הפעולה הצבאית הגדולה בעזה התבטלה. הממשלה קבלה את תנאי החמס לרגיעה.

המקורות הצבאיים של תיקדבקה: עמוד אחד בכתב ידו של חייל צה"ל החטוף גלעד שליט, שהגיע ביום ב' 9.6, מספק לממשלת אולמרט-ליבני-ברק ומופז, את הסולם לרדת מהעץ של המילים הגבוהות כי זמן הפעולה הצבאית בעזה הולך וקרב. חוגים צבאיים בכירים: לא תהייה פעולה צבאית בעזה, אבל גם לא תהייה רגיעה, וגלעד שליט לא יוחזר בקרוב. אם ישראל איננה מסוגלת לפעול נגד החיזבאללה, והחמס, איך היא תפעל נגד התוכנית הצבאית האיראנית? שוב קבלנו הוכחה, כי הממשלה איננה סומכת על צה"ל.
המקורות שלנו מוסרים, כי לקראת ההתכנסות שראש הממשלה אהוד אולמרט מקיים ביום ג' 10.6, בה ישתתפו שר הביטחון אהוד ברק, שרת החוץ ציפי ליבני, הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי, ראש השב"כ יובל דיסקין, וראש אמ"ן האלוף עמוס ידלין, השתנה לפתע הקו של לשכת ראש הממשלה, ומפעולה כמעט וודאית של צה"ל ברצועה, הוא הפך להיות לקו המגוחך האומר, כי החמס קיבל למעשה את תנאיה של ישראל לרגיעה.
המקורות הצבאיים והמזרח תיכוניים שלנו מדווחים, כי החמס לא קיבל את תנאיה של ישראל לרגיעה, כפי שלא קבל את תנאיו של אבו מאזן להתחלת שיחות הפיוס בין הפת"ח והחמס. למעשה הממשלה עומדת לקבל השבוע את עמדת מצרים, כי יש קודם כל להתחיל בתהליך הרגיעה, ואחר כך לנסות לפתור את הבעיות שיתעוררו במהלך הדרך.
להלן 5 ההתפתחויות האחרונות במדיניות הישראלית ברצועה.
1. החמס לא קבל את התנאי הישראלי כי הפסקת האש תהייה כוללת, וכי החמס יהיה אחראי על כך כי גם ארגונים פלסטינים אחרים ישמרו עליה. מקורות צבאיים אומרים, כי בכך נפתחה הדרך לפני החמס להבטיח המשך ירי מצומצם של טילים ופצמרים, אם לא כל יום אזי לפחות פעם-פעמיים בשבוע, כאשר החמס טוען כי הוא אינו מכיר את זהות היורים. אין גם התחייבות של החמס להפסיק את כל התקפות הטרור מהרצועה של ארגונים אחרים.
2. החמס גם לא קבל את עמדת ישראל, כי הסכם הרגיעה צריך לכלול את שחרורו של חייל צה"ל החטוף גלעד שליט. בכך, מפר ראש הממשלה אהוד אולמרט את הבטחתו האישית לאביו של החייל נועם שליט, כי לא יהיה שום הסכם עם החמס עד אשר נועם שליט לא יוחזר לישראל. השיא של הציניות והאופורטוניזם הם כי אולמרט משתמש במכתב האחרון שהתקבל מגלעד שליט, באמצעות נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, מבלי שראש הממשלה ידע בכלל כי מכתב כזה עומד להגיע. מרגע שדבר קיום המכתב פורסם, הוא הפך לעלה התאנה הפומבי של וויתורי הממשלה לחמס.
3. החמס לא התחייב להפסיק להבריח לוחמים, נשק, וכספים לרצועה. במקומו, התחייבו המצרים לפני ישראל כי הם יגבירו את מאמציהם למנוע הברחות כאלה. ערכן של הבטחות מצריות ידוע. גורמים צבאיים אומרים, כי רק בשבועיים האחרונים התגבר קצב ההברחות לממדים שלא היו מוכרים קודם לכן.
4. הסכם הרגיעה שובר את המצור המדיני והכלכלי הישראלי על החמס. במסגרת ההבנות עם מצרים, הסכימה ישראל לפתיחה הדרגתית של המעברים לרצועה, כולל מעבר רפיח. עתה מתנהל המו"מ כיצד יוצבו כוחות המשמר הנשיאותי הפלסטיני של אבו מאזן במעברים, דבר שיעזור לממשלה לטעון, כי למרות הרגיעה היא 'איננה מקיימת מגעים' עם החמס. המקורות שלנו מציינים כי מדיניות זו, היא תרומה ישראלית ישירה לשיחות הפיוס הלאומי המתקיימות בין הפת"ח לחמס. בהסכמתה לפתיחת המעבריםוהצבתם של כוחות הרשות שם, עוזרת ישראל לחמס ליצור מראית עין של החזרת כוחות הרשות הפלסטינית לרצועה, בעוד שלמעשה השלטון האמיתי ברצועה נשאר בידי החמס.
אימוץ המדיניות המצרית על ידי הממשלה, פירושה יישום הסכם דוחה הלבנוני, ברצועת עזה. כמו שבלבנון הממשלה הסכימה להשתלטות חיזבאללה, כך היא נותנת חותמת לא רק להשתלטות החמס על הרצועה, אלא פותחת לפני את הדרך להשתלט גם על הגדה המערבית.
5.כדי להפיס את דעת הציבור על העדר פעולה ברצועה, החלו במערכת הביטחון לדבר על 'פעולה מצומצמת'. זו כמובן תהייה פעולה למראית עין, כמוה נערכות פעולות רבות חסרות תועלת ומטרה, בשנה האחרונה. המצרים הציעו, ובסביבתו של שר הביטחון אהוד ברק יש נכונות לקבל זאת, כי אם כבר תיערך פעולה מצומצמת, הרי את השטח שכוחות צה"ל ייתפסו, הם יימסרו לכוחות הרשות הפלסטינית. בכך יהפוך צה"ל, למכשיר הקבלני שיספק את הערוץ בו יתקדמו הפת"ח והחמס לקראת פיוס לאומי.
למרות שהכיוון בו הממשלה צועדת ברור, מקיים ראש הממשלה אולמרט, ביום ג', את ההליך הראווה של קודם כינוס השרים הבכירים עם ראשי מערכת הביטחון, ויום לאחר מכן את כינוס הקבינט המדיני-ביטחוני, וזאת כדי לרכך את השרים המתנגדים להסדר שכזה.

Print Friendly, PDF & Email