הסדרה המיוחדת של תיקדבקה: צוואר הבקבוק של המתקפה האמריקנית על עיראק.

מה אומרים המקורות הישראלים על הממצאים האמריקנים המופיעים בטור ממול? 1. האמריקנים הם אנשים יסודיים ביותר והם תמיד מתכוננים לגרוע מכל. אך הגרוע מכל האמריקני, בדרך כלל, אינו מציאותי. 2. אין שום הוכחה מודיעינית כי העיראקים פתחו ראשי חץ היכולים לשאת מאות ק"ג של חומרים כימיים וביולוגיים. לפי מה שידוע עד עכשיו הוא שהעיראקים יכולים להעביר באמצעות טילים רק כמויות קטנות יותר של חומרים רעילים וגם אז קיימת אפשרות סבירה שהחומרים יישרפו ויושמדו בחום שהטיל ייוצר בעת שילוחו ומעופו.
3. גם אם העיראקים יצליחו לשגר טיל כזה, הוא יופל עוד לפני שהוא יגיע לתל-אביב. 4. האמריקנים מתכננים בעיראק מערכת בזק, ממש בליצקריג, זו תהיה מלחמה קצרה מאוד שתמשך לא יותר משבועיים-שלושה. אחת המטרות הראשונות תהייה, או שהיא כבר עכשיו, השמדת היכולת של עיראק לשגר או להפעיל מערכות נשק להשמדה המונית. 5. סדאם חוסיין וצמרת המשטר בעיראק יודעים, כי אם ישראל תפגע בצורה קשה כזאת, ישראל תגיב ותהרוס את עריה המרכזיות של עיראק כולל, בגדאד. שימו לב, כי כל הנימוקים האלה סותרים את הטענות הישראליות כי לעיראקים אין כמעט טילים ואין כמעט משגרים.
באמצע שבוע שעבר, הובהלה, וזה הוא המושג שהאמריקנים השתמשו בו, חלק מהצמרת המבצעית של משרד הביטחון וצה"ל לוושינגטון לפגישות במועצה הלאומית לביטחון ובפנטגון, ובעת פרסום שורות אלה הם עדיין נמצאים שם. מקורות תיקדבקה בוושינגטון מוסרים כי הדבר מעיד על שתי התפתחויות: בארצות הברית הכל הושלם לקראת המתקפה האמריקנית על עיראק וברגע שהנשיא ג`ורג בוש ייתן את האות, המתקפה תצא לדרך.
הדבר הזה יכול להתרחש בעוד שבוע ואולי בעוד חודשיים. איש אינו יודע בוודאות את התאריך המדויק מאחר והדבר תלוי בהחלטתו הסופית של איש אחד- נשיא ארצות הברית. המומחים הצבאיים של תיקדבקה חוזרים ומוסרים כי עם כל החשיבות הפנימית האמריקנית והבינלאומית להכרזה הרשמית- פומבית של המתקפה, אין לכך כל חשיבות מבחינת המתרחש בשטח, בעיראק. שם המלחמה בשטח כבר מתחוללת.
השאלה המכרעת היא לא מתי המלחמה תוכרז, אלא עד מתי סדאם חוסיין יחליט להמשיך ולשתף פעולה עם הממשל בוושינגטון במשחק העמדת פנים כי התהליכים הדיפלומטיים, בעיקר באו"ם, עדיין יכולים למנוע את התפרצות המלחמה. מבחינתו של סדאם חוסיין העמדת פנים זו עדיין משחקת לטובתו בגלל שתי סיבות עיקריות: בגל הראשון של המתקפה האמריקנית, למרות שצפון עיראק נתפסה כולה בידי כוחות אמריקנים, טורקיים ואירניים ולמרות שרוב מפקדות חיל האוויר ומערכת ההגנה האנטי אווירית שלו הושמדו בשורה של התקפות אוויר כבדות אמריקניות ובריטיות, עדיין אחיזתו של המשטר במרכז ודרום עיראק איתנה ולא ניכרים סימני התפוררות, עדיין, בצבא העיראקי.
סיבה שנייה: הממשל של הנשיא ג`ורג בוש הגיע כבר לנקודה שממנה והלאה המשך ניהולה של המלחמה בעיראק בצורה חשאית מתחילה לפגוע בפעולת הכוחות בשטח. המקורות הצבאיים של תיקדבקה מוסרים כי בגלל הצרכים של הממשל להמשיך ולתאם עדיין את המהלכים הפוליטיים בזירה הפנימית האמריקנית, הבינלאומית ובאו"ם, ומאחר והוא אינו יכול להודות בפומבי כי בשטח מתנהלת כבר מלחמה, הפעולות הצבאיות האמריקניות חייבות להמשך על אש קטנה ובפרופיל נמוך מאוד. הדבר אינו מאפשר להפעיל כוחות גדולים יותר מאלה שפועלים כבר באוויר, בים ועל הקרקע, אפילו התנאים הצבאיים בשטח מחייבים זאת. עובדה זו התחילה לשחק לידיו של סדאם חוסיין וראשי צבא,במיוחד בשבוע האחרון, בהתרחשויות מסביב למכלול חשדות התעופה באייץ` 3 עליהן רמז שר הביטחון הישראלי. במילים אחרות, ברגעים אלה בשטח, סדאם חוסיין מצליח להקהות את חוד הגל הראשון של המתקפה האמריקנית. ישנו דימוי המגדיר מצב זה בצורה בהירה: "כמו הפקק התקוע בצוואר בקבוק יין." כדי להגיע ליין ישנן שתי דרכים בלבד. צריך לחלץ את הפקק החוצה, או לדחוק אותו אל תוך הבקבוק. אחרת אי אפשר להגיע אל היין.
סדאם חוסיין מבין היטב לאיזה פינה הוא הצליח לדחוק את האמריקנים, גם במוסקבה, בבג`ינג ובפריס מבינים מצב זה ולאף אחד ממנהיגי ארצות אלה אין, כרגע, שום סיבה נראית לעיין לעזור לאמריקנים לחלץ את הפקק מצוואר הבקבוק ולאפשר להם לשתות את היין. זו היא הסיבה מדוע ראש הממשלה, אריאל שרון, שיצא בשבוע שעבר בשליחותו של הנשיא ג`ורג בוש למוסקבה לנסות ולשכנע את נשיא רוסיה ולדמיר פוטין להצטרף למתקפה נגד עיראק, נתקבל שם בסבר פנים יפותח מאוד, אבל נתקל שם בנייט רוסי גדול מאוד.
את המצב הצבאי, הלא קל הזה, הפיקוד האמריקני של המלחמה בראשותו של הגנרל טומי פרנקס צריך לשנות בימים הקרובים. לא נותר אלא להמתין ולראות מה יהיו הצעדים הצבאיים האמריקנים בשטח לאחר הנאום לאומה האמריקנית של הנשיא ג`ורג בוש ביום שלישי לפנות בוקר כאשר בארצות הברית עדיין יום שני 7.10. אולם הצעדים הצבאיים האמריקניים החדשים שיינקטו בקרוב יכולים גם לשנות את הערכתו של סדאם חוסיין והא יכול להחליט כי לא כדאי לו להמשיך ולשחק את משחק החשאיות של וושינגטון. במקרה כזה הוא יחליט לפעול או להגיב.
אחת התגובות יכולה להיות מכת טיל או טילים עיראקיים על ישראל. במקרה כזה וושינגטון יודעת כי ישראל תגיב צבאית. ומאחר וכבר ואמרנו כי האמריקנים הם אנשים מאוד מסודרים וכל דבר אצלם מתוכנן ומבוצע בצורה מקצועית ושיטתית ביותר, הם חייבים להתכונן לכל התפתחות כולל מכה עיראקית על ישראל ומכת נגד ישראלית על עיראק. זו הסיבה מדוע האמריקנים הבהילו את ראשי מערכת הביטחון וצה"ל לוושינגטון וזו גם הסיבה מדוע הם פרסמו את תוצאות המחקר שבדקו את התוצאות האפשריות של נפילת טילים עיראקים בתל-אביב.
עם כל הכבוד לראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן הנוכחי וראש אמ"ן לשעבר, הם לא יכולים, במצב כזה לפטור את עם ישראל במשפטים כמו, "ישראל היא המדינה הכי מוכנה בעולם למתקפה עיראקית", או "אני יישן טוב בלילה. העיראקים אינם מדאיגים אותי". תיקדבקה בטוח כי כל אזרח ישראלי שמח מאוד על כך שהרמטכ"ל שלו יישן בשקט, אבל כחצי מיליון אזרחים ישראלים גרים בתל-אביב ועוד 1.2 מיליון מסביבה וזכותם שלהם ושל כל יתר תושבי המדינה הזאת, לדעת בדיוק לפני מה הם עומדים.
אם המנהיגות הפוליטית, הצבאית והמודיעינית שלח ישראל, חושבת כי ההערכות והניתוחים האמריקנים מוגזמים או אינם נכונים הם צריכים להופיע בפני אוכלוסיית ישראל ולמסור פרטים המסבירים מדוע הם חושבים כך. ואם הם חושבים כי התרחישים האמריקנים הם נכונים, או שקיימת אפשרות כי יש 10, 20, או 30 אחוז הסתברות כי אכן הם יתרחשו, גם את זה אזרחי מדינת ישראל חייבים לדעת. מאחר והם לא עושים זאת, הן יוצרים במו ידיהם את אותו מצב ששרר בישראל ערב מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991.
גם אז הסבירו לנו כי הסיכוי שטילים עיראקים על ישראל הוא קלוש. כאשר המטחים הראשונים של הטילים העיראקים הגיעו לתל-אביב ולרמת גן התברר כי בכל מטח ישנם בין 8 ל-12 טילים. הנקודה הזו עדיין לא נמחקה מהזיכרון הלאומי הישראלי. הנימוק של חוסר רצון לייצור בהלה בקרב האוכלוסייה, הוא שדוף ואינו עומד במבחן המציאות. אוכלוסייה של מדינה השומעת כי חלק מהצמרת הביטחונית שלה נמצא בוושינגטון לצורך תיאומים צבאיים וכי האמריקנים מחישים הנה סוללות נוספות שלח פטריוט, לא זקוקה לכדורי הרגעה. אוכלוסייה כזו זקוקה למנהיגות גם פוליטית וגם צבאית.