הפיקוח האירופאי על המעברים, פאטה מורגנה של הקבינט הביטחוני, וסיוט של שירותי המודיעין.

מיוחד ובלעדי למקורות המודיעיניים של תיקדבקה: הידיעות שהתפרסמו ביום ג`, ה-1.11, לאחר ישיבת הקבינט הביטחוני שדנה בבעיית המעברים כאילו האיחוד האירופאי ייקח על עצמו את האחריות על הפיקוח הביטחוני במעבר רפיח, דומות לידיעות שהתפרסמו ערב הנסיגה מציר פילדפי על כך כי המצרים יחסמו ביעילות את גבול הרצועה עם מצרים. כל מה שהאיחוד האירופאי הסכים לו, הוא לספק את הציוד הדרוש להפעלת המעבר ולהשתתף ביחד עם המצרים ועם הפלסטינים בניהולו. האירופאים `הסכימו` גם כי האנשים שיוצבו על ידיהם במעבר יקבלו את רשימות אנשי הטרור והחשודים הפלסטינים ששירותי המודיעין הישראלים אינם מעוניינים כי ייכנסו לרצועה או ייצאו ממנה. אולם האירופאים מעולם לא אמרו מה הם ייעשו ברשימות אלה. בניגוד לתמונה המצטיירת בישראל, אין שום כוונה וגם אין שום אפשרות לאירופאים למנוע כניסתם או יציאתם של אנשי טרור מהרצועה. כל מה שהם יוכלו לעשות הוא להגיש מחאה על מעבר אנשי הטרור למצרים ולפלסטינים ולדווח על כך לישראל. חוגי ביטחון בכירים מזהירים כי המדובר `במסננת בעלת חורים גדולים` שתנוצל על ידי ארגוני הטרור בדיוק כמו שהם ניצלו את המצב לאורך ציר פילדלפי.
המקורות שלנו מוסרים כי כאשר החל המשא ומתן על סידורי הביטחון במעברים דובר כי `הגורם השלישי` שיהיה נוכח בהם יהיה מורכב מאנשי ביטחון מקצועיים המועסקים על ידי חברות אבטחה שוויצריות או בריטיות המתמחות בהפעלת מעברי גבול כאלה. אולם מתאם פעולות החוץ של האיחוד האירופאי חוואיר סולנה התנגד לכך בתוקף, ואף איים כי אם התנגדותו לא תתקבל על ידי ישראל האיחוד האירופאי לא ישתתף במימון, הקמת והפעלת המעברים. ירושלים `התכופפה` בפני הלחץ הזה ולבסוף הסכימה כי במעבר רפיח יוצבו צוותים של אנשי ביטחון שיגויסו מתוך כוחות הביטחון של מדינות האיחוד.
מאחר ולישראל לא תהייה זכות ווטו וגם לא שליטה על הצוותים שיקים האיחוד, היא יכולה לעמוד בפני עובדה כי במעבר רפיח יפעלו צוותים שיהיו מורכבים מאנשי ביטחון של מדינות העוינות לישראל ומצדדות בנקודת ההשקפה הפלסטינית. לדוגמא בלגיה, אירלנד, ספרד, ופורטוגל. צוותים אלה יוכלו לדחות חלק מהרשימות הביטחוניות הישראליות בטענה כי המדובר לא באנשי טרור, אלא באנשים המשתייכים לגופים פוליטיים ובכך לאפשר לאנשי חמס או ג`יהאד איסלמי להכנס מסוריה ולבנון. המקורות שלנו מוסרים כי גם לאחר הוויתורים הישראלים מרחיקי הלכת האלה, עדיין לא יושבו רוב חילוקי הדעות בין ישראל, הפלסטינים, והמצרים על הדרך בה המעברים יופעלו והדרך לפתיחתם עדיין רחוקה. לדוגמא: לא המצרים ולא הפלסטינים הסכימו לדרישתה של ישראל כי המחשבים שיופעלו במעברים בעמדות הכניסה והיציאה יהיו מחוברים למסוף מחשבים בישראל, שם יוכלו אנשי ביטחון ישראליים לזהות בדיוק מי נכנס ומי יוצא לרצועה. כמו כן אין הכרעה בשאלה כמה מטען אישי יוכל כל מי שנכנס לרצועה להביא אתו. האם מדובר בשתיים, או עשר מזוודות, ואולי במכולה?