, תוך כדי המשך הקרבות בין הפת"ח והחמס, היא פיקציה לה שני הארגונים הסכימו, כדי "לכסות`, לקראת וועידת הפסגה הערבית שתיערך בסוף השבוע בריאד, על המלחמה ביניהם. ממשלה זו תאפשר מצד אחד למנהיג החמס חלאד משעל מדמשק, ולראש ממשלת פלסטין איסמעיל הנייה, להופיע בפעם הראשונה בוועידת הפסגה הערבית, ומצד שני, תאפשר לאבו מאזן לדחוף להכרה בינלאומית ובינ-ערבית בחמס כגורם לגיטימי. אבו מאזן מעוניין בהתפתחות כזו לא כדי למתן את החמס כלפי ישראל, אלא כדי למנוע מהחמס ניצחון מכריע וסופי על הפת"ח.
6. הרעיון שמאחורי רעיון האופקים החדשים, פרי עבודתם הדיפלומטית והמודיעינית המאומצת של הסעודים, לפיו אפשר יהיה על בסיס וויתורים ישראליים לפלסטינים, להרחיק או לנתק, את נשיא סוריה בשאר אסד, חיזבאללה, והחמס מהקשר שלהם עם טהרן, אין לו בינתיים בשטח, לא בלבנון ולא אצל הפלסטינים, אפילו סימן אחד ולו הקטן ביותר שהוא פועל. להפך, אסד, חסן נסראללה, חלאד משעל, ואיסמעיל הנייה, משתמשים במצב זה בו יש להם גם תמיכה איראנית וגם תמיכה מערבית מתונה, כדי לחזק את עמדותיהם מבלי לזוז מהן אפילו אינץ` אחד.
לכן רוב הסיכויים הם כאשר שרת החוץ האמריקנית קונדוליסה רייס תעזוב לקראת אמצע השבוע את האזור, המרב שהיא תשיג הוא, הבטחה כי בוועידת הפסגה הערבית לא תתקבלנה החלטות הנוגדות את מדיניותה של ארצות הברית בעיראק ומול איראן. היוזמות והמילים שיעסקו בנושא הישראלי הפלסטיני, יהוו רק את הכיסוי להישג המצומצם הזה.

Print Friendly, PDF & Email