הפיכה צבאית בתוניסיה. חששות כבדים במצרים ובירדן מהתפתחויות דומות

ביום שישי בלילה 14.1, התמוטט משטרו של נשיא תוניס זין בן עלי Zine El Abidine Ben Ali. הנשיא ברח מהמדינה, והעביר את השלטון לידי הממשלה והצבא. כראש ממשלה זמני מונה מי שהיה ראש הממשלה שפוטרה ביום ו' על ידי בן עלי, מוחמד ראנושי Mohammad Ghanoushi, אולם המקורות של תיקדבקה מוסרים כי השלטון המעשי נמצא בידי מפקדי הצבא התוניסאי.
נפילת משטרו של בן עלי גרם לזעזוע בעולם הערבי, בו אף פעם קודם לכן לא הודח שליט בידי הפגנות רחוב, ולאחר מכן על ידי הפיכה של הצבא. עיקר הדאגה היא בקהיר וברבת עמון. נשיא מצרים חוסני מובראק, כמו זין בן עלי שברח בליל שבת 14.1 לצרפת, מכהן כבר 4 פעמים כנשיא, ומתכונן בגילן 82 להעמיד את מועמדותו לכהונה חמישית בבחירות לנשיאות שייערכו השנה.
בירדן, היו השבוע מהומות קשות ביותר במעאן בדרום המדינה נגד שלטונו של המלך עבדאללה. עבדאללה הצליח להטיל איפול על המתרחש שם, אולם הוא היה צריך להזרים למעאן כוחות צבא גדולים ביותר, שהצליחו להשתלט בינתיים על המהומות, אולם לא להפסיקן כליל.  המצב בירדן בסוף שבוע זה, דומה מאוד למצב בתוניס. הגורמים המפגינים במעאן, שבטים בדואיים, מוקפים כוחות צבא גדולים, והם רק מחכים להזדמנות לחדש את המהומות נגד המלך. ההצלחה של מפגיני הרחוב בתוניס להעביר לצידם את הצבא ולגרום להפיכה, ראשונה מסוגה בעולם הערבי, יכולה לשמש דוגמא וגורם מדבר לבדואים בדרום ירדן.
בריחתו של זין הן עלי מתוניס, כנראה למלטה, הביאה לשיאן את המהומות שנמשכו כבר 3 שבועות, מאמצע חודש דצמבר, בתוניס בה כ-10 מיליון תושבים, ופרצו על רק האמרת המחירים, הפכו להיות מהומות לא רק נגד שיטות הדיכוי האכזריות של המשטר, אלא גם נגד הנשיא עצמו, שהבטיח כבר בעבר כי יכהן רק 3 תקופות כהונה, ועתה הוא נמצא באמצע הכהונה החמישית שלו. זו הסיבה מדוע המפגינים בתוניס הבירה ובערים מרכזיות אחרות בתוניס, לא האמינו יותר לנשיא וצעדים שהוא נוקט. ביום ו' פיטר הנשיא את הממשלה, הכריז על מצב חירום בכל המדינה, פיטר את הממשלה, והכריז על בחירות כלליות בעוד 6 חודשים. אולם צעדים אלה רק הביאו להתגברות המהומות במקום להרגעתן, משום שהם הראו למפגינים כי לנשיא עצמו אין שום כוונה להתפטר.
בליל שבת המצב החמיר. ברחבי תוניס נשמעו יריות רבות, הצבא התוניסאי, שהוא צבא קטן ואינו מסוגל לעמוד נגד המונים היוצאים לרחובות, השתלט על נמל התעופה הבינלאומי של תוניס, וסגר את המרחב האווירי התוניסאי לטיסות אזרחיות. קודם לכן הודיעו חברות תעופה בינלאומיות רבות על הפסקתן טיסותיהן לתוניס. מקורות בתוניס אומרים כי השתלטות הצבא על שדה התעופה היה הסימן לכך כי הנשיא ובני משפחתו עומדים לצאת לגלות.
המקורות של תיקדבקה מציינים, כי מפקדי הצבא התוניסאי סרבו עד עתה לתת פקודה לחיילים לירות. הכוחות היחידים שירו במפגינים הם המשטרה ושירותי המודיעין התוניסאים.
עד עתה היו הפגנות המחאה נגד המשטר נדירות וזאת בשל מדיניות הדיכוי הקשה שמפעיל משטרו של הנשיא בן עליi, המכהן בתפקידו זה 23 שנה מאז שנת 1987.
המהומות החלו בעיקר על רקע תסכולם העמוק של צעירים בוגרי אוניברסיטאות המתקשים למצוא תעסוקה הולמת. נתונים רשמיים מוסרים כי האבטלה במדינה עומדת כיום על 14 אחוזים, אך ההערכות של מומחים מערביים לצפון אפריקה מצביעים על נתונים הרבה יותר גבוהים בסביבות ה- 25 אחוזים.
תחילה הנשיא בן עלי הודיע על נקיטת יד קשה נגד המתפרעים אותם הגדיר 'ככנופיות רעולי פנים התוקפים את בנייני הממשלה'. אולם הגדרה זו רק הגדילה את המהומות ואת הסכנה לשלטונו של בן עלי מאחר ורוב המפגינים משתייכים לקבוצה גדולה של המעמד הבינוני התוניסאי באוכלוסייה שתמכה עד כה בנשיא אפילו לא התלהבה בכלל מצורת ואופי שלטונו. עד התחלת המהומות היה בין הנשיא לשכבה חברתית זו מעין הסכם בלתי כתוב. המשטר התחייב לספק יציבות פוליטית ושגשוג כלכלי, ובתמורה נדרשו התוניסאים לוותר על זכויותיהם וחירותם האישית.
למצב הקשה הזה נוסף גם המשבר הכלכלי החריף שפוקד את תוניסיה, שהוא חלק מהמשבר הכלכלי בעולם, ובייחוד באירופה. זרם התיירים לתוניס, שהוא ענף ההכנסה העיקרי של המדינה, הלך וקטן, ובאותו יחס גם קטנו ההכנסות של המדינה. במציאות הכלכלית הבינלאומית קשה היה לראות כיצד משטרו של בן עלי יחזיק מעמד. גם כל משטר אחר שיתפוס את השלטון במדינה יתקשה לקדם השקעות זרות במדינה ולייצב מחדש את כלכלתה. מאחר וגם מפלגות האופוזיציה, כולל התנועה האסלאמית, חלשות ומפולגות, מי ששולט היום בתוניס הוא הרחוב התוניסאי, ומיום שישי בלילה הצבא.