הפגזת החמס, ברצועה והשבירה החד-צדדית של 'הפסקת האש', מוכיחה שדבר לא השתנה בדרך המחשבה והפעולה של הממשלה וצה"ל מאז מלחמת לבנון.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה: התקפת הטילים והמרגמות של החמס בה נורו כ-50 טילים ופגזים, ביום ג' 22.4, יום העצמאות, מוכיחה שדבר לא השתנה בדרך המחשבה והפעולה של הממשלה וצה"ל, מאז פריצת מלחמת לבנון ב-12 ביולי 2006, לפני 10 חודשים. למרות שלצה"ל היה מידע מודיעני מוקדם כי החמס עומד לשבור בקרוב את 'ההודנה'- שביתת הנשק, לא היה לאמ"ן מידע על התאריך בן עומד החמס לפעול ועל צורת הפעולה. למרות שהיו לכך סימנים בשטח ברצועה, וגם במקומות אחרים, שכרגע תיקדבקה איננו יכול למסור עליהם פרטים.
גם לא הייתה הערכה כי החמס ייפעל ביום העצמאות. ההערכה דיברה על חודש מאי ואפילו חודש יוני, כתאריכים הבאים בחשבון, אבל לא השבוע ה-3 של חודש אפריל.
גם דברי גורמים צבאיים כאילו הפגזת החמס נועדה לתת חסות למבצע חטיפה, והיערכות נכונה של צה"ל לאורך הגבול היא שמנעה זאת, לא רק שאינם נכונים, אלא הם באו לכסות על העובדה, החמורה כשלעצמה, שצה"ל לא ידע ולא ראה את ההכנות הנרחבות שהחמס ערך בשטח כדי לבצע ירי נרחב כל כך של טילים ופגזים לאורך כל גזרת הרצועה מצפון- אזור אשקלון, ועד דרום-אזור מעבר סופה. גם כאשר האש נפתחה, לא דווח על שום חולייה או חוליות של חמס המנסות לעבור את גדר המערכת כדי לבצע חטיפת חיילים. סיפור החטיפה שסוכלה כביכול מאפשר גם לדרג המדיני להציג את הדברים כך, כי מאחר וכבר ננקטה פעולה שסיכלה את החטיפה, והיא הצליחה, אין צורך להגיב על הפגזת החמס, על שבירת שביתת הנשק, ואפשר להמתין ולחכות להתפתחויות הבאות. בדברים אלה אפשר היה להבחין כבר ביום ג' בצהרים, כאשר מקורות צבאיים ומדיניים אמרו כי ההערכה שלהם היא כי הפעולה של החמס היא 'בשלב זה' חד-פעמית, והיא נועדה לאותת לישראל, כי עליו לקחת ברצינות את דרישותיו, כלומר רשימת האסירים הפלסטינים, שיש לשחרר תמורת גלעד שליט. עוד אמרו המקורות כי צריך להמתין ולראות לאיזה כיוון הדברים מתפתחים, לפני שמחליטים כיצד להגיב. במילים אחרות, לא הדרג המדיני ולא הצבאי אינם מתכוננים להגיב על ההפגזה החג העצמאות.
זה הוא בדיוק אותו דפוס פעולה בה נקטה ממשלת אהוד אולמרט כלפי חיזבאללה עד 12 ביולי 2006, כאשר בוצעה חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב. העובדה שמדיניות זו היא שהביאה לחטיפתם של גולדווסר ורגב, והעובדה בה ניווכח בימים הקרובים, כי בהעדר תגובה ישראלית, החמס רק יגביר את הפגזותיו, עוד לא חלחלה אצל הדרג המדיני.
הצורה האומללה והמטעה בה הוצגה ביום ג' שיחת הטלפון בין ראש הממשלה ונשיא ארצות הברית, כאילו היא נסבה על ההתפתחות החמורה ברצועה, בעוד שהמדובר הייה בשיחת נימוסין בה ברך בוש את אולמרט לרגל יום העצמאות, היא חלק מאותה מערכת שאינה משתנה.
החמס נקט ביום ג' 24.4, לא 'הפגזה חד פעמית', כפי שחוגים צבאיים ומדיניים מנסים לתאר, אלא מהלך אסטרטגי צבאי, שאם ישראל לא תגיב עליו, יהפוך גם למהלך מדיני מוצלח, כאשר גורמים בינלאומיים יתחילו לקרוא לרגיעה, ולריסון מצד…ישראל.
זה בדיוק מה שהחמס החל לעשות כבר ביום ג' אחה"צ, כאשר למרות הודעותיו מהבוקר כי הוא שבר את הפסקת האש, הוא החל לקרוא לשמירתה… מצד ישראל.
הסיבה האמתית מדוע ישראל איננה מגיבה, למרות כל הדיבורים הגבוהים של הצמרת המדינית והצבאית בערב ובמשך יום העצמאות על 'צה"ל נחוש וחזק', ו'על סיום תקופת ההבלגה ועצימת העיניים', היא הוועידה הבינלאומית לנושאי עיראק שתיערך ב-4-3 במאי בקהיר. הצמרת המדינית הישראלית, איננה רוצה להיראות כאילו ישראל היא זו שמחממת את האווירה במזרח התיכון, דבר שיכול לתלות בירושלים את האשם בכישלונה של וועידה זו, אליה ירושלים אפילו לא הוזמנה. מאחר וצורת התנהגותה, דרך מחשבתה, וקבלת החלטותיה של ממשלת ישראל היא כל כך שקופה וצפויה, אפשר רק היה לצפות לכך כי גם טהרן וגם החמס בדמשק ובעזה, יקבלו החלטה לנצל תקופה זו להגברת האש ופעולות הטרור מעזה ביודעם כי ממשלת אולמרט לא תגיב. אולם גם האלמנט הזה לא לקחו בחשבון בירושלים, וכנראה גם לא בצה"ל.