הסכנה של החמס והבדואים בגבול מצרים, וטילי הנ"מ מול אילת

המהלך הצבאי של צה''ל ברצועת עזה, אשר החל ביום ה' 8.12 בחיסולו של איסמעיל בטש, ראש 'צבא המאמינים', שהוא תואר כיסוי לחוליות טרור של החמס, ואשר הביא לירי המתמשך של טילים  מרצועה לעבר מטרות בישראל, כולל בשבת 10.12, הוא מהלך של סרק של צה''ל אשר ידיו קשורות על ידי הדרגים המדיניים בישראל ובארה''ב,שאינם רוצים לפגוע בתדמית של הכת הצבאית המצרית בקהיר.
המקורות הצבאיים וללוחמת טרור של תיקדבקה  מציינים, כי לפעולות סרק אלה של צה''ל יש שלוש תוצאות חמורות הרבה יותר: פעולות אלה רק מחישות את מעבר התשתיות הצבאיות המבצעיות והלוגיסטיות של החמס מהרצועה לתוך צפון סיני. תוצאה שנייה: מחזקות את שיתוף הפעולה הצבאי והכלכלי בין החמס והגיהאד האיסלמי, לבין קבוצות לוחמים בדואים סלפים  ההופכות בשבועות האחרונים לכוח הצבאי האמיתי  המשתלט על חצי האי סיני, כאשר הצבא המצרי  הולך ונסוג, או ליתר דיוק מתקפל ממנו, חזרה לתוך מצרים. תוצאה שלישית: התחזקות איום הטרור על דרומה של ישראל, כולל איום של טרור אווירי על אילת.
מציאות זו מועלמת בכוונה תחילה על ידי ממשלת ישראל, מערכת הביטחון, וצה''ל, אשר מאז הפיגוע בכביש אילת לפני חמישה חודשים, ב-18 באוגוסט, בו נהרגו שמונה ישראליים, מעדיפים להתמיד במדיניות של הכחשה, העמדת פנים, ומסירת חצאי אמיתויות לציבור, כדי להגן על המדיניות הכושלת של הכת הצבאית המצרית בסיני.
בעוד שבישראל דווח, כי את הפיגוע בכביש 12 בצעו 'וועדות ההתנגדות העממית', שהצמרת שלהם חוסלה בתקיפה של חיל האוויר הישראלי ברפיח, וכי המפגעים באו מרצועת עזה 'בציר החית' (עזה-סיני-ישראל), מוסרים המקורות המודיעיניים שלנו כי לא היה אפילו פלסטיני אחד בין 12 הבדואים, כולם אנשי שבט הסווארקה Sawarkah, המרוכזים באזור צפון סיני במשולש שבין גבול מצרים רצועת עזה, חוף הים התיכון, והשוליים הצפוניים של אל עריש.
מתוך 12 התוקפים הבדואים ארבעה היו מתאבדים suicides boomers  . זו פעם ראשונה שבאיזה שהיא זירת טרור במזרח התיכון הופיעו מתאבדים בדואים. שלושה מהמתאבדים התפוצצו על מטרות ישראליות, (אוטובוס שהוביל חיילים, אוטובוס ריק, ומכונית פרטית), ואילו המתאבד הרביעי התפוצץ ליד קבוצת חיילים מצריים. מפיצוץ ההתאבדות נהרגו חמישה חיילים מצריים, אותם ישראל הואשמה בהריגתם.
וושינגטון וקהיר, אילצו את ישראל וצה''ל לקחת על עצמם את האחריות להריגתם של החיילים המצריים. זו הייתה הפעם הראשונה במלחמה בטרור שצבא של מדינה כלשהי, ובמקרה זה צה''ל, לקח  על עצמו את האחריות  על הרג שביצעו אנשי טרור מתאבדים.
זו הייתה הסיבה, שאף פעם לא הוסברה לדעת הקהל בישראל, בגללה הרמטכ''ל רב אלוף בני גנץ אמר מבלי להסביר ב-26 לאוגוסט, 'כי גבול ישראל-מצרים איננו גבול שלום יותר', וגם זו הסיבה מדוע צה''ל הכפיל מאז כוחותיו המוצבים לאורך גבול זה  מ-4 ל-8 גדודים קרביים.
מאז הפיגוע באוגוסט וההתקפלות הביטחונית-מדינית הישראלית התרחשו שלוש ההתפתחויות האסטרטגיות הבאות לאורך גבולות ישראל עם מצרים ורצועת עזה.
