הנפט הכורדי-עוד זירת עימות של נתניהו מול אובמה

צריך להיות נאיבי כדי להאמין שהכתבה שפורסמה ביום א' 23.8 ב'פיננשל טיימס' Financial Times ואשר חשפה 'סוד' שכבר היה ידוע ופורסם קודם לכן עוד ב-2014 ע"י תיקדבקה, כי נפט כורדי מגיע מצפון עיראק לישראל דרך טורקיה, הופיעה 'במקרה' ביום בו נפתחו מחדש שגרירויות בריטניה בטהרן, וזו של איראן בלונדון.
לכך יש שלוש סיבות:
1. ללונדון יש אינטרסים ושאיפות בתעשיות הנפט של איראן ועיראק. זו אחת הסיבות מדוע לונדון מיהרה לפתוח את השגרירות שלה בטהרן. אין שום סיבה שלונדון תוותר על נתח מכ-150 מיליארד הדולר של חוזי הנפט והגז שהאיראנים מציעים לחתום.
2. הפרסום מהווה איתות לטהרן, כי בריטניה מעמידה לרשותה את אמצעי הלחץ שברשותה, בו מידע מודיעיני הופך להיות מידע עיתונאי, כדי לפגוע במעמדה של ישראל בשווקי הנפט והגז העולמיים.
3. ממשל הנשיא אובמה, מנסה לצייר לעצמו דמות של תומך בכורדים, או ליתר דיוק במסעוד בראזני נשיא האוטונומיה הכורדית העצמאית KRG, בעיקר בגלל מלחמתם העיקשת של כוחותיו 'הפשמרגה' ב-ISIS. אולם למעשה נוקט אובמה במדיניות הפוכה. במרכז מדיניות זו, אי אספקה  מכוונת של נשק כבד לכורדים כדי שיוכלו להלחם ביעילות ב-ISIS. מדיניות אמריקנית זו מתואמת גם עם טהרן ובגדאד.
במילים אחרות, מזווית הראייה הבריטית, כל מי שתוקף את ישראל על קשרי הנפט שלה עם הכורדים, מתקבל בברכה לא רק בטהרן ובבגדאד, אלא גם בוושינגטון.
בכתבה 'בפיננשל טיימס' אין אפילו מילה אחת על פרשה שהתרחשה במזרח הים התיכון רק לפני שנה באוגוסט 2014, כאשר אוניית מלחמה אמריקנית עקבה אחר מיכלית נפט United Kalavyrta, שנשאה 1 מיליון חביות נפט כורדי.
האמריקנים רצו למנוע בכל מחיר ממכלית זו לפרוק את מטענה, מאחר וברגע ש-1 מיליון חביות נפט כורדי, שלפי תפישת ממשל אובמה, היו שייכים לבגדאד ולא לאירביל יפורקו, אי אפשר יהיה לעצור יותר את העברת הנפט הכורדים מחוץ לעיראק.
גם מהלך צבאי זה היה חלק מהמשא ומתן הגרעיני בין ארצות הברית המעצמות ואיראן. ממשל אובמה רצה לאותת לטהרן בניסיון לעצור את מכלית הנפט, כי באם ההסכם הגרעיני יושג,  תשתף ארה"ב פעולה עם טהרן בכל הנוגע לעיראק-ובוודאי לכל הנוגע לנפט העיראקי.
איך קרה-כפי כבר פורסם כמה פעמים- כי המכלית ששייטה מול חופי חצי האי סיני נעלמה לפתע ממכשירי התצפית של הלוויינים האמריקנים שליוו אותה, והופיעה יומיים לאחר מכן מחדש על מסכי הלוויינים ליד ישראל, כאשר המכלים שלה רוקנו מהנפט שהיה בה, הוא בוודאי סיפור מדהים בפני עצמו. Only a few days ago, the partially-full Kamari tanker carrying Kurdish crude oil, disappeared from satellite tracking north of Egypt's Sinai Peninsula. Two days later, the empty vessel reappeared near Israel.
אבל זה היה כנראה הרגע בו היה ברור לכל מי שקשור לתעשיית הנפט העולמית, כי נפט כורדי מגיע לישראל. עכשיו (ב-2014) היה צריך למצוא מהיכן המכליות האלה מפליגות, דבר שלא היה קשה. תוך זמן קצר דווח כי המכליות מפליגות מנמל צ'יאן Ceyhan בטורקיה, לשם מגיע הנפט באמצעות צינור המתמשך מהאזור שבשליטת הכורדים בקירקוק.
'הפיננשל טיימס' טוען, כי ישראל מייבאת מכורדיסטן 77 אחוז מתצרוכות הנפט שלה, הנאמדת בכרבע מיליון חביות ליום, וכי בין החודשים מאי ואוגוסט השנה, זיקקו בתי הזיקוק בחיפה  19 מיליון חביות נפט שייובאו מכורדיסטן.
מאחר והחלטות הנוגעות לנפט וגז מתקבלות בישראל בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואפשר וצריך להניח כי גם ההחלטה לגבי הנפט הכורדי, לא הייתה שונה מאחרות.
 יש רק שתי דרכים לפרש את נכונותה של ירושלים להתעמת עם וושינגטון בנושא הנפט הכורדי.
א. לפני כל דבר אחר מחירו הזול של הנפט. הכורדים אמנם מכחישים שהם מכרו את הנפט לישראל במחירים נמוכים מאלה הנהוגים בשווקים העולמיים, אולם המקורות של תיקדבקה מדווחים, כי במקרה של ישראל, הם אכן עשו זאת-לפחות ב-2014. 
ב. העימות בין ממשלת נתניהו וממשל אובמה לא רק על חוזה הגרעין, אלא גם על מדיניות הממשל במזרח התיכון, התפשט גם לאוטונומיה הכורדית בצפון עיראק. כאשר נתניהו ראה כי ממשל אובמה איננו מוכן לעזור לכורדים,  ואיננו מוכן לספק להם נשק, הוא הציע לכורדים דרך לעקוף את האמריקנים. ישראל תיקח על עצמה לייצא את הנפט  הכורדי, ובתשלומים שאירביל תקבל עבור הנפט, היא תקנה את הנשק הדרוש לה להלחם ב-ISIS.
כאן צריך לציין, כי מחיר חבית נפט באותה תקופה היה למעלה מ-100 דולר לחבית, וכוחות ISIS הלכו והתקרבו לאירביל בירת הכורדים במטרה לכבוש אותה.
אולי ממשל אובמה היה מוכן לספוג את כיבוש מוסול וערים עיראקיות אחרות על ידי ISIS, אבל ישראל לא הייתה מוכנה לספוג את נפילתה של אירביל.  
לנתניהו ולמדיניותו בשטחים שונים יש פגמים רבים, כמו לפוליטיקאים רבים אחרים.
אבל  בימים אלה כאשר כל מיני גורמים אינטרסנטים מנסים להציגו כאיש חלש שאיננו מוכן לקבל החלטות קשות, מדיניותו בנושא הנפט הכורדי סותרת הנחות אלה.