העימות בין נשיא רוסיה פוטין ורוה"מ לפיד ישפיע על מעמדו הבינלאומי של לפיד ועל מעמדו בזירה הפוליטית הפנימית

לעימות המתפתח בין רוסיה לישראל, ובין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין וראש ממשלת ישראל יאיר לפיד תהיינה ארבע השלכות אסטרטגיות-פוליטיות: אחת על מעמדה הבינלאומי של ישראל. השנייה על מעמדו ויכולותיו האישיות של ראש הממשלה יאיר לפיד. השלישית על הזירה הפוליטית הפנימית הישראלית. הרביעית אל מעמדה של ישראל במזרח התיכון.
העימות החל בשבוע שעבר כאשר מקור בשגרירות רוסיה בתל-אביב הדליף לכלי תקשורת ישראליים 'כי כמה מהתבטאויותיו האחרונות של לפיד מעוררות אי נחת במוסקבה' וכי מוסקבה שוקלת להרחיק לכת עד כדי החזרת השגריר למוסקבה.
לאחר יומיים נודע, כי במוסקבה החל תהליך משפטי לסגור את משרדי הסוכנות היהודית המטפלים בעליית יהודים מרוסיה לישראל. אחד הנימוקים הרוסיים שנשמעו היה כי ישראל שואבת מיהודי רוסיה כישרונות מדעיים.
כאשר  ממשלת ישראל הקימה וועדה שהתכוונה לנסוע למוסקבה כדי לנסות ולמנוע את סגירת המשרדים התברר, כי מוסקבה איננה מאפשרת למשלחת להגיע מאחר ולא הוצאו לחבריה וויזות מתאימות. מאחר ובראש המשלחת הישראלית היה צריך לעמוד היועץ לביטחון לאומי של ממשלת ישראל אייל חולתא לסירוב הרוסי להעניק לו וויזה הייתה משמעות יוצאת דופן. במילים אחרות, הרוסים לא רצו לשמוע מה יש לישראל לומר בנושא.
ביום א' 24.7, כינס ראש הממשלה יאיר לפיד פורום מורחב של שרים ופקידים בכירים לדון במשבר הרוסי-ישראלי המתחולל נגד עינינו. מהמפגש הזה יצאו שני מסרים: בישראל אינם מבינים מה פוטין רוצה ומדוע הוא יוצר משבר. המסר השני היה כי הוחלט שישראל תגיב בתקיפות על הצעדים הרוסיים.
שני המסרים האלה מוטעים. אם בישראל לא מבינים מה פוטין רוצה, שזו תגובה ילדותית, נראה שלפוטין ברור מאוד מה מוסקבה רוצה.
פוטין איננו מרוצה מהעמדות הפרו-אוקראינית של יאיר לפיד, ואם לפיד ימשיך להשמיע אותן מוסקבה תמשיך להגיב בצעדים מול ישראל. אפשר וצריך להניח כי המסר שיצא ביום א' מירושלים שישראל תנהג מעתה בתקיפות מול רוסיה מאותת לרוסים שהמשבר עם תל-אביב עבר את השלבים הראשונים שלו ועכשיו הוא הוא רק יחריף-דבר שבו הם מעוניינים.
בידי ישראל יש כלים מעטים בהם היא יכולה 'לנהוג בתקיפות מול רוסיה', בעוד שבידי רוסיה ישנם כלים ואפשרויות רבות לפעול נגד ישראל. מוסקבה יכולה לשנות את המצב הצבאי בסוריה ולהקשות על צה"ל לתקוף בחופשיות, כפי שהדבר היה עד עכשיו, מטרות איראניות ושל חיזבאללה.  מוסקבה גם יכולה להחריף את צעדיה נגד האוכלוסייה היהודית הרוסית.
ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו בנה במשך שנים מערך יחסים עדיין בינו ובין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, מערך אשר השכיל לאזן בין עמדותיה הפרו-אמריקניות של ישראל ובין יחסה של ישראל למוסקבה. כאשר היה נראה כי המאזן הזה התערער או נפגע נתניהו היה כבר  במטוס בדרכו לפגישה עם פוטין במוסקבה, או בצד השני של שפורפרת הטלפון. לעומת זאת יאיר לפיד חסם מיד עם תחילת העימות אפשרות של הידברות עם פוטין.
אפשר וצריך להניח כי היחסים בין מוסקבה לירושלים יהפכו לאחד מנושאי מערכת הבחירות שהחלה בישראל.
יו"ר הסוכנות היהודית לשעבר, נתן שרנסקי אמר, ביום שני 25.7, כי החששות מפני אמירת האמת על הפלישה הרוסית לאוקראינה מזכירות לו מעמד של יהודי חצר, שהיו צריכים לומר 'כן' לשליט. ישראל היא לא מדינת חצר, ובטח שלא של רוסיה, אמר שרנסקי. אפילו אם דברים אלה נכונים הם לא חכמים.
בימים האחרונים אנו רואים שורה של צעדים רוסיים להתקרב לארצות המפרץ, ביניהן איחוד נסיכויות הנפט הערביות וערב הסעודית.  בעוד אבו דאבי וריאד משכילות לתמרן בין התמיכה האמריקנית והתמיכה הרוסית בהן, בירושלים זנחו אפשרות זו לטובת עימות עם מוסקבה!