הפוטש הפרלמנטארי של החמס נגד אבו מאזן.

תיקדבקה: לחמס הספיקו שלוש שעות ביום ב` 6.3, לא רק לנטרל את כוחו המבצעי של יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, אלא גם לטרפד את המדיניות האמריקנית והישראלית כלפי ממשלתו ושלטונו.
במהלך מהיר ותקיף אותו נקט בישיבת הפתיחה של הפרלמנט הפלסטיני שנערכה ברמאללה ובעזה, כאשר הדיונים בין שתי הערים מתנהלים באמצעות מסכי ווידיאו, הצליח החמס לגייס רוב של 88 מתוך 132 חברי הפרלמנט הפלסטיני, רוב של שני שליש, וביטל את כל החוקים שאבו מאזן והפת"ח העבירו ביום ב` 13.2, שהיו צריכים לאפשר לו, כנשיא הרשות את הכלים לפזר את הממשלה ואת הפרלמנט החמאסים, באמצעות בית דין חוקתי שהוקם ובו מכהנים תשעה שופטים כולם נאמניו.
בכך נטרל החמס את כוחו של יו"ר הרשות הפלסטינית, ואת הקביעה של וושינגטון וירושלים כי המדובר במשטר נשיאותי. ביטול החוקים האלה ביום ב` הראו בפירוש בידי מי הכוח, וכי ברשות הפלסטינית שולטים משטר פרלמנטארי שבראשו עומדת ממשלה נבחרת ולא נשיא.
להתפתחות חמורה זו ישנם שלושה אחראיים.
האחראיות העיקרית על התפתחות זו מוטלת על הפת"ח.
לפי התנהגות אנשיו בישיבת הפרלמנט הפלסטיני ברור כי הוא עדיין לא עיכל את התבוסה שלו בבחירות והוא חושב ומדבר כאילו הוא המחזיק את השלטון ברשות.
הטעות הגדולה ביותר של הפת"ח הייתה כאשר כל הצירים שלו שהיו נוכחים בישיבה קמו ועזבו לאות מחאה את הפרלמנט לאחר חילופי דברים חריפים בין עזאם אחמד איש פת"ח שטען כי אין לחמס ולפרלמנט החדש סמכות לבטל חוקים שכבר התקבלו, ובין יו"ר הפרלמנט עזיז אל דואייק Aziz al-Duwaik , שקבע כי הוא אינו יכול להמשיך לדבר יותר.
כאשר צירי הפת"ח יצאו את האולם אמר עזאם אחמד: `החמס הם צמאי כוח, והם יכולים לעשות מה שהם רוצים מאחר ובידיהם נמצא הרוב בפרלמנט. אבל הם חייבים להתנהג לפי החוק.` הבעיה היא שהחמס ניצלו את יציאת צירי הפת"ח ונהגו לפי החוק. כשאר צירים של מפלגות אחרות, כמו החזית העממית, מפלגות השמאל ומועמדים עצמאיים שנבחרו לפרלמנט ראו את אנשי הפת"ח עוזבים, הם החליטו להצביע בעד החמס, כדי להגביל את כוחו של אבו מאזן, ולהביא לכך להתחלת הפיכת תפקידו מתפקיד ביצועי לתפקיד ייצוגי.
אם כבר בישיבה הראשונה של הפרלמנט החמס הצליח לגייס רוב של שני שליש, והוא יתמיד לטפח ולשמור על הרוב הזה, לאבו מאזן לא תהייה ברירה אלא להשלים עם מעמדו החדש, או להתפטר.
שתי האחראיות האחרות להתפתחות זו הן ארצות הברית וישראל.
לא וושינגטון ולא ירושלים התכוננו כראוי לישיבה ראשונה זו הפרלמנט הפלסטיני. שתי הבירות הניחו כי זו תהייה ישיבה פרוצדוראלית, בה לא תתחרשנה התפתחויות מיוחדות. פקידים אמריקנים וישראלים שתפקידם לעקוב אחר ההתפתחויות אצל הפלסטינים לא העלו בדעתם כי כבר בישיבה הראשונה הרגילה של הפרלמנט החמס ינקוט בצעד דרסטי כזה. במילים אחרות, לא לאמריקנים ולא לישראלים, וגם לא לפת"ח, לא היה מידע מודיעיני על העומד להתרחש בישיבה.
עתה, לאחר שתוצאותיה של ישיבת הפרלמנט הפלסטיני כבר נקבעו אי אפשר להחזיר כבר את הגלגל אחורנית. גם מספר אנשי הפת"ח שפתחו באש מתוך תסכול ומחאה ליד בנין הפרלמנט לא יעזרו. מבחינתן של וושינגטון וירושלים אבו מאזן עליו את תלו את מדיניותן לנטרל את החמס, ניגף כבר בקרב המכריע הראשון שלו.