הסתירה הפנימית בדברי אובמה: מחויב לביטחון ישראל אבל צריך להשלים עם תוכניתה הגרעינית של איראן

הבעיה העיקרית עם הדברים האמוציונאליים של הנשיא אובמה אל העם בישראל על ההסכם הגרעיני בין ארה"ב ואיראן, באמצעותו של העיתונאי תומס פרידמן ב'ניו יורק טיימס', ביום ב' 6.3 לפנות בוקר, היא שאובמה מבקש כי ישראל תסמוך עליו בנושא הביטחוני ובמקרה שישראל תצטרך להתמודד מול התקפה איראנית קונוונציונאלית או גרעינית, ארצות הברית תעמוד לצידה. 
אובמה אומר:  'מה שאתה שומע מראש הממשלה בנימין נתניהו, שאותו אני מכבד, זה האזכור שישראל יותר פגיעה. שאין לישראל את הלוקסוס להעמיד את איראן במבחן כפי שאנחנו יכולים. אני מבין את זה לחלוטין שלנוכח ההיסטוריה הטרגית של העם היהודי, הם לא יכולים לסמוך רק עלינו לביטחונם העצמי'.
'אבל מה שאני אומר להם זה שלא רק שאני מחויב לחלוטין להבטיח שהם ישמרו על היתרון האיכותי הצבאי, ושהם יכולים למנוע כל התקפות פוטנציאליות עתידיות, אלא שאני מתחייב שאם ישראל תותקף על ידי מדינה כלשהי, אנחנו נעמוד לצדה וזה מספיק כדי לנצל את ההזדמנות של פעם בחיים לראות אם אנחנו יכולים להסיר את נושא הגרעין מהשולחן'.
ציטוט המקור:  But what I would say to them is that not only am I absolutely committed to making sure they maintain their qualitative military edge, and that they can deter any potential future attacks, but what I'm willing to do is to make the kinds of commitments that would give everybody in the neighborhood, including Iran, a clarity that if Israel were to be attacked by any state, that we would stand by them.
אלה מילים חשובות מצד נשיא ארצות הברית אולם נועדו לכסות על שבע בעיות יסודיות עם מדיניותו האיראנית של הנשיא אובמה:
1. לאובמה יש דרך, ואולי מה שגרוע יותר, ראייה מאוד צרה ומוגבלת לגבי מהותו של האיום האיראני.
לא מדובר רק על נושא של איום גרעיני. בשלב זה של ההתפתחויות במזרח התיכון, מדובר יותר על הנושא של הפיכתה של איראן, באמצעות עידודו של הנשיא אובמה, למעצמה אזורית מזרחית תיכונית הנמצאת בעיצומו של מסע התפשטות וצבאית ומדינית, כאשר חלק ממסע זה נתמך בידי גופי טרור.
 מסע איראני זה יכול היה שלא להדאיג יותר מידי את ישראל, אלמלא שאחת ממטרותיו העיקריות היא להקים חגורת חנק צבאית מסביב לגבולות ישראל.
לא ייתכן כי אובמה איננו רואה, שומע, או איננו קורא בדוחות המודיעין המונחים לפניו, איזה תפקידים הקשורים לישראל איראן מטילה על חיזבאללה, החמאס, והג'יאהד האיסלמי. לא יתכן כי אובמה איננו שואל את עצמו מדוע איראן מספקת טילים חיזבאללה, אשר יאפשרו לה לתקוף את ישראל ב-1,000 עד 1,500 טילים ביום אחד. לא יתכן שאובמה איננו יודע כי איראן מעבירה כספים לחמאס כדי לחדש ולהרחיב את מערך מנהרות הטרור נגד ישראל.
זכותו של אומבה כמובן שלא לראות או להתעלם  מעובדות אלה, אולם חובתם של ישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו, וצה''ל, להתכונן ולהיערך לקראתן, ולומר ולשאול בקול רם מאוד, מדוע ישראל צריכה להסכים לכל אלה. משום שאובמה מבקש להשיג מה שהוא רואה 'הסכם היסטורי'?