1. החמס, שהפיגוע באוגוסט חשף לפניו את התחזקותן של הקבוצות הבדואיות הסלפיות בחצי האי סיני, ואת חולשתן של ארה''ב, המקיימת נוכחות בסיני באמצעות הכוח הרב לאומי ה-MFO, הכת הצבאי המצרית, ישראל וצה''ל, החליט לנקוט שני צעדים:
א. להשתלט על האוכלוסייה הפלסטינית של צפון סיני, המונה כ-100,000 נפש שלרובן יש בתים ומשפחות גם בתוך הרצועה, כדי ליצור עמדת כוח שווה מול הקבוצות הסלפיות הבדואיות. מהלך זה יצר, תשתית טרור פלסטינית-בדואית השולטת בצפון ומרכז סיני, כולל חופי סיני לאורך הים  התיכון והאדום.
ב.
תשתית טרור, אפשרה לחמס להחיש, תחת החסות של הכוחות המזוינים הבדואים,  את העברת מפקדותיו, חלק מכוחותיו המבצעיים, את מחנות האימונים, ואת בתי המלאכה לייצור הנשק שלו, לצפון סיני.
2.
צבא מצרים, שישראל הסכימה לתגבורו, ב-6 גדודים קרביים נוספים בצפון סיני, ואף לפריסתם של טנקים מצריים לאורך גבול מצרים-ישראל, התקפל בפני הכוח הצבאי ההולך וגובר של הבדואים הסלפיים, החמס והג'יאהד האיסלמי שהגיעו מעזה, ונסוג בחזרה ברובו לתוך מצרים.
3.
כתוצאה מנסיגת הצבא המצרי, מאוישות עתה 300 העמדות של צבא מצרים לאורך 240 הק''מ של הגבול המשותף בין מצרים לישראל, על ידי ארבעה גורמים:
חלק קטן מעמדות אלה, כמה עשרות בלבד, מאוישות על ידי הצבא או המשטרה המצרית. כ-100 עמדות מאוישות על ידי אסירים מצריים שהלבישו אותם במדי צבא או משטרה מצריים, מבלי שניתן להם נשק.  אסירים שומרים אלה יצרו מיד קשרים עם הבדואים המקומיים, או אנשי החמס. בכ-100 עמדות מוצבים בדואים נושאי נשק, חלקם אנשי הקבוצות הסלפיות, וחלקם לוחמי שבטים בדואים הפזורים באזור.
המקורות הצבאיים והמודיעיניים של תיקדבקה מדווחים, כי בדואים אלה הקימו בעמדות אלה מול גבול ישראל מערך של טילי נ''מ  המורכב מארבעה סוגי טילים. 'סטרלה- 3'  Strela-3 -SA-14,  טילי איגלה-SA-16-Igla-1, טילי 'גימבלט' SA-16 Gimlet, וטילי 'גרוז'  SA-18 Grouse 9K38 Igla שיש להם יכולת דיוק רבה וטווח של פגיעה מבוטחת killing range  של 6 ק''מ.
כתוצאה מקיומו של מערך טילי נ''מ אלה המתוחזק על ידי הבדואים הסלפיים, החמס והג'יהאד האיסלמי,  הפסיק חיל האוויר הישראלי את טיסות מטוסי ומסוקי הקרב שלו מעל לגבול ישראל-מצרים. במילים אחרות, לא רק שצה''ל  איננו מתיר תנועה אזרחית של כלי רכב באזור, אין גם נוכחות ותנועה אווירית ישראלית באזור, והתנועה של מטוסים אזרחיים, בייחוד לאילת, מצויה תחת איום מתמיד. 
המקורות הצבאיים של תיקדבקה מציינים, כי זו הסיבה, מדוע שצה''ל מחסל, כפי שעשה ביום חמישי 8.12 את אחד ממפקדי חוליות הטרור של החמס הפרוסות לא ברצועת עזה, אלא לאורך גבול מצרים-ישראל, והחמס מגיב בהפגזה דלילה של מטרות בתוך ישראל,  המדובר בהתקפות  של צה''ל אשר לא רק שאינן נוגעות בתשתית הצבאית של חמס בסיני, ובברית שלהם עם הבדואים הסלפים, אלא רק מחזקות אותה.
במילים אחרות, החמס ואתו הג'יאהד האיסלמי, הצליחו לפתוח על גבול ישראל מצרים חזית שנייה לזו של רצועת עזה, מבלי שממשלת ישראל וצה''ל מסוגלים לפעול נגדה.
ומה עם חומת ההפרדה בין ישראל למצרים המוצגת לפני דעת הקהל הישראלית כאילו תפתור את בעיות הביטחון הקיימות על גבול ישראל מצרים? התשובה לכך פשוטה: החומה תפתור אולי חלקית את בעיית מהגרי העבודה מאפריקה הנוהרים לישראל.  בינתיים, בנייתה משרתת את הבדואים הסלפיים, החמס, והג'יהאד האיסלמי, שתחת חסותה בונים את התשתית הצבאית שלהם  נגד ישראל והכת הצבאית המצרית בסיני.   
 

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות