הנשיא ג`ורג בוש וסגנו, צ`ייני, נבהלו כאשר הובאו לפניהם דבריו של תאל נווה כי צהל ישאר ברצועת עזה חודשים רבים.פירוש הדבר היה כי מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון תוכתב על ידי צהל. לכך האמריקנים לא יכלו להסכים.

לפני שנשאל ונענה על השאלה מדוע ראש הממשלה, אריאל שרון התקפל ביום ג` בערב, 17.4 לפני הלחץ האמריקני, בצורה מבוהלת, צריך לשאול מדוע הממשל האמריקני התקפל קודם לכן? המקורות האמריקנים של תיק דבקה בוושינגטון מוסרים כי שוב הפעם, כמו במשברים אחרים שפקדו את הממשל החדש של הנשיא ג`ורג בוש, התחלקו בנושא פעולת צה"ל בעזה אנשי הצוות הבכיר של הנשיא לשתי קבוצות.
קבוצה אחת בראשות שר החוץ האמריקני, קולין פאול וקבוצה אחת בה היו שר ההגנה, דונלד רמספלד והיועצת לביטחון לאומי קונדליסה רייס. קולין פאוול שהתנגד לא רק לפעולה בעזה, אלא גם התנגד להפצצת תחנת המכ"ם הסורית בדהר-אל-ביידר, בשעות לפנות בוקר של יום שני 16.4 , סבר כי הפעולות המלחמתיות האלה, עלולות להביא את המזרח התיכון לסף מלחמה אזורית וכי הן מטרפדות את מדיניותו להקים חזית ערבית כלכלית כנגד סדאם חוסיין ועיראק.
דונלד רמספלד וקונדליסה רייס סברו , לעומת זאת, כי יש להניח לישראל להגביר את הלחץ הצבאי על ערפאת והפלסטינים כדי להכריח את המנהיג הפלסטיני להפסיק את פעולות הלחימה והטרור הפלסטיני ואת הכנותיו להקים ציר עיראקי,סורי ופלסטיני. בניגוד מוחלט לעמדת פאוול, טענו רמספלד ורייס כי דווקא אם לא תופסק הפעילות הצבאית הפלסטינית המזרח התיכון ידרדר בסופו של דבר למלחמה אזורית שאת תוצאותיה אי אפשר לשער. בין שני המחנות הללו ניצבו הנשיא ג`ורג בוש וסגן הנשיא דיק צ`ייני, שנתנו להבין כי הם תומכים בשינויים קלים בעמדתם של רמספלד ורייס.
מערך כוחות כזה התהווה מסביב לנשיא בוש גם בעת משברים אחרים שפקדו את הממשל. משבר המרגלים עם רוסיה, בעת מעצרו של המרגל רוברט פיליפ הנסון. שר החוץ האמריקני, פאוול, היה נגד גירושם של כ- 50 דיפלומטים רוסים מארצות הברית. רמספלד ורייס היו בעד. לבסוף ניצחה עמדתו של פאוול ומספר הדיפלומטים הרוסיים שגורשו עד היום מארצות הברית עומד על 4דיפלומטים בלבד.
אותם התהליכים התרחשו גם בפרשת ההפצצות האמריקניות על מתקני ההגנה האווירית העיראקית ליד בגדאד ומשבר מטוס הביון האמריקני עם סין. בכל המשברים הללו, הנשיא ג`ורג בוש החליט בסופו של שדבר לנקוט במדיניות המתונה של שר החוץ קולין פאוול ולדחות את אופציית המדיניות התקיפה יותר של שר ההגנה והיועצת לביטחון לאומי.
במילים אחרות כל מדינאי, כולל ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון והמדינאים והפקידים הישראלים שניהלו את המגעים עם האמריקנים בירושלים ובוושינגטון, היו צריכים לדעת כי "חלון ההזדמנויות" האמריקני הוא קצר ביותר ובאם ישראל מחליטה להפעיל את צה"ל ולהיכנס לשטחי "איי" של הרשות הפלסטינית, היא צריכה לעשות זאת באלגנטיות ובמהירות.
אבל בכל המערכת הפוליטית מדינית בירושלים וגם לא במשרד הביטחון בתל-אביב, לא היה איש שחשב או פעל במושגים כאלה. כתוצאה מכך התפתחה בירושלים מעין שאננות, שלא היה לה כל בסיס כי האמריקנים מאשרים ותומכים בפעולה הצבאית הישראלית ברצועת עזה וכי הכוחות הישראלים יוכלו להישאר בתחומי הרשות הפלסטינית לאורך זמן ואף להרחיב את אחיזתם שם.
ביום שלישי, 17.4 , בשעה 18:00 אחה"צ בישראל, שעה 11:00 בבוקר בוושינגטון נערכה התייעצות נוספת בחדר הסגלגל בבית הלבן בדבר המצב המתהווה במזרח התיכון. בפגישה השתתפו הנשיא, סגן הנשיא, שרי החוץ וההגנה, סגניהם, ראש הסי.איי.איי והיועצת לביטחון לאומי. כל המשתתפים בפגישה סברו כי צה"ל התקדם כקילומטר יותר מאשר ראש הממשלה אריאל שרון הבטיח במהלך הפעולה לאמריקנים. אולם בשלב זה עדיין, איש מלבד שר החוץ האמריקני קולין פאוול לא דרש את נסיגתם של כוחות צה"ל.