2. הבעיה השנייה עם דברים אלה היא, כי לא רק בנימין נתניהו איננו מאמין לנשיא אובמה ולמדיניותו. רשימת הלא מאמינים המזרח תיכוניים היא ארוכה מאוד: בראשה עומד מלך סעודיה סאלמן, נשיא מצרים פאתח אל-סיסי, נשיא טורקיה ארדואן, וכמעט כל מנהיגי מדינות המפרץ. 
רק יום אחד לפני פרסום הראיון עם תומס פרידמן, פורסם באותו עיתון עצמו 'בניו יורק טיימס' מאמר ניתוחי ארוך תחת הכותרת:  'בעלי הברית הערבים זועקים בגידה מול ההסכם עם איראן' Arab allies cry betrayal over accord with Iran.  בתוך המאמר נאמר, כי מלך סעודיה סאלמן כבר אדיש מול הניסיונות להסביר מדוע אובמה מנהל מדיניות כזו, וכי גם הפסיק להיות אכפת לו באם המדובר במדיניות מכוונת או במדיניות שנועדה לקדם הסכם גרעיני בין ארצות הברית ואיראן.
המלך סלאמן החליט, אומר המאמר, כי סעודיה לא תתחשב יותר במדיניותה בארצות הברית, ותעשה מה שהיא צריכה לעשות כדי להגן על עצמה ולשרת את האינטרסים שלה, וזו היא אחת הסיבות העיקריות מדוע ריאד החליטה לפני שבועיים לפתוח במלחמה בתימן, מבלי להתייעץ ולהודיע על כך לארצות הברית.
לא ישראל ולא ראש הממשלה בנימין נתניהו אף פעם לא השתמשו במילה 'בגידה'  לגבי מדיניות הנשיא אובמה, אבל הסעודים כן!
3. אובמה כל הזמן חוזר על המוטיב כי פעולה צבאית נגד איראן תעכב את התוכנית הגרעינית שלה בשנה עד שנתיים. לפני הכול מדובר בהטעיה מכוונת:  מי קבע את זה? אולי התקפה צבאית תגרום לכך כי איראן תזדקק לארבע עד שש שנים כדי לחזור ולהיות מדינת סף גרעינית? עד אז יסיים הנשיא שייכנס לבית הלבן  בינואר 2017 את כהונתו הראשונה.
אולי לאחר שההנהגה האיראנית תאמוד את תוצאותיה של התקפה צבאית עליה, היא תחליט שלא כדאי לה לחדש את התוכנית הגרעינית?
אבל אומבה רוצה להסיר את הנושא הגרעיני האיראני אחת ולתמיד מעל השולחן. …sufficient to take advantage of this once-in-a-lifetime opportunity to see whether or not we can at least take the nuclear issue off the table.
בכל התפתחות שהיא צריך להיות אופטימי או נאיבי כדי להאמין שהוקוס פוקס הנושא הגרעיני האיראני ירד מעל השולחן. הוא אולי ירד מעל שולחנם של הנשיא אובמה ושל שר החוץ שלו ג'ון קארי, אבל הוא לא ירד מהשולחן של המלך סלאמן, הנשיא פאתח אל-סיסי, הנשיא ארדואן, וראש הממשלה נתניהו.
4. עכשיו בא אובמה ואומר לנו, כי אין בכוחן של הסנקציות הכלכליות והפיננסיות שהוטלו על איראן לעצור את תוכנית הגרעין שלה.  אין טעם בהטלת סנקציות נוספות על איראן, משום שהיא תתעלם מהן ותמשיך בתוכניתה הגרעינית, רומז אובמה, במטרה לסלק מעל דרכו להשגת הסכם גרעיני את האיום של  בתי הקונגרס האמריקנים  לחוקק חוק חדש המטיל על איראן סנקציות נוספות  במידה והיא לא תקיים את התחייבויות שלה בהסכמים הגרעיניים.  
דברים אלה של אומבה הם הוכחה נוספת לכך שאין טעם להמשיך ולהתווכח עם אובמה, משום שמדובר באדם הרואה תמיד את מה שנוח לו לראות, אבל לא מעבר לכך.
רק לפני שנה, שנתיים, שלוש, הפך אובמה את נושא הסנקציות למוטיב העיקרי של מדיניותו נגד הגרעין האיראני, וטען באותה להיטות בה הוא טוען היום, כי זו הדרך היחידה לעצור את הגרעין האיראני. עכשיו אובמה אומר כי המדיניות הזו לא פעלה?  
