הסרת הסנקציות: החרפת המאבק באיראן וההתנגשות עם סעודיה

אם לשמוע מה אומרים יוקיאה אמנו, ראש הוועדה לאנרגיה גרעינית IAEA, שרי החוץ של ארה''ב, איראן  והאיחוד האירופאי, ג'ון קארי, מוחמד ג'אווד זריף והאיטלקייה פרדריקה מוגאריני, איראן מילאה את כל התחייבויותיה שקיבלה עליה עם חתימת הסכם הגרעין עם המעצמות , ולכן אפשר היה להכריז בשבת 16.1 כי הסנקציות שארצות הברית ואירופה הטילו עליה מתבטלות.
המקורות המודיעיניים והאיראניים של תיקדבקה  מטילים ספק גדול בהודעה ובנימוקים אלה. אפשר אולי לתאר כיותר מציאותית את הערתו של דובר הבית הלבן ג'וש ארנסט מיום ו' 15.5, כי ארצות הברית רוצה להיות בטוחה כי איראן איננה חותכת פינות  "The United States wants to make sure Iran doesn't "cut any corners.
כמו כן צריך לשים לב להודעת ה-IAEA שאמרה, 'כי איראן מילאה את חלקה בהסכם'. כלומר, זאת לא אומרת שהיא מילאה את התחייבויותיה במלואן.  
 דברים אלה נאמרו מאחר שמלבד העברה למעלה מ-9 טון אורניום מעושר מאיראן לרוסיה, רוב המקורות העוסקים התוכנית הגרעינית האיראנית מטילים ספק רב באם טהרן באמת מילאה לפחות בשלושה תחומים את כל ההתחייבויות שקבלה עליה:

  • למרות כל הפרסומים האמריקנים והאיראניים כי טהרן שפכה בטון אל תוך ליבת הכור הגרעיני באראק Arak, ובכך שיתקה לחלוטין את פעולתו, הדבר מוטל בספק.  נראה כי בוצעה פעולה חלקית או סמלית  אולם ליבת הכור, נכון לפרסום דברים אלה, איננה משותקת.

השבוע איימו כמה גורמים בטהרן הקשורים עם משמרות המהפכה והמחנה הקיצוני המתנגדים להסכם הגרעין 'לשפוך את הבטון לא בתוך הליבה של הכור אלא לתוך לבם של הנשיא חסן רוחאני, ושר החוץ מוחמד ג'וואד זריף ביחד.
במערב, ובייחוד בוושינגטון דברים אלה אינם מתפרסמים, כדי שלא לחשוף בפני דעת הקהל האמריקנית את המציאות הפוליטית הפנימית הקשה בטהרן, שם הסכם הגרעין ונושא הסרת הסנקציות משמש כנשק במאבק בין המחנות הפוליטיים העיקריים.

  • לא הושלמה פינוי או שיתוקן של 19,500 הסרכזות האיראניות  במפעל ההעשרה בנאטאנז.  לפי ההסכם צריכות להישאר במפעל 5,050 סרכזות. עתה המספר קרוב יותר ל-9,000.
  • אין דיווחים מודיעיניים מוסמכים המצביעים על כך, כי איראן באמת שיתקה את 1,000 הסרכזות המהירות שלה במתקן התת-קרקעי בפורדו Fordo.

לכך צריך להוסיף את הודעותיה של וושינגטון מהשבוע, כי עדיין לא נפתרה בעיית הניסויים האיראניים בטילים בליסטיים המסוגלים לשאת ראש חץ גרעיניים, וגם באם הסנקציות תוסרנה מעל איראן, ארצות הברית שוקלת להטיל עליה סנקציות נוספות.
ההשתלטות של צי משמרות המהפכה האיראניים על שתי ספינות חיל הים האמריקני במפרץ, ביום ג' 12.1, ושחרורן יום לאחר מכן ביום ד', תוך כדי פרסום תמונות של חיילי המרינס שידיהם מורמות לאות כניעה, הם חלק משורה של מהלכים שנוקטים ועוד ינקטו ראשי המשמרות להסטת derail ההסכם הגרעיני מהמסלול.
כדאי וצריך לדעת, כי ככל שאיראן תציית ותמלא את ההתחייבויות שלה במסגרת הסכם הגרעין, כך יחריפו פעולות הנגד של משמרות המהפכה נגד מטרות אמריקניות ושל מדינות המפרץ ובראשן סעודיה.
משמרות המהפכה והמחנה קיצוני באיראן אינם מעוניינים בהסרת הסנקציות.
המקורות האיראניים של תיקדבקה מדווחים, כי ראשי המשמרות רואים במהלך זה כ-100 מיליארד דולר שיוזרמו לקופתם של ראשי המחנה המתון באיראן, הנשיא חסן רוחאני, ותומכו הפוליטי העיקרי, ראש מועצת המומחים האיראניים  The Assembly of Experts האשם ראפסאנג'ני.
ראשי מחנה משמרות המהפכה  קבלו השבוע תמיכה בלתי צפויה בעמדתם זו, כאשר שר הכלכלה והאוצר טייב-ניא Tayeb-Nya אמר, כי בכל מקרה, גם הסרת הסנקציות לא תוציא את כלכלת איראן מן המשבר בו היא נתונה, משום שגם לאחר להזרמת סכומי העתק האלה  לא יישאר שום תקציב לממשלה כדי לשפר את המצב הכלכלי.
 השר גילה, כי סך הכול התחייבות וחובות המדינה האיראנית עולים בהרבה על 100 מיליארד דולר.  במילים אחרות, הסכום שיוזרם לקופת איראן רחוק מאוד מסכום החובות.
גם המשבר בין איראן וסעודיה מאיים על יציבותו והמשך מילוי תנאיו של הסכם הגרעין.
הפרדוכס הוא שגם למשמרות המהפכה האיראניים, וגם לצמרת הסעודית בריאד, יש אינטרס כי ההסכם לא יתבצע.
הסיבה מחירי הנפט שהגיעו בסוף השבוע לשפל של מתחת ל-30 דולר החבית.
עם הסרת הסנקציות, כולל הסרת האמברגו על הנפט, יוצפו שווקי הנפט העולמיים במיליוני חביות נפט איראני נוספות, דבר שידחוף את מחירי הנפט למטה.  לא טהרן, ובוודאי שלא משמרות המהפכה האיראניים השולטים בנפט האיראני, וגם לא הסעודים מעוניינים בכך. 
לעומת זאת, התגברות המתיחות בין טהרן לריאד, כפי שאפשר היה לראות החודש עם הוצאתו להורג של איש הדת השיעי-סעודי השייח' נימר אל נימר, והעלתן באש של השגרירות הסעודית בטהרן, והקונסוליה הסעודית במשאהד, והניתוק הסיטוני של היחסים הדיפלומטיים והמסחריים של כל מדינות המפרץ הערביות ואיראן, יכולים להפוך את מגמת הירידה במחירי הנפט לעליה פתאומית וחדה.  
לכן התמונה הוורודה שמציירים נשיא ארצות הברית אובמה ושר החוץ שלו ג'ון קארי, בדבר 'ההסכם ההיסטורי' שהשיגו,  איננה קיימת לא במציאות האיראנית ולא בזו של המפרץ, ובוודאי שלא במזרח התיכון.
 

     

Print Friendly, PDF & Email
שינוי גודל גופנים
ניגודיות