באמצעיתה של הישיבה הוכנסו לחדר הסגלגל תמצית דבריו של תא"ל יאיר נווה, מפקד כוחות צה"ל ברצועה, שכינס באותה שעה מסיבת עיתונאים מצולמת ומשודרת ובה הכריז כי צה"ל יישאר לא רק מספר שבועות אלא אף מספר חודשים, בשטחי הרשות הפלסטינית וכי אם יהיה צורך בכך, צה"ל ימשיך בהתקדמותו לעבר העיר עזה. דברים אלה שינו בבת אחת את האווירה בפגישה. סגן הנשיא דיק צ`ייני ואחריו הנשיא ג`ורג בוש, לא היו מוכנים לשמוע כי צה"ל יישאר באזורים אלה חודשים ארוכים מאחר ופירוש הדבר היה כי שהיית צה"ל לאורך תקופת זמן ארוכה כזו בשטחי הרשות הפלסטינית תהפוך לגורם המרכזי שיכתיב בצורה זו או אחרת את מדיניותה של ארצות הברית במזרח התיכון.
תוך כמה דקות מאז נחתו דבריו של תא"ל יאיר נווה על שולחנו של נשיא ארצות הברית אימץ הנשיא ג`ורג בוש את עמדתו של שר החוץ האמריקני, קולין פאוול ושלח אותו לדבר בטלפון עם ראש הממשלה אריאל שרון ולומר לו כי הנשיא דורש כי הכוחות הישראלים ייסוגו מרצועת עזה ומיד. בשיחת הטלפון הקשה, שאת דבר קיומה מכחישים בכל תוקף בלשכת ראש הממשלה בירושלים, ומאשרים בלשכתו של שר החוץ האמריקני, אמר פאוול לשרון, כי ארצות הברית מוכנה לתמוך בישראל כל זמן שזו מקיימת את ההסכמים עליהם היא חתמה. ארצות הברית אינה יכולה לתמוך בצעדים של ישראל המנוגדים לנאמר בהסכמים. פאוול טען כי אם ישראל דורשת מערפאת לקיים את ההסכמים עליהם הוא חתם, היא אינה יכולה לפעול בניגוד לרוח הדרישות שלה.
זה כמובן היה דיון תיאורתי, שנועד לתת כסות דיפלומטית לדרישה הכמעט אולטימטיבית של פאוול, כי שרון יורה על הוצאתם המיידית של כוחות צה"ל מהרצועה. שרון שהבין את רוח וטון הדברים של פאוול, והיודע כי עוד עדיין יצטרך את תמיכת הממשל במצבים הרבה יותר חמורים ומסובכים מאשר ירי המרגמות על שדרות, לא התווכח הרבה ולקראת השעה 19:00 הוציא את הוראת הנסיגה.
וכאן, בנקודה זו התחילה למעשה הבעיה הפוליטית ובעיית התדמית עם החלטתו של שרון. במקום לומר לקולין פאוול כי הוא מקבל את דבריו וכי הוא יבצע את הנסיגה אבל הוא צריך כמה שעות נוספות כדי להתארגן כדי שמעמדו הפוליטי, תדמיתם של מפקדי צה"ל וכושר ההרתעה של הצבא לא יפגעו, שרון אמר לפאוול כי הוא יורה על ביצוע הנסיגה מיד. וזו הייתה טעות קשה ביותר שאת תוצאותיה אנו רואים במשך הלילה והבוקר הזה בהתפתלויות האינסופיות ובמערכת ההסברים שאינם, בלשון המעטה, מתקבלים על הדעת של חוגי משרד ראש הממשלה ולשכת שר הביטחון.
ועכשיו לאחר שהוכח לעיני כל בארץ ובעולם כי לא ראש הממשלה, לא שר הביטחון ולא צמרת צה"ל מסוגלים ויודעים איך לשחק במגרש הפוליטי המעצמתי המזרח תיכוני והעולמי מה יהיה הלאה?בשורה התחתונה של האירועים לא קולין פאוול, אלא דונלד רמספלד וקונדליסה רייס צדקו. בשאר אסד ויאסר ערפאת וגם סדאם חוסיין, שעמד מהצד והתבונן כמו כולם במתרחש, כבר הסיקו את המסקנות שלהם גם מהפגנת החולשה של הצוות הפוליטי-ביטחוני בוושינגטון וגם מהפגנת החולשה וההסתבכות המבוהלת של הצוות הפוליטי- הביטחוני בירושלים.
עתה הם יודעים כי התקפת מטוסי חיל האוויר על מתקן המכ"ם הסורי בלבנון והמתקפה של צה"ל בצפון רצועת עזה שנראו בהתחלה כמסכנות את מעמדם ומדיניותם, נתגלו כנמר של נייר שבכמה תנועות דיפלומטיות ומדיניות פשוטות אפשר היה להביא להפסקתן. לרגע היה נדמה להם, וגם לנו, לעם ישראל, כי סוף כל סוף הכדור האלים אותו הם מגלגלים מאז סוף ספטמבר 2000 נשמט מידיהם. הבוקר ברור כי הכדור נשמט מידיהם של ג`ורג בוש ואריאל שרון ועדיין נשאר בידיהם של אסד וערפאת.
את המחיר המלא על התפתחות זו, אנו ואף אחד אחר לא עוד נשלם. אל לנו להתפלא כי לאחר הפגנת חולשה ובלבלול שכזה בימים הקרובים יתעצמו פעולות הטרור, תקריות הירי וירי המרגמות לא רק על ערים בדרום ישראל כי אם גם על ישובים במרכז הארץ. ערפאת כבר דאג והצליח להעביר מרגמות אלה לגדה המערבית.