אם כך, מדוע שמנהיגי המזרח התיכון יאמינו לו שמדיניות הנוכחית שלו תפעל!
5. אובמה לא התייחס בדבריו אפילו במילה אחת לעובדה שהוא מציג גרסה אחת של ההסכמות עם איראן, ואילו איראן ושר החוץ שלה מוחמד ג'וואד זריף מציגים גרסה של הסכמות מנוגדת לחלוטין. תיקדבקה היה הראשון שעמד על סתירה זו כבר בשבת 4.4. השאלה היא מי מציג את 'הבנות הנכונות'? או האם נכונות הידיעות, כי שר החוץ האמריקני ג'ון קארי, ושר החוץ האיראני זריף הסכימו ביניהם כי כל צד יפרסם מה שנוח לו, כדי שיכול 'למכור' את ההסכם לדעת הקהל שלו בבית, בתנאי אחד שאך צד לא יסתור בנשואים המהותיים את הצד השני.
זה מביא לנקודה החשובה הבאה:
6. הסעיפים הסודיים בהסכם אליהם הגיעו ארצות הברית ואיראן. ברור שישנם סעיפים סודיים בהסכם שאיש איננו מדבר עליהם. איך הנשיא אובמה רוצה שמישהו ייתן אמון בהסכם שהסעיפים החשובים בו לא יתפרסמו אולי גם לא ייוודעו לעולם.
7. ולבסוף, מדוע אין בהסכם הגרעיני אף מילה על התוכניות הצבאיות הגרעיניות, ועל תוכניות פיתוח הטילים הבליסטיים האיראניים?  
להלן הנקודות העיקריות של דברי הנשיא אובמה ל'ניו יורק טיימס':

• העסקה עם איראן לא תאיים על היתרון הצבאי האיכותי של ישראל באזור.
• מה שהייתי אומר לתושבי ישראל זה שאין נוסחה, אין אופציה יעילה יותר למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, מאשר ביוזמה דיפלומטית ובמסגרת שאנחנו מקדמים.
• יש לישראל  את כל הזכות להיות מודאגים מאיראן, אמר. זהו משטר שבדרגים הבכירים ביותר הביע רצון להרוס את ישראל, הכחיש את השואה והביע רעיונות אנטישמיים ארסיים. זוהי מדינה גדולה עם אוכלוסייה רבה וצבא מתוחכם. לכן ישראל יש צריכה להיות מודאגת שאיראן לא תשיג נשק גרעיני.
• אנחנו יודעים שתקיפה צבאית יכולה להסיג את תוכנית הגרעין של איראן לתקופה מסוימת, אבל כמעט ברור שזה ידרבן את איראן להתקדם במהירות לפצצה, ייתן תירוץ לקיצונים בתוך איראן לומר שזה מה שקורה כשאין נשק גרעיני: אמריקה תוקפת. אנחנו יודעים שאם לא נעשה כלום, מעבר לשמירה על הסנקציות, הם ימשיכו לבנות את התשתית הגרעינית שלהם ויהיה לנו פחות יכולת לדעת מה שקורה שם בדיוק.
• הרטוריקה נגד אמריקה נגד היהודים ונגד ישראל מטרידה עמוקות. יש במגמה דברים שמנוגדים לאינטרסים שלנו לביטחון לאומי ולא רק לשלנו, אלא גם של ידידותינו.
• הבחירה בחסן רוחאני לנשיאות מבטאת רצון בקרב הציבור האיראני להצטרף לקהילה הבינלאומית. הדגש הוא על הכלכלה. ראינו הזדמנות בשנים האחרונות של הכוחות האלה בתוך איראן להתקדם בכיוון שונה. זה לא שינוי רדיקלי אבל הוא נותן לנו הזדמנות למערכת יחסים שונה ועסקת הגרעין היא חלק מהזדמנות זו.
• קשה לי אישית לשמוע אמירות לפיהן הממשל הזה לא עושה כל מה שהוא יכול למען האינטרסים של ישראל, אמר אובמה. הוא הוסיף כי בזמנים של מחלוקות מדיניות עמוקות הן אינן נלקחות בהקשר של הידידות העמוקה, המחיובות וההבנה של האיומים שהעם היהודי נתקל בהיסטוריה וממשיך להתמודד עמם.