הנוסח המלא של מכתב הלוחמים ומפקדים בחטיבת `חוד החנית` אל ראשי המדינה והצבא.
`אנו לוחמים ומפקדים בחטיבת `חוד החנית` גויסנו בצו חירום ב-30.7.2006. ההתייצבות הייתה מלאה בכל הפלוגות. בחותמנו על הציוד והנשק ידענו, כי אנו חותמים ומתחייבים להרבה מעבר לכך. עזבנו נשים וילדים, חברות ובני משפחה. דחקנו לצד את העבודה והפרנסה, היינו מוכנים לבצע משימתנו גם בתנאים קשים, בחום בצמא או ברעב.
בירכתי התודעה ידע כל אחד מאתנו, כי למען המטרה הצודקת של הגנה על אזרחי ישראל, אף נסכן את חיינו.
`אך לדבר אחד לא היינו ולא נהיה מוכנים: לא היינו מוכנים לחוסר ההחלטיות. מטרת המלחמה שלא הוגדרה בבהירות, אף שונתה תוך כדי הלחימה. חוסר ההחלטיות התבטא בחוסר מעש, באי ביצוע של תוכניות אופרטיביות ובביטול כל המשימות שקיבלנו במהלך הלחימה. הדבר הוביל לשהייה ממושכת בשטח עוין, ללא תכלית מבצעית ומתוך שיקולים שאינם מקצועיים, ללא חתירה למגע. בכל מקום ניכרות טביעות `הרגליים הקרות` בתהליכי קבלת ההחלטות. חוסר ההחלטיות ביטא עבורנו זלזול עמוק בנכונותנו להתגייס ולהילחם ויצר תחושה של `יריקה בפנים` בהיותו עומד בסתירה לעקרונות ולערכי הלחימה לאורם חונכנו בצה"ל. התחושה הקשה לפיה בכל הדרגים מעלינו שוררים חוסר מוכנות, חוסר רצינות, היעדר מעוף וחוסר יכולת לקבל החלטות מושכלות מובילה לשאלה האם לחינם גויסנו? כעת אנחנו ביום שאחרי ונראה, כי חוסר המוסריות והיעדר הבושה עתידים לחפות על המחדלים. את מחדלי שש השנים האחרונות וחוסר המוכנות הצבאית נשאנו על גבינו אנו – הלוחמים. על מנת להגיע מוכנים למערכה הבאה – שייתכן ותתרחש בקרוב – נדרש שינוי שורשי ויסודי. משבר האמון בינינו כלוחמים, לבין ההנהגה הבכירה לא ייפתר ללא חקירה ממלכתית יסודית וראויה, בעקבותיה תוסקנה מסקנות, הן ברמת האסטרטגיה ותפיסת הביטחון הלאומי והן ברמת האישיות אצל הנוגעים בדבר. שילמנו מחיר כבד על מנת להילחם ולנצח והתחושה היא, כי מנעתם זאת מאיתנו. גם בעתיד נתייצב כולנו לכל משימה אליה נידרש, אך ברצוננו לדעת כי משימות אלה תיגזרנה ממטרה ברורה. בדרך של חתירה למגע ויכולת הכרעה. כחיילים וכאזרחים אנו מצפים לתגובתכם בהקדם.
