הסכם ז'נווה של קארי-לברוב-מתכון להמשך ההתנגשות האמריקנית-רוסית באוקראינה

ההסכם שהשיגו ביום ה' שרי החוץ של ארה''ב, רוסיה, ואירופה, ג'ון קארי, סרגי לברוב, וקתרין אשטון, בנוי בדיוק על אותן יסודות עליהם מושתתים ההסכמים אותם השיגו בספטמבר 2013, על המלחמה בסוריה, בנובמבר 2013 על הגרעין האיראני, ועל ההסכם שקארי מתכנן להשיג במשך השנה בנושא הישראלי-פלסטיני.
התבשיל הדיפלומטי הזה a la carte  קארי-לברוב, מצטיין בשלושה דברים: ניסיון להחליק את היחסים האמריקנים רוסיים. חוסר יכולת לפתור את הנושאים בהם וושינגטון ומוסקבה חלוקים. חוסר קשר בין הכתוב בהסכמים למציאות בשטח.
עוד לא עברו 24 שעות מאז הושג ההסכם בז'נווה, וביום ו' 18.4, כבר היה ברור גם בכיכר מאיידן Maiden Square בקייב, וגם בדונצ'ק  Donetsk, וברוב עשר הערים שעל מרכזיהן השתלטו מליציות פרו-רוסיות, כי לא המשטר הזמני בקייב, ולא המליציות עומדים לפנות את הבניינים שהם תפסו בכוח. בקייב, מבני הנשיאות והממשלה, בדונצ'ק והערים מסביבה, משרדי הממשלה, העיריות, ומפקדות המשטרה.
המרב שיכול להתרחש הוא כי המליציות הפרו-רוסיות יחביאו את הנשק שלהם, במקומות מחבוא אליהם הם יוכלו להגיע תוך זמן קצר מאוד. ואכן ביום ו', נעלמו נושאי הגייסות המשוריינים ורוב נושאי הנשק מהרחובות.
המשטר הזמני בקייב, המעמיד פנים, גם לאחר המפלה המשפילה אותה נחל במחצית השנייה של השבוע כאשר הכוח הצבאי המיוחד שהקים כדי להכניע את המליציות הפרו-רוסיות, התפורר ורובו או שערק, או שברח, אמר ביום ו' לאחר ההסכם, כי הוא ייתן למליציות הפרו-רוסיות כמה ימים כדי למלא אחר הסכם ז'נווה ולפנות את מרכזי הערים.
זה הוא כמובן איום ריק מתוכן, משום שאם מוסקבה תורה להן שלא לזוז מקומם עד אשר המשטר הזמני בקייב, אותו מוסקבה ממשיכה להגדיר 'בלתי חוקי', יפנה את מרכז קייב, אף איש מליציה אחד לא יזוז ממקומו במזרח אוקראינה. במלים אחרות, ההסכם, או ההבנה האמריקנית-רוסית על אוקראינה, איננה ניתנת לביצוע כבר מהיום הראשון להיוולדה והיא non starter. 
וושינגטון ומדינות אירופה, אומרות ביום ו' כי הן מצפות ממוסקבה להתחיל ולבצע בסוף השבוע צעדים שיביאו להפגת המתיחות de-escalation בשטח.
הנשיא אובמה, הביע ספקות כבר ביום ה', זמן קצר לאחר השגת ההסכם, בסיכויים לבצע את הסכם ז'נווה, “My hope is that we actually do see follow-through over the next several days, but I don't think — given past performance — that we can count on that," Obama said.  אובמה הוסיף ואמר, כי אם רוסיה לא תמלא אחרי מה שהוסכם, יוטלו עליה סנקציות כלכליות ופיננסיות נוספות על ידי ארה''ב ואירופה.
פוטין לעומתו אמר, בהופעה במוסקבה, כי הוא שומר לעצמו את הזכות להשתמש בכוח צבאי במזרח אוקראינה באם יתעורר צורך בכך.
במילים אחרות, גם לאחר ז'נווה, לא נוצר בסיס  משותף שעל פיו וושינגטון, מוסקבה, והאירופאים, יכולים או רוצים לשתף פעולה לגבי פתרון המשבר.
המקורות של תיקדבקה במוסקבה מוסרים, כי המערב קורא לא נכון את פוטין. 
מזווית הראייה  של נשיא רוסיה ולדמיר פוטין, הוא כבר בא כברת דרך ארוכה לקראת אובמה, בשני נושאים אותם פוטין חושב מרכזיים עבור נשיא ארה''ב. בהסכימו לשתף פעולה אתו בהשגת דטנט והסכם גרעיני עם איראן. אובמה מציג הישג זה כפריצת דרך אמריקנית. פוטין חושב, כי אלמלא עבודת התיווך והריכוך הרוסית בטהרן, וושינגטון הייתה היום עדיין רחוקה מהשגת מטרה זו.  בהסכם האיראני גם וושינגטון וגם מוסקבה, החליטו בינתיים להתעלם מהאפשרות כי מצב זה יביא לתקיפה צבאית ישראלית של התוכנית הגרעינית הזו.
שיתוף פעולה זה בטהרן, עליו וושינגטון ומוסקבה הטילו איפול, הוא שהביא לדעת פוטין, להסכמתו של אובמה לאפשר לאיראן להחזיק תוכנית גרעינית שתוכל להעשיר אורניום, דבר שארה''ב וממשלים של נשיאים אמריקנים אחרים סרבו להסכים לכך.
פוטין גם חושב, כי הוא זה שהציב לאובמה את הסולם שעזר לו לרדת מהעץ הגבוה אליו טיפס בנושא המעורבות הצבאית האמריקנית בסוריה, כאשר אפשר חתימת הסכם ז'נווה לגבי הנשק הכימי הסורי. מבחינתו של פוטין בסוריה אפשר אובמה את המשך שלטונו של הנשיא בשאר אסד, וחיזוק הציר איראן-סוריה-חיזבאללה, תמורת פירוק הנשק הכימי הסורי, כאשר האיראנים החלו בשבועות האחרונים לספק לסוריה סוגי נשק כימי חדשים שאינם כלולים בהסכמי ז'נווה.
הבעיה היא, שבעוד איראן וסוריה, הן שתי זירות רחוקות מרוסיה, אוקראינה היא נושא השייך לאבטחת גבולותיה המערביים של רוסיה. וכאן פוטין כבר איננו מוכן להתפשר. 
 עכשיו, ממתין פוטין שמעבר לרטוריקה הגבוהה  של אובמה, איך רוסיה צריכה לנהוג באוקראינה, תנקוט -וושינגטון בכמה צעדים שיביאו את המשטר הזמני בקייב לסגת מעמדותיו הקיצוניות.
בינתיים, אין לכך שום סימן בשטח, כי אכן וושינגטון פועלת בכיוון הזה בקייב. זו הסיבה מדוע מוסקבה לא תמלא אחר תקוות המערב ותמשיך לפעול בדונצ'ק, למרות האיום האמריקני בהטלת סנקציות נוספות.
כאשר חצי האי קרים סופח כבר לרוסיה, ולמערב אין בינתיים שום הישג באוקראינה, יכול פוטין להרשות לעצמו להמשיך בעימות המערבי-רוסי במזרח אוקראינה.

